נושאים נוספים
	התקשרות גליון 747 - כל המדורים ברצף
	ההוראה: חינוך למסירות נפש עבור יהדות וטובת הזולת
	לפרסם אלוקות בכל מקום אפשרי
	רבינו יהודה החסיד
	פרשת וירא
	"יום הבהיר והקדוש"
	הכוונה העליונה תתבצע על-ידי תומכי-תמימים
	פסוקי 'נער הייתי' / זמן קידוש לבנה
	יהי רצון כווידוי / פיסוק בבריך שמיה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

פסוקי 'נער הייתי' בברכת-המזון

הקטע "יראו את ה'" שבסיום ברכת המזון, שהוא לקט פסוקים שונים, מופיע כמעט בכל הסידורים האשכנזים (אשכנז וספרד), בשינויים קלים, אך אדמו"ר הזקן בסידורו העתיק רק את הפסוקים: יראו, כפירים, הודו, פותח, ברוך הגבר. יש לברר מה הטעם לכך שהפסוקים האחרונים "נער הייתי" ו"ה' עוז" לא נכללו בנוסח זה.

בשו"ע שלו (סו"ס קפז) מסתיימת ברכת המזון ב'ואמרו אמן', ולא נזכר כלל הנוסח "יראו את ה'". וכן [ב'שער המצוות' להאריז"ל פרשת עקב] בסידורי האריז"ל לר' שבתי מרשקוב, ר' יעקב קאפיל, ובסידור כת"י רא"ש מרשקוב. בסידור ר"ש סופר (ח"א עמ' מא) מביא רק את הפסוק "יראו"¹.

מתוך הערות 'שירותא דצלותא' לסידור 'צלותא דאברהם'² [הסוגריים – שלי]:

הקטע "יראו את ה'" מופיע במהר"ן ובסדר השלחן, וכן בסידורים: של"ה, סידור האריז"ל לר' אשר, הרב בעל התניא וריעב"ץ. [בשל"ה עצמו³ נזכרו רק הפסוקים: יראו, הודו, ברוך הגבר. ומשמע שם, שאמירת שני הפסוקים הראשונים שמביא היתה ידועה, ואילו הוספת הפסוק האחרון היא חידוש שלו].

[השל"ה], המקובל ר' אשר והרב בעל התניא מסיימים ב"והיה ה' מבטחו".

"נער הייתי" מזכירו בעל אליה רבא בשם אחרונים⁴ [והסדר שם: הודו, נער הייתי, ברוך הגבר, ה' עוז]. כן נמצא בסידור יעב"ץ ובכל סידורי אשכנז וספרד [של החסידים. בנוסח הספרדים (ע"מ) נמצאים חלק מהפסוקים הללו בין 'מגדיל' לבין 'עושה שלום', וסדרם: כפירים, נער הייתי, כל היום, בקשה, ברוכים אתם, ברוך הגבר, ה' עוז, עושה שלום].

"ה' עוז" בפסוק זה מסיים אבודרהם, וגם אליה רבא מזכירו (בסימן קפז) בסוף הערותיו לברכת המזון, וסודר בסידור היעב"ץ, בסידורי הספרדים ובכל סידורי אשכנז וספרד.

[ושמא אין רוצים להזכיר, ובפרט לסיים, ב"נעזב, וזרעו מבקש לחם". היה מקום לומר שאף האומרים זאת, מסיימים אחר-כך ב"ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום" רק כדי לסיים בדבר טוב. אבל מהאבודרהם שהביא זאת ללא פסוק "נער הייתי" ומשינוי הסדר באליה רבה מוכח שלא ניתן לומר כך].

_______________________

1)    'סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות', ברוקלין תשס"ד, עמ' שפג.

2)    ח"ב עמ' תקנ"ח.

3)    שער האותיות, דפוס אמשטרדם פב,ב ד"ה וטוב.

4)    באחת המהדורות צויין: אור חדש, הלכות ברכת המזון סי' כה.

סוף זמן קידוש לבנה למנהג חב"ד

ברשימת הגר"י לנדא ז"ל¹ הביא מה ששמע מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (כשהיה העניין נוגע הלכה למעשה), שבשו"ת והשיב משה² פסק שניתן לקדשה ביממה ה-16, אבל לפני אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע קידשו ביממה ה-17, ובמפורש עשו זאת כרגיל, "ללא תחבולות של [אמירת הקידוש-לבנה מתוך] גמרא או אלפס³". והעדיף זאת על פני קידוש לבנה בשבת ויום-טוב, שפסק בשו"ת שבות יעקב⁴ [כהפוסקים] שלא לקדש בהן את הלבנה; וזאת מפני שמעולם לא ראה [אדמו"ר מהורש"ב, את רבותינו נשיאינו] שקידשו אז.

והרי 'מעשה רב'. ולכאורה, לפי זה: בדיעבד – מקדשים עד מלאות 17 יממות מן המולד.

מכיוון שהוראה זו היא חידוש גדול שלא מצאנו לעת-עתה בפוסקים, והיא נאמרה לכאורה רק פעם אחת, נשמח לדעת האם לא נפלה בזה טעות כלשהי, ולחילופין – האם אכן ברור שניתנה כהוראה קבועה לרבים, או שמא יש הוראה (או הנהגה) אחרת לרבים בעניין זה, וכן אם ידוע למישהו מה המקור (בנגלה או בקבלה) להוראה זו⁵.

____________________

1)    'כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35. אגב, העירני הרה"ח ר' מענדל שי' ווכטר, שבתאריך רשימה זו נפלה שם טעות, ונדפס "עטר"ת. ליל ש"ק בשלח י"ח שבט", וצ"ל י"ז שבט – כפי שחלה שבת זו בלוח אותה שנה, וראה שם להלן בעמוד הבא שש"ק פ' בא היתה יו"ד שבט (יארצייט הרבנית מרת רבקה ע"ה).

2)    סי' יד (ותמה עליו בשדי חמד אסיפת דינים מע' הבי"ת סי' ב ס"ק ט).

3)    ראה בקשר לתחבולה זו בס' 'קידוש לבנה – אוצר הלכות ומנהגים' (להרב יעקב טננבוים, ירושלים תשנ"ה) פ"ד ס"ה.

4)    ח"ג סי' לא.

5)    באנציקלופדיה התלמודית, ערך 'ברכת הלבנה' (כרך ד טור תסז), ובס' 'קידוש לבנה' (הנ"ל) פ"ד, אספו כל הדעות בעניין זה, והמקילה מכולן היא דעת החת"ם סופר (בשו"ת חאו"ח סי' קב, שלא הובאה באנציקלופדיה): "כמו י"ב [כצ"ל – עיי"ש בספר הערה י'] שעות ביום ט"ז".