חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:15 כ"ב בחשון התש"פ, 20/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מתחילים את ה"יד הגדולה" – ראיית אלקות שלמעלה מהעולם
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 728 - כל המדורים ברצף
מתחילים את ה"יד הגדולה" – ראיית אלקות שלמעלה מהעולם
פנימיות הירידה היא התחלת הגאולה
כאשר ישא האומן את היונק
פרשת חוקת
כתר שם טוב עולה על גביהן
הלכות ומנהגי חב"ד

ביום ההילולא השנה ימלאו י"ד שנה שבהם ראו את ה"יד החזקה" * ראו אמנם ניסים, אותות ומופתים, אך לא נגע ולא פגע, כי זה היה על-ידי התלבשות בשם "אלקים" * כדי לראות את ה"יד הגדולה" – נדרשת עבודה במסירות נפש, שדווקא על-ידה נתגלה שם "הוי'" בקריעת-ים-סוף * כאשר הולכים במסירות נפש, לא רק שלא מתפעלים מהעולם, אלא העולם עצמו מסייע * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ב [. .] ספר המאמרים תש"א וספר השיחות תש"א שנדפסו לקראת יו"ד שבט, ישנה השיחה שבה מדובר אודות י"ד שנה:

בשנת תש"א נתמלאו י"ד שנה מעת השחרור שלו, ואז אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה1, שעד עתה – בי"ד שנה (בגימטריא "יד") הראשונות – היה העניין ד"יד החזקה", ועתה מתחיל העניין ד"יד הגדולה".

וממשיך לבאר:

בקריעת ים סוף כתיב2 "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים .. ויאמינו בה' וגו'".

במצרים גופא – אף-על-פי שגם שם היו ניסים, כדכתיב "והפלה וגו'"3, מכל מקום, לא ראו גילוי שם הוי', אלא חשבו שכל זה הוא טבעיות, וכפי שטען פרעה: "לא ידעתי את הוי'"4; הוא ידע רק אודות שם אלקים – "אלקים יענה את שלום פרעה"5.

ועל דרך שהיה אצל אבימלך: הגם שבקבלה מבואר בעניין אבימלך מדרגות גבוהות6, מכל מקום, לא ידע אלא רק אודות שם אלקים.

ועל דרך זה במצרים: היו אמנם ניסים, אותות ומופתים, ואפילו חרטומי מצרים ראו שזהו עניין שאינו בכוח הנברא, כי אם אצבע מלמעלה, אבל איזה אצבע – "אצבע אלקים"7, היינו, שבאלקות גופא לוקחים רק שם אלקים.

מה שאין כן בשעת קריעת ים סוף נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי'" – ראיית אלקות כפי שאינה מלובשת בטבעיות.

וכן הוא גם בפשטות:

ביציאת מצרים כתיב "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים"8, "ויוציאך גו' ביד חזקה ובזרוע נטוי'"9 – "יד החזקה" (אבל לא "יד הגדולה"), ואז יכול להישאר מעמד ומצב ש"לא ידעתי את הוי'", אלא רק "אלקים יענה את שלום פרעה"; יש אמנם ברכה בריבוי, עד שהנילוס עולה לקראתו10, ועד שנעשה מושל בכיפה11 (כמסופר במדרשי חז"ל), אבל אף-על-פי-כן, הרי זה רק באופן ש"האלקים יענה", ואינו רואה העניין דשם הוי'.

ואילו החידוש ד"יד הגדולה" הוא – שרואים שם הוי'. אמנם כתיב12 "גדול הוי' .. בעיר אלקינו", אבל היכן רואים "יד הגדולה" – כשרואים שם הוי'.

וביאור החילוק שבין אלקים להוי' כפשוטו:

אלקים – הוא מלשון כוח (כמובא בשולחן ערוך13 בפירוש נוסח הברכות), אבל, זהו עניין הכוחות כפי שמקבלים שינוי והתפעלות והתערבות וכו' וכו', ולא באופן של קדושה והבדלה, כמו שנאמר14 "אין קדוש כהוי'".

ואילו הוי' – הוא מלשון היה הווה ויהיה כאחד15, והיינו, שגם כפי שנמשך בגדרי הזמן, ששם ישנם החילוקים דעבר הווה ועתיד, הרי הם כאחד (מה שאין כן למעלה מן הזמן, שלא שייך עניין היה הווה ועתיד, לא שייך לומר שהם כאחד); גם כפי שהאור עובר על-ידי זכוכית אדומה וירוקה ולבנה16, ישנם כל הגוונים כאחד.

ועניין זה – לא ראו במשך י"ד שנה הראשונות, אף-על-פי שהיו באופן ד"יד החזקה" (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה), ומתחיל רק לאחרי זה – בעניין "יד הגדולה".

אבל, בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נתפרש בנוגע לפעולותינו ועבודתנו אנו – במה צריכה להיות העבודה בי"ד השנים החל משנת תש"א.

ב. ועל דרך זה בנוגע ליום ההילולא – ובהקדמה:

"צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי"17. ואף-על-פי-כן, הנה בכל יום "יאָר-צייט" ו"הילולא", הרי הוא עולה מדרגא לדרגא, כמבואר בספרי קבלה18.

וענין זה מוכרח גם על-פי נגלה19:

לכאורה אינו מובן: מהי השייכות של אמירת קדיש – שענינו להצילו מעונשו20 – לאחרי י"ב חודש? – הרי אפילו אלו שלמטה ממדרגת בינונים, המשפט שלהם אינו אלא י"ב חודש (ובפרט על-פי הפסק-דין שאין לומר קדיש יותר מי"א חודש)20, ואם כן, מהו עניין אמירת קדיש ב"יאָרצייט" השני, לאחרי י"ב חודש?

ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות יום הילולא של צדיק, שתיכף ומיד כש"אתפטר" ישנו העניין ד"אשתכח . . יתיר מבחיוהי", ו"בכולהו עלמין".

אך הביאור בזה – שאמירת קדיש לאחרי י"ב חודש, בכל אדם, ועל אחת כמה וכמה בצדיק, הוא עניין של עלייה לעילא ולעילא: בקדיש – מ"ב אותיות, שהוא עניין שם מ"ב, שעל-ידו נעשים כל העליות21. וכיוון שביום היאָרצייט עולה הנשמה מדרגא לדרגא בקדושה גופא, בגן-עדן גופא, והרי העלייה היא על-ידי שם מ"ב, לכן אומרים קדיש ביום ההילולא.

ומזה מובן, שגם בשנים שלאחרי פטירת הצדיק, הנה בכל שנה ושנה כשישנה העלייה של ה"רישא", אזי "בתר רישא גופא אזיל"22, ומתעלים גם כל אלו אשר הולכים בדרך הישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו (כלשון באגרת הקודש סי' ז"ך23).

ובזה גופא – הנה על-פי דברי בעל ההילולא, מובן, שי"ד שנים הראשונות שלאחרי הסתלקותו הם באופן של "יד החזקה", ואילו עתה מתחיל עניין "יד הגדולה".

והחילוק ביניהם – מובן מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לחיים חיותו בעלמא דין, שעניין "יד החזקה" הוא באופן שרואים אמנם ניסים, אותות ומופתים, ואף-על-פי-כן, לא נגע ולא פגע; זהו רק באופן ש"האלקים יענה את שלום פרעה", שהוא היה המלך של "ערות הארץ"24; וכדי שיהיה עניין "יד הגדולה" – הרי זה דווקא כשישנו העניין דקריעת ים סוף, שאז נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה", ואז הבינו גם בנוגע לעניינים שלפני זה, שגם הם היו (לא באופן ש"האלקים יענה", אלא) משם הוי'.

ג. והעניין בזה:

נתבאר בהתוועדות הקודמת שעניין קריעת ים סוף הוא – עבודה במסירת נפש, למעלה אפילו מחכמה ושכל דקדושה.

ועל-פי זה יובן הפלא הכי גדול:

כאשר הקב"ה אמר "דבר אל בני-ישראל ויסעו"25, היו משה ואהרן ושבעים הזקנים, ואף-על-פי-כן, מי קפץ לים – נחשון בן עמינדב26, נשיא יהודה.

ואינו מובן – ובשתים: (א) הייתכן שמשה רבינו בעצמו לא קפץ לים? (ב) והייתכן שכאשר משה רבינו אמר "הלכה", "דבר אל בני-ישראל ויסעו" – היה נחשון בן עמינדב "מורה הלכה בפני רבו"27 בקפצו לים?!

אך העניין הוא – שכאשר העבודה היא מצד מסירת נפש, מבלי להיכנס לחשבונות, הנה בשמעו ציווי הקב"ה, מקיימו תיכף ומיד, ולכן, מיד בשמעו הציווי "ויסעו" – קפץ לים.

הנהגה כזו יכולה להיות רק מצד מסירת נפש, לא מצד חכמה, אפילו לא חכמה כזו שיכולה להביא לידי מסירת נפש.

וזהו מה שמבאר רבינו הזקן28 בעניין מה שכתוב29 "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", שמשה רבינו התפעל ונפל ברוחו ("ער איז געווען באַ זיך אַראָפּגעפאַלן") מצד עבודת המסירות נפש של הדור האחרון – כי, ענינו של משה הוא מדריגת החכמה, כוח מה30, ועד לתכלית העילוי בחכמה דקדושה, אבל יש עבודה נעלית יותר (ועל זה אומרים למשה: "במקום גדולים אל תעמוד"31), למעלה אפילו מהדרגא הכי נעלית של חכמה – שזהו עניין המסירות נפש,

ובלשון המשך ההילולא32 – עניין ה"אוצר", "אוצר של יראת שמים"33, כמבואר בתניא34 שעל זה נאמר35 "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה", "פירוש כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון כו'".

ועבודה זו (באופן של מסירות נפש) שייכת לנחשון בן עמינדב, להיותו הנשיא של שבט יהודה – כמבואר בתורה אור פ' ויחי36 ("ויחי יעקב בארץ מצרים" דווקא37) שעבודתו של יהודה, שנקרא כן על שם "הפעם אודה את ה'"38, היא באופן של הודאה; לא מצד עניין הראיה, שזהו ענינו של ראובן ("כי ראה גו'"39), ולא מצד עניין השמיעה, שזהו ענינו של שמעון ("כי שמע גו'"40), ואפילו לא מצד ענינו של לוי (כמו "לויתן"41), "הפעם ילוה אישי אלי"42, שזהו עניין "קרבת אלקים לי טוב" ("טוב" או "לי טוב")43, אלא באופן של הודאה – כמו "מודים חכמים לרבי מאיר"44 – אף-על-פי שאצלו מתקבל ("לייגט זיך") באופן אחר.

ואז לא נוגע עניין החשבון כלל – אם זה נקרא "מורה הלכה בפני רבו" וכיוצא-בזה; בשמעו דבר הוי' "דבר אל בני-ישראל ויסעו" – הרי הוא קופץ לים!

ועל-ידי זה רואים גם את "היד הגדולה" מלמעלה:

כאשר הגישה היא מצד חכמה ושכל, אפילו חכמה ושכל דקדושה – אזי יכול להיות עניין "יד החזקה", ובאופן שיודע שאין זה מצד המציאות שלו, אלא מצד "האלקים", אבל זוהי רק הדרגא ד"אלקים", בחינת ה"מגן"45, ולא הוי', היה הווה ויהיה כאחד;

וכדי שיתגלה עניין "יד הגדולה", "במקום גדולים" – הרי זה דווקא על-ידי העבודה במסירת-נפש, שקופץ לים, ביודעו שזהו רצון הבורא.

ועל-ידי זה נפעל עניין קריעת ים סוף – כידוע46 שעל-ידי קריעת ים סוף נעשית ההכנה למתן- תורה:

לא די בכך שיהודי לא מתפעל מהעולם, והולך לדרכו הוא, מבלי הבט על הליכות העולם, אלא צריך לפעול גם על העולם, שגם כאשר ישנו בעולם דבר שמפסיק בינו ובין הר סיני – אם זו הסברא "ניתנה ראש ונשובה מצרימה"47, או עצם מציאות ה"מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב"48 (שהרי אפילו אם לא חושבים אודות מצרים, יכולה להיות סברא להישאר במדבר) – הנה לא זו בלבד שחדל להיות מונע ומעכב, אלא עוד זאת, שנעשה מסייע לקבלת התורה.

ד. וזהו הלימוד מהשיחה שנדפסה זה עתה:

בנוגע למעמד ומצב שהיה במשך י"ד שנה אלו – הרי ישנם כאלה (על כל פנים אחד כו') שעדיין לא הגיעו לעניין ה"יד הגדולה".

ואילו עתה – על-פי מה שפסק כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא, בנוגע לעצמו – הנה לאחרי ה"יד החזקה" מתחיל עניין ה"יד הגדולה" – "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי'", היינו, שיראו שהעולם נעשה "אויס וועלט" [=עולם בטל], אבל לא באופן שמתבטל ממציאותו, אלא שנעשה מציאות שהיא כמו בקריעת ים סוף, שצמחו פירות בקרקעית הים ובני-ישראל אכלו מהם49, ועל-ידי זה נעשה ההכנה בנפשם שמה שבהעלם יומשך בגילוי, ומה שבגילוי יתעלם בההעלם,

וכאמור, שגם מעניין שמונע ומעכב עושים הכנה והכשר לקבלת התורה – מ"אנכי הוי' אלקיך" עד "וכל אשר לרעך", תר"ך אותיות, תר"ך עמודי אור (כדאיתא בתפלת ר' נחוניא בן הקנה שהובאה בקבלה50), תר"ך אותיות כתר, שלמעלה מהחכמה – מקום גדולים,

והיינו, שעל-ידי זה שמתעלה בעבודתו למעלה מכוח החכמה ושכל דקדושה שבנפשו, לעבודה שמצד מסירת נפש – אזי נותנים לו את ה"אוצר" שלמעלה, תר"ך – כתר – עמודי אור,

וכמבואר בהמשך ההילולא51 בעניין תר"ך עמודי אור, שענינו של העמוד הוא שמחבר את ה"מעלה מעלה" (וגם הבחינה שלמעלה מגדר "מעלה") עם ה"מטה מטה עד אין תכלית", שגם שם יומשך האור בגילוי, ועד שיומשך שם גם ה"מאור", וגם הבחינה שלמעלה מ"מאור" – שנעשה ישראל אורייתא וקודשא-בריך-הוא כולא חד52.

(מהתוועדות מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד. י"ל ע"י ועד הנחות בלה"ק שנה זו. בלתי מוגה)

___________________________

1)    שיחת ש"פ קורח ג' תמוז ס"ב (סה"ש תש"א ע' 134).

2)    בשלח יד, לא.

3)    וארא ט, ד.

4)    שמות ה, ב.

5)    מקץ מא, טז.

6)    ראה ספר הערכים חב"ד בערכו (כרך א ע' לד ואילך). וש"נ.

7)    וארא ח, טו.

8)    בא יג, יד.

9)    ואתחנן ה, טו.

10)  פרש"י ויגש מז, יו"ד.

11)  מכילתא בשלח יד, ה. זח"ב ו, א.

12)  תהלים מח, ב. וראה זח"ג ה, א. זו"ח תשא מד, א.

13)  או"ח ס"ה.

14)  שמואל-א ב, ב. וראה המשך ההילולא פי"ד (סה"מ תש"י ע' 135). ד"ה באתי לגני שנאמר בהתוועדות פ"ח.

15)  זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א).

16)  ראה המשך ההילולא וד"ה באתי לגני הנ"ל שם.

17)  ח"ג עא, ב.

18)  ראה בהנסמן בהערה 21. וראה גם תניא אגה"ק סז"ך-וכ"ח. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר דש, סע"ב ואילך. ובכ"מ.

19)  ראה גם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 178 ואילך. וש"נ.

20)  ראה רמ"א יו"ד סוסשע"ו.

21)  ראה שער הכוונות ענין הקדיש. פע"ח שער הקדישים פ"א, ובהג"ה שם. סידור האריז"ל קודם עלינו. ועוד.

22)  עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.

23)  קמו, א – מזח"ב קסב, רע"ב.

24)  מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה"ר פ"א, ד (בסופה). יל"ש עה"פ (רמז קמח).

25)  בשלח יד, טו.

26)  סוטה לז, א. מכילתא בשלח יד, כב. ועוד.

27)  ראה ברכות לא, ב. וש"נ.

28)  ראה תו"א שמות נב, ב. וראה גם שיחת יו"ד שבט תשכ"ב ס"י (תו"מ חל"ג ריש ע' 28). וש"נ.

29)  בהעלותך יב, ג.

30)  ראה תניא פ"ג. פי"ח-ט. פמ"ג. וראה בהנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" עם "לקוטי פירושים" לתניא שם (ע' מה. ע' קכא).

31)  משלי כה, ו. וראה ב"ר פנ"ה, ו. דב"ר פ"ב, ז.

32)  פי"א ואילך (סה"מ תש"י ע' 131 ואילך).

33)  ברכות לג, ב.

34)  פמ"ב (ס, א).

35)  משלי ב, ד.

36)  מה, א.

37)  ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ה ע' שעג (נעתק ב"היום יום" יח טבת). נתבאר בלקו"ש ח"י ע' 160 ואילך.

38)  ויצא כט, לה.

39)  שם, לב.

40)  שם, לג.

41)  ראה זח"ב יא, סע"ב. הובא בלקו"ת צו ח, סע"ג. ובכ"מ.

42)  שם, לד.

43)  תהלים עג, כח. וראה תו"מ חכ"ה ע' 240. וש"נ.

44)  ביצה לא, סע"ב. ועוד. וראה תו"א בשלח סו, ב. ובכ"מ.

45)  שם פד, יב. וראה תניא שעהיוה"א רפ"ד. ובכ"מ.

46)  נסמן בלקו"ש חט"ז ע' 202 הערה 82.

47)  שלח יד, ד.

48)  עקב ח, טו.

49)  ראה שמו"ר פכ"א, יו"ד. נתבאר בלקו"ש ח"ג ע' 966 ואילך.

50)  פרדס ש"ח פ"ג.

51)  פ"ט (סה"מ תש"י ע' 123).

52)  ראה זח"ג עג, א.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)