ואלה תולדות יצחק (כה,יט)

ואלה מוסיף על הראשונים (רש"י)

מבואר בחסידות, שתולדות יצחק, יעקב ועשיו, גורמים להוספת והרחבת גבול הקדושה, שכן יעקב מוציא ומברר את ניצוצות הקדושה מן הקליפה, מעשיו, ומעלה אותן לקדושה.

לפי זה יש לפרש דברי רש"י כאן: יעקב ועשיו - יעקב קודם לעשיו (אף שעשיו ראשון ללידה), שכן יעקב הוא שיוצר הוספה זו, על ידי הבירור שהוא מברר את עשיו. האמורים בפרשה - בתורה, היינו כפי שעשיו הוא בשרשו ומקורו בקדושה, שכן יעקב מעלה אותו לשרשו.

(ספר-השיחות תש"נ חלק א עמ' 154)

אברהם הוליד את יצחק (כה,יט)

שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה... צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם (רש"י)

כדי לסתור את טענתם של ליצני הדור, היה אפשר לצור את קלסתר פניו של אברהם שיהיה דומה ליצחק, אבל בפועל צר הקב"ה את קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם.

מכאן למדנו, שכאשר מוטל על אדם לעשות עבודת מסויימת, שיכולה להעשות או בקו החסד או בקו הגבורה, והוא מסתפק באיזה מהם לבחור - עליו לבחור בקו החסד.

(לקוטי-שיחות כרך כ, עמ' 104)

שני גויים בבטנך (כה,כג)

אל תקרי גויים אלא גאים, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר: צנון - מחתך אוכל, חזרת - מהפך אוכל, קישות - מרחיב מעיים (ע"ז יא)

מדוע מציינת הגמרא את גדלותם ועושרם של רבי ואנטונינוס בענייני מאכל דווקא? משום שבפסוק נאמר "שני גויים בבטנך", רמז לשלושה מאכלים אלו, המאפשרים עיכול המאכל היטב בבטן.

רמז לדבר:

שורש תיבת יצחק הוא - צחק, ו"צחק" הוא ראשי תיבות: צנון, חזרת קישות, לרמז שיהיו מאכלים אלו מצויים תמיד על שולחנם של שני יוצאי חלציו.

(לקוטי לוי-יצחק, עמ' ט')