נושאים נוספים
	התקשרות גליון 745 - כל המדורים ברצף
	'תיבות' התורה והתפילה מצילות ממבול הטרדות
	לקרב את הגאולה על-ידי התורה
	בוא אל ה'תיבה'
	פרשת נח
	ארבע דפנות / תשלומין לשיעורים
	הלכות ומנהגי חב"ד

דיוק בהדפסה והוצאה לאור של ענייני תורה נחשבים מאוד בעיני הרבי * הבדל רב-משמעות בין שיחה הנאמרת בדיבור לדרך שבה היא אמורה להיכתב * לעיתים יש להימנע מאזכור דברים העלולים לגרום לתגובה שלילית * לקט הוראות שנמסרו במשך השנים למניחי השיחות, כדי שהשיחות יהיו מובנות וקריאות לקהל היעד

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

כידוע, השיחות נאמרו על-ידי הרבי בהתוועדויות ובהזדמנויות אחרות, ונכתבו על-ידי כותבי ה'הנחות'. מקצתן הואיל הרבי להגיה ולהוסיף מראי מקורות וכדומה.

הרבי דרש מכותבי ה'הנחות' להכין את השיחות כפי שמכינים דבר דפוס, ולא-דווקא להעתיק את השיחה כפי שנאמרה, שכן דברים שבדפוס צריכים להיות שלמים ומדוייקים יותר מאשר דברים שנאמרים על-פה, ובגלל עוד סיבות.

לא אחת העיר הרבי על תרגום כמה משיחותיו והעברתן משפת הדיבור ומיידיש לשפת כתיבה כי המלאכה לא נעשתה כדבעי אלא כ"רשימה מילולית וכו'..". עוד הוסיף פעם (על רשימת המניחים משבת פרשת וירא תשמ"ג): "חסרים כפשוטו מלות הקישור".

"לציין הנחה בלתי [=מוגה] כי לא הגהתי כ[י] א[ם] מקופיא [=בהעברה בלבד]" – כתב הרבי ל"פתח דבר" ממאמרי "יום טוב של ראש השנה" ו"אדון עולם" תשמ"ג [=דהיינו, שיש לציין על המאמר שהוא 'הנחה בלתי מוגה', מכיוון שההגהה של הרבי היתה מהירה ולא מספיק יסודית כפי שהיה רוצה, לו היה הפנאי בידו].

פעם אחרת (על הנחה של הדרן מסכת עירובין שנאמר בהתוועדות יו"ד שבט תשמ"ג) ציין הרבי [נדפס ב'התוועדויות תשמ"ג' כרך ב' עמ' 911 ואילך, ונסמן בשולי הגליון שם: שיחה זו הייתה למראה עיני כ"ק אדמו"ר שליט"א והואיל לתקן בה כמה פרטים]:

הוגה ותוקן רק מקצת. בצד ציין: לקוטי שיחות חלק י"ז ע[מוד] 380.

לתרגם מחדש

במכתבו של יושב-ראש מזכירות כ"ק אדמו"ר, הרב חודוקוב, להרב אפרים וולף, משנת תש"ל ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 314-313) כתוב לאמור:

"הגיע התרגום בלשון-הקודש משתי השיחות קודש של ל"ג בעומר, ולפלא גדול שאופן התרגום אינו מתאים כלל וכלל... כי הדגשתי אז שהפעם אין לדייק כלל בתרגום כל תיבה ותיבה, אלא שיהיה תרגום חפשי ממש, בסגנון הנהוג בארץ-הקודש-ת"ו, ולהוציא את כל העניינים הכפולים.

"כל הכפל לשון בהטייפס [=ב'סרט ההקלטה' שעל-פיו תורגמו הדברים] הוא: א) משום שהן שתי שיחות, מה-שאין-כן בתרגום צריך להופיע [=כ] שיחה אחת. ב) בעת הדיבור מתחשבים עם מצב השומעים ברגע ההוא ובהדגשה הנחוצה לכולם, או לחלק מהם, מה שלפעמים דורש כפל לשון מה-שאין-כן בכתב.

"אשר לכן דרוש שתיכף יעשו תרגום מחדש מהשיחה הנ"ל, ותיעשה על-ידי [=מתרגם] כזה שיבין שהפעם הנסיגה מדייקנות הוא דווקא לטובה...".

[התרגום המחודש נדפס ב'הפרדס' חוברת א' שנה מה, ומשם ל'לקוטי שיחות' כרך ט"ו עמ' 256-264].

אגב, דברים דומים על כפל הלשון בשעת אמירת השיחה, נכתבו על-ידי הרבי לגבי שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בהקדמתו לספר השיחות תורת שלום (קה"ת, תש"ו):

כדרך שיחה כופלים, לפעמים, הדברים כדי להדגיש הענין או שבשביל אלו שנכנסו באחרונה, חוזרים על המאמר.

לדעת מה לא לומר...

בהזדמנות אחת הכניסו לרבי קיצור מתוכן דבריו בהתוועדות שבת פרשת ראה (מברכים החודש אלול) תשל"ג. מטרת עריכת התמצית היתה כדי לחזור עלי הדברים מעל גלי האתר. הרבי השמיט קטע שלם וכתב:

אינו ענין ברדיא [=ברדיו] וכו'. וק"ל.

כלומר, קטע זה אינו מתאים לפרסום ברדיו!

בעניין זה כתב הרבי בחודש תשרי תשמ"א מענה מפורט לדובר חב"ד דאז, הרה"ח ר' שלום דובער (ע"ה) וולף:

 פשוט שכוונת השידורים (והפרסום בכלל) היא: 1) שיפור ותיקון דהנ"ל, 2) שזהו דורש זהירות שלא להכניס הצד שכנגד לנצחונות מלחמה וכיו"ב, 3) לא לעורר התנגדות דחוגים המסכימים לתיקון זה אבל מחולקים עם כו' בענין אחר, על-ידי שיצרפו גם זה לדרישת התיקון [=דחוק מיהו יהודי].

"מובן גם כן" הוסיף הרבי "שהכתיבה צריכה להיות באופן שיהיה סיכוי שידפיסוהו וק"ל".

באותה הודעה לעיתונות תיקן הרבי כמה פרטים חשובים (להלן מקצתם):

1. הרבי מחק בהעברת קו את השורה שבה נאמר: "אין פלא שממשלה המעכבת את תיקון החוק – מוסרת את מקורות הנשק שלה לאוייב".

2. במקום המילה 'הדיוטות' תיקן הרבי 'אנשים'.

3. הרבי השאיר: "יהודים התפתו לוותר על שדות הנפט" ומחק את המילים "שאינם מבינים בענייני ביטחון".

4. במשפט "מסרו מקורות נשק לאויבים כדי שיוכלו, חלילה, להשתמש בהם נגדנו" הרבי מחק את תיבת 'כדי'.

5. מחק קטע שלם על מי שייזכר לדורות בשל תמיכתו בחוק 'מיהו יהודי' הפגום.

6. במקום "הובאו בחשבון רק צרכי בחירות" תיקן הרבי: "טעמים פוליטיים וכיו"ב".

7. הרבי השמיט קטע על דבר שלילת אתחלתא דגאולה.

להדפיס מתוך סידור נוסח האר"י

בי"ד אלול תשכ"ז ('ימי תמימים' עמ' 524) כותב הרב חודוקוב להרה"ח ר' אפרים וולף:

"מאשר אני בתודה קבלת שני היומני-כיס.. שקיבלתים היום.. אבל יש להעיר תיכף..

"בסוף תפילת הדרך שהדפסתם, וזהו הפלא הכי גדול, שדווקא בדברי דפוס של תומכי-תמימים יודפס דבר שהוא להיפך הפסק דין של אדמו"ר הזקן, הפוסק שאעפ"י שכל תפילת הדרך היא בלשון רבים, יש בזה יוצא מן הכלל בתיבת ותתנני שצריך להיות יו"ד בסופו, היינו לשון יחיד, וכמו שמודפס בכל סידורי נוסח אריז"ל (אשר לו  ּ צילמו את תפילת הדרך מהסידור תהלת ה' פורמט כיס, הרי לא רק שאז היו נמנעים מטעות גדולה זו, אלא גם אותה התפילה מנוקדת, אשר כל אחד ואחת יוכל לומר תפילה זו בדיוק).

"וממהרים אנו לעוררו על טעות זו כדי שאולי יוכל לתקן את כל טופסים אלה שנמצאים עדיין תחת ידו על-ידי העברת קולמוס על הוא"ו שיהיה נראה כיו"ד..".

[בנושא זה שוחח הרבי עם האדמו"ר מגור שליט"א בחודש אייר תשל"ז- ראה פרדס חב"ד גליון 18 עמ' 8-9].

הגהה בהדרן

ל"הדרן" שהודפס בקובץ מגיני ארץ (בופולו תשמ"ה) הוסיף הרבי:

משא"כ בהל' [=מה שאין כן בהלכות] תשובה שאינו מקום ביאור ימוה"מ [=ימות המשיח], כ"א [=כי אם] (כשמם) דתשובה, ולכן אינו בפרטיות כ"כ [=כל כך]

לפני זה תיקן הרבי במקום "ובזה י[ש] ל[באר]" – "ועל פי זה מובן מה שמוסיף הרמב"ם כאן [=בהלכות מלכים] סיום הכתוב כמים לים מכסים".

עריכת השיחות ומיקומם של ה'מראי-מקומות'

"כל המ"מ בשוה"ג" [=כל המראי-מקומות בשולי הגיליון] – ציין הרבי כשהוכנסה לו רשימת-הדברים מביקורו של הרה"ג ר' פינחם מנחם אלתר, לימים האדמו"ר בעל "פני מנחם" זצוק"ל, מליל ה', י"ג אדר ראשון ה'תשד"מ.

הרבי לא הסתפק בהערה הכללית. כל מראה מקום ששילבו בגוף השיחה סימנה בעיגול כדי לשלבה בשולי-הגיליון.

עד אותה הוראה היו מראי-המקומות בהנחות שבלשון הקודש בגוף השיחות מלבד שיחות מוגהות מיוחדות [כמו למשל שיחת י"ז תמוז תשמ"ג – 'לקוטי שיחות' כרך כג עמ' 300 ואילך; התוועדויות תשמ"ג כרך ד' עמ' 1796 ואילך] כדלהלן:

בקיץ תשמ"ג השמיע הרבי שיחה נוקבת. זה היה ביום שבעה-עשר בתמוז (השיחה נדפסה לאחר-מכן ב'לקוטי שיחות' כרך כג עמ' 300 ואילך).

כשוועד הנחות בלה"ק רשמו את השיחה הורה להם הרבי:

1. לדייק בציטוט פסוקים ומאמרי חז"ל גם כאשר בעל-פה לא צוטט הלשון בדיוק.

2. לציין מראי-מקומות על כל עניין.

3. את המראי-מקומות ידפיסו בשולי העמוד.

וזה לשון קודשו של הרבי:

להגי[ה] שיהי[ה] לשון הכתובים ומ[אמרי] ח[כמינו] ז[כרונם] ל[ברכה] בדיוק

חסר ע[ל] ד[רך] הרמז להפ[רשה] – שאירע בפינחס (ומנגדו – משבט שמעון)

חסר רוב המ[ראי] מ[קומות]

כל המ[ראי] מ[קומות] בשולי הע[מודים]

למשוך את הקורא

כשנשאל הרבי (על-ידי ועד הנחות התמימים) לגבי ביאור בפרקי אבות שנאמר (בשנת תשמ"ה) במשנה "איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר כי מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי", האם נרשם נכון – העביר קו על המילה "האם" והוסיף:

נרשם נכון אבל בסדר ד"להרחיק" ו"להפחיד" ולא להמשיך! ולדוגמא על כל פנים ההתחלה: כ"ע [=כולי עלמא] מפרשים "מכל אדם" לרבות שדלמטה מיניה אבל יש-לומר "כל" ממש – אפילו דלמעלה ממנו ולכאורה בכזה מאי קמ"ל? – ויש-לומר דטובא קא-משמע-לן, ועל פי הסיפור הידוע שלא להדר ג"פ נט"י [=ג' פעמים נטילת-ידים] כי האַלט ניט דערביי ובלשון ההלכה – מיחזי כיוהרא ובלימוד עצמו – שלא הבין כלל המדובר (כהסיפור בש"ס) עד שלמד למיגרס כמה זמן, "לא ירדו חכ' [=חכמים] לסוף דעתו כו'".

הגהות הרבי על מאמר כי תישא תשכ"ח – בפרסום ראשון!

להלן בפרסום ראשון מאמר שהשמיע הרבי בש"פ תישא תשכ"ח כשהוא מוגה על-ידי הרבי, קטע אחר קטע.

(נדפס בספר המאמרים מלוקט א' עמוד עז).