בפרשתנו התורה מזהירה שלא לשמוע אל "קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף", ואל מי שמתיימרים לדעת עתידות ודברים נסתרים על-ידי העלאת אוב או דרישה אל המתים. הדברים האלה מכונים "תועבת ה'", שבגללם הקב"ה מעניש את תושבי כנען. אחרי כל אלה מופיע הציווי: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".
את הציווי הזה מפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך – קבל בתמימות, ואז תהיה לחלקו ולגורלו".
יש תמים ויש תמים
המילה 'תמים' כבר מופיעה בתורה כמה וכמה פעמים. על נוח נאמר: "תמים היה בדורותיו". לאברהם אמר הקב"ה: "התהלך לפניי והיֵה תמים". בדיני הקרבנות נאמר כי הקרבן צריך להיות "תמים". בכל הפעמים האלה אין רש"י מסביר את משמעות המילה 'תמים'. מדוע הוא נדרש לפרש זאת דווקא כאן?
עלינו לומר, שבכל המקומות האחרים המילה 'תמים' מתפרשת במובן של שלמות. נוח ואברהם היו תמימים – שלמים בקיום רצון ה'. הקרבנות אמורים להיות שלמים, ללא מום. אולם כאן באה המילה 'תמים' במשמעות אחרת.
בלי לחקור
ההקשר שבו נאמר הפסוק הזה מלמד, שהתורה לא באה כאן לצוות על הצורך שהאדם יהיה "תמים", במובן של שלמות, בקיום התורה ומצוות. הציווי הזה נאמר אחרי שהתורה פירטה איסורים על פנייה לכל מיני בעלי כוחות נסתרים. מכאן שמשמעות המילה 'תמים' היא כמו "יעקב איש תם" – הליכה בתמימות, בלי לחקור יותר מדיי.
כלומר, אמנם על-ידי ה'קוסמים' וה'מעוננים' והדורשים אל המתים אפשר לדעת עתידות ודברים נסתרים – אך האדם נדרש להיות תמים עם ה', וכמו שמפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות".
שכר התמימות
התנהגות כזאת עלולה להשאיר את האדם בדאגה מתמדת. מכיוון שאין הוא יודע מה יהיה ומה יֵלד יום, הוא עלול להתמלא דאגה וחשש מפני העתיד. כתשובה על כך רש"י ממשיך: "כל מה שיבוא עליך – קבל בתמימות". כשהאדם יודע שהקב"ה מנהיג את העולם ודואג לכל פרט, הוא מסיר דאגה מליבו, אלא מקבל בתמימות כל מה שיבוא עליו.
רש"י מוסיף עוד: "ואז תהיה לחלקו ולגורלו". בכך הוא מבטא את השכר על התמימות הזאת. קודם לכן אומרת התורה, שעמי כנען חטאו בכל הדברים האלה, ו"בגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך". מכאן, שכאשר יהודי שומע בקול ה' ומתהלך עמו בתמימות – יקבל את 'חלקו' של הקב"ה ויירש את ארצו של הקב"ה.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 64) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
