פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (כה,יא)
פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני)
"פינחס" – רומז לעבודת ה' מתוך מסירות נפש, שבה מתגלה עצם הנפש, בחינת "יחידה".
"הוא אליהו" – עבודה זו מקרבת את ביאתו של מבשר הגאולה, שאז יתגלה מהותו ועצמותו יתברך, בחינת "יחיד".
(לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 344)
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
החטא של בועל ארמית גורם לחידוש ושינוי הטבע, שהרי יהודי מוליד גוי ר"ל, ובכך מתבטלת המחיצה הטבעית בין ישראל לעמים. ומכיוון שפינחס ביטל חטא שיש בו משום שינוי הטבע, קיבל את שכרו מידה כנגד מידה, וניתנה לו כהונה בדרך של חידוש ושינוי הטבע, שהרי הוא לא היה ראוי לכך מצד עצמו, כפי שרש"י מפרש כאן.
(לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 153)
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
אף משה רבנו הסיר את חרון אפו של מקום מעל ישראל (לאחר חטא העגל), ובכל-זאת לא זכה לשכר של "לו ולזרעו אחריו", ובניו לא ירשו את כבודו.
בטעם הדבר אומר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:
משה רבינו ביטל את הגזֵרה למעלה על-ידי תפילה, ובלשון החסידות – בדרך "המשכת אור". מכיוון שהתוצאות של עבודה זו הן בדרך כלל זמניות בלבד, שהרי כאשר האור מסתלק חוזר ה"מטה" למצבו הקודם, לכן היה גם השכר ארעי.
לעומת זה, פינחס פעל בדרך של "העלאת המטה" – הוא החזיר את העם בתשובה על-ידי המעשה שעשה. כתוצאה מעבודה זו משתנה ה"מטה" עצמו, כך שאין סיבה שיחזור לקדמותו; והשכר היה מידה כנגד מידה, שכהונתו עברה גם לזרעו אחריו.
(לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 344)
אך בגורל יחלק את הארץ (כו,נה)
המשמעות של חלוקת הארץ, כפי שהיא בעבודת האדם לקונו, היא, שלכל יהודי ניתנה מצווה אחת השייכת לו במיוחד. וכמאמר רז"ל (שבת קיח) "אבוך במאי הווי זהיר טפי".
לכן נחלקה הארץ בגורל, שכן מבואר בחסידות כי האור הפרטי הזה, המאיר לנשמות פרטיות, הוא בבחינת "למעלה מטעם ודעת", "כך עלה במחשבה"; וגם הגורל הוא עניין על-שכלי, שלמעלה מטעם ודעת.
(לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 346)
צו את בני-ישראל (כח,ב)
לפי שאמר משה יפקוד ה' איש על העדה... אמר לו הקב"ה: עד שאתה מפקדני על בניי, פקוד בניי עלי (ספרי)
משה ביקש "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". כלומר, שיכירו תמיד שיש רועה ומנהיג לעולם, וכל ענייני העולם מונהגים בהשגחה פרטית – "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם". בהמשך לזה ציווה הקב"ה על הקרבת קרבן התמיד, המסמל את כללות הקרבנות, שכן עבודת הקרבנות מחזקת ומגבירה את התחושה שיש מנהיג לעולם.
(לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 18)
ואמרת אלהם... ואמרת להם (כח,ב-ג)
"ואמרת אליהם" – הקרבת הבהמה הגשמית. "ואמרת להם" – הקרבת הבהמה שבליבו של אדם, הנפש הבהמית. "זה האישה אשר תקריבו לה'" – יש להקריב את האש הזרה של הנפש הבהמית ולהפכה לאהבת הבורא.
(אור התורה במדבר עמ' א'צח)
זה האשה אשר תקריבו לה'... את הכבש אחד תעשה בבקר (כח,ג-ד)
פתח הכתוב בלשון רבים ("תקריבו") וסיים בלשון יחיד ("תעשה").
מסביר אדמו"ר הזקן:
קול הכבש מעורר רחמים, ומשמעותה של הקרבת הכבש בעבודת האדם היא – התעוררות רחמים על הנשמה, שירדה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. והציווי נאמר בלשון רבים, שכן זו חובתו של כל יהודי. ואולם התעוררות זו באה על-ידי מוח הדעת, היינו התבוננות מעמיקה בגודל הירידה; ולכן מופנה הציווי על העשייה בפועל כלפי משה רבינו, הממשיך בחינת הדעת בנשמות-ישראל, כמבואר בחסידות.
(לקוטי תורה במדבר עמ' עח)
עולה תמיד (כח,ג)
קרבן עולה, שהיה "כליל לה'", רומז לביטול מוחלט להקב"ה; ו"עולה תמיד" מורה שביטול זה הוא תמידי, במשך כל היום.
ובעבודת האדם: בתחילת היום מבטאים ביטול מוחלט להקב"ה באמירת "מודה אני", וביטול זה מטביע את חותמו על כל היום.
(לקוטי שיחות כרך ג עמ' 940)
אשה ריח ניחח לה' (כח,ח)
מפרש הרב המגיד ממזריטש:
"אשה" – כאשר אדם עובד את ה' בחמימות ובהתלהבות, הרי זה "ריח ניחוח לה'".
(אור תורה במדבר עמ' נ)
ביום השמיני עצרת תהיה לכם (כט,לה)
ואילו בשביעי של פסח כתיב (דברים טז) "עצרת לה' אלוקיך".
אומר כ"ק אדמו"ר הזקן:
כשיצאו בני-ישראל ממצרים, לפני קבלת התורה, לא היו מסוגלים לקלוט את הניסים הגדולים שנעשו להם (היינו הגילוי האלוקי שבניסים האלה); הגילוי לא האיר בהם אלא בבחינת "קטנות". לכן נאמר בשביעי של פסח "עצרת לה' אלוקיך". ואילו בחג הסוכות, שאז האיר הגילוי בנשמות-ישראל בבחינת גדלות, נאמר "עצרת תהיה לכם".
(לקוטי תורה ויקרא עמ' יג)
פר אחד איל אחד (כט,לו)
מדברי הרבי מהר"ש:
"שור" ו"עז" הם שני ציורים של הנפש הבהמית. שור – היינו שור תם ושור נגח. עז – היינו תוקף וחוצפה.
יש גם "שור" ו"עז" בקדושה (הלעומת-זה של שור ועז שבנפש הבהמית), אך אינם "סחורה מיוחלת". זה אדם "בעל ציפורניים", דוקרני.
ואילו "פר" ו"איל" – אף שהם מאותו סוג בהמות של שור ועז – עומדים בדרגה נעלית יותר; מורגש בהם ה"אחד".
זהו "פר אחד איל אחד".
(ספר השיחות ת"ש עמ' 53) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
