מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

המשפיע בליובאוויטש, רש"ג ע"ה, הביא ראיה מסיפור-חסידים, שהריח אדמוה"ז את רוח הטומאה מחסיד שישן ביום ולא נטל ידיו, כדי להוכיח שיש רוח הטומאה גם בשינה ביום¹.

והנה ע"פ נגלה נשאר ספק בדבר (הן בניעור בלילה, הן בנוטל ידיו לפני עלות השחר והן בישן ביום) כמ"ש הבית-יוסף, וכן פסק בשו"ע שלו (וכן בשו"ע רבינו מהדו"ק)². והמסקנה - ליטול בלא ברכה.

ועל-פי קבלה רבו הדעות בזה, והובאו בשו"ע-הזוהר³, בכף-החיים⁴ ובאשל-אברהם להרה"צ מבוטשאטש⁵.

ובסידור אדמוה"ז יש הכרעה מסויימת בזה⁶: "אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות - לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג"פ...", דלא כהדעות המחייבות נטילה (עכ"פ לכתחילה) גם בניעור בלילה⁷.

כדעת מי סובר רבנו הזקן בעניין זה?

לכאורה, דבריו קרובים לדעת המקדש-מלך⁸ בשם מהרח"ו (ומהר"ר חיים הכהן תלמיד מהרח"ו⁹, וכ"כ בס' דרך-חיים למהר"ח מאוסטרהא¹⁰ בשם האר"י ז"ל והרמ"ז), שרוח הטומאה שורה רק בצירוף שינה ולילה יחד, ולפי זה כתב המקדש מלך שהניעור בלילה או ישן ביום אינו צריך נטילת ידים.

אפשרות שנייה: מפשטות דברי הזוהר¹¹ משמע, שהעיקר הוא השינה בלבד, וגם מי שישן ביום שיתין נשמין רוח הטומאה שורה עליו, ולכן צריך להיזהר ליטול ידיו מיד כשמתעורר משנתו. ובספר יש שכר¹² כתב על-פי זה שמי שהשכים קודם עלות השחר ונטל ידיו וחזר לישון קודם אור היום חוזרת הטומאה ושורה עליו. וכן הישן ביום רוח הטומאה שורה עליו.

- דעה זו מתאימה למה שהביא הרש"ג מהסיפור הנ"ל.

אפשרות שלישית: הרמ"ק¹³ כתב שרק מתחילת הלילה עד חצות יש שליטה לחיצונים, אבל לאחר מכן ובשינה ביום אין בה טומאה. ובספר 'אמת-ליעקב'¹⁴ כתב בשם הרמ"ז בהקדמת חצות, דסכנת אחיזת הקליפות ושליטתן הוא רק במי שעבר עליו חצות ולא נתעורר, אבל לא במי שהיה ניעור בחצות¹⁵.

ועל-פי זה כתב ב'אמת ליעקב' שם, שמי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות לילה בשינה אינו צריך נטילת ידיים בדילוג אלא כמו לאכילה, ומי שישן אחר חצות וכן ביום אינו צריך נטילת ידיים כלל אפילו בלא ברכה. אבל כתב (וגם אחרים כתבו לדעה זו) שלכתחילה עדיף שייטול ידיו לסירוגין.

- אבל אדמוה"ז לא הזכיר כלל לעניין זה את עניין השינה בחצות, וכן את עניין הברכות ות"ת אז.

למעשה, בספר שולחן-ערוך הקצר¹⁶ מביא שתי דעות בין החסידים בזה: מנהג הרה"צ בעל 'דברי חיים' מצאנז¹⁷, והרה"צ ממונקאטש בעל 'מנחת אלעזר'¹⁸ [וכן נהג האדמו"ר מסאטמר¹⁹], שהיו מכינים מים לנטילת-ידים ליד מיטתם כשישנו ביום. ומאידך מנהג ספינקא²⁰ שלא היו מכינים זאת.

בין אנ"ש, ככל הידוע, מקפידים ליטול ידיים ג' פעמים גם לאחר שינה ביום, אך אין מקפידים להכין כלים על-יד המיטה. וצריך עיון אם נזהרים מנגיעה כמו בבוקר. ואולי גם ב'רוח רעה' יש דרגות שונות, כדמוכח מהשינויים בין חיובי-הנטילה השונים²¹.

----------

1) שמועות וסיפורים, מדור אדה"ז סיפור א - במהדורה ראשונה עמ' יג.

2) בשניהם - סי' ד סי"ג-טו.

3) שם, באבן יקרה ס"ק כב.

4) שם, ס"ק מז-נו.

5) שם, ד"ה ממו"ח נ"י שמעתי.

6) 'סדר הנטילה', ד"ה אם ניעור (נדפס בסוף השו"ע ח"א, בדפוס הישן ס"ע 305 - דף קנג סע"א, ובמהדורה החדשה ס"ע תרו).

7) כף-החיים ס"ק מז בשם יד אהרן (בשם האר"י ז"ל), תרומה חדשה, שלמי ציבור ועוד.

8) לזוהר פ' וישלח, ח"א דף קסט ע"ב [ספר זה הובא פעמים רבות ביותר בתו"א ולקו"ת, ראה במפתחות], שכן דייק מהרח"ו מלשון הזוהר שם.

9) תלמיד מהרח"ו (בס' טור ברקת [שהובא פעמיים בלקוטי-תורה], פשיטא ליה מדעתא דנפשיה).

10) דפוס ראשון - זולצבאך, תס"ב. [לפי ציון הכף-החיים] "דף כו עמ' ד" - הובאו כולם בכף החיים שם ס"ק מז (וגם האשל אברהם הנ"ל התכוון כנראה לדעה זו).

11) ח"א דף קפד ע"ב.

12) בדיני נטילת-ידים-שחרית סי' ט-י.

13) בפי' אור יקר (מכת"י) שם, כרך ו' עמ' סט.

14) קונטרס שפת אמת אות מא [הרבי הביאו באג"ק כרך ב עמ' צט].

15) וי"מ שדווקא אם ברך הברכות ועסק בתורה אז - כף החיים ס"ק נג.

16) פ"ב הערה 6. להלכה מביא ע"ז (בקצות השלחן סו"ס ב וכן) שם בס"ג את דברי אדה"ז במהדו"ק, שיטול ללא ברכה.

17) אוצר החיים סי' קכח.

18) דרכי חיים ושלום ס"ג.

19) עדות הרה"ג הרה"ח ר' מענדל וועכטער.

20) מנהגי ספינקא עמ' טז. ובשו"ע הקצר שם שהביאם, מעדיף מנהג זה, וכותב די"ל שא"צ ליזהר מנגיעה וכו' בזה.

21) המנויים בשו"ע הב"י ובשו"ע רבינו סי' ד סי"ח, עיי"ש בכף החיים ועוד.