נושאים נוספים
	התקשרות גליון 748 - כל המדורים ברצף
	כשהשליחות על דעת המשלח, פועלים למעלה מדרך הטבע
	שליחות המאחדת עולם ואלוקות
	רבינו יהודה החסיד ותורתו
	פרשת חיי-שרה
	זמן קידוש לבנה / זכירות בברכות קריאת-שמע
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

עוד בעניין 'סוף זמן קידוש לבנה'

בגיליון תשמ"ז שאלתי בעניין סוף זמן קידוש לבנה בדיעבד למנהגנו.

ולהעיר, שבספר 'לקוטי ספורים', מהרב חיים מרדכי פרלוב ע"ה¹ מוסר, שבליובאוויטש היה מצוי מאוד שהלבנה היתה מכוסה, "ואני הכותב זוכר כי נזדמן איזה פעמים וקידשו בליל ט"ז מתוך הגמרא סנהדרין (דף מ"ב ע"א)".

הרי שהמנהג הרגיל היה (למרות שלפי הרמ"א² ניתן לקדשה רק עד חצי החודש – י"ד ימים, י"ח שעות ושצ"ו חלקים – משעת המולד), להקל לכל היותר כדעת המחבר בשו"ע² שניתן לקדשה עד ט"ו יום שלמים מעת-לעת משעת המולד³, אבל לא כדעת החתם סופר⁴ שמיקל בדיעבד עד י"ח שעות אחרי זמן הרמ"א, וכל-שכן שלא נהגו להקל יותר מזה.

ואף שכידוע "רבותינו נשיאינו לא התערבו בענייני בית הכנסת", הרי קידוש לבנה נעשה בציבור דווקא, ובדרך הרגיל השתתפו בו רבותינו בעצמם, ואם היה מקום להקל יותר – בוודאי היו רואים זאת אצלם. ואולי ידוע משהו מהנהגת הרבי בזה?

עוד על ה'זכירות' בקריאת-שמע

ב'התקשרות', גיליון תשמ"ו עמ' 14, תמהתי על הסידורים החדשים שחילקו את 'זכירת מתן תורה' שבברכת 'אהבת עולם' לשתיים: א) מתן תורה; ב) מעמד הר סיני. כאשר מלשון אדמו"ר הזקן בשולחנו⁵ ניתן להבין שזכירה זו אינה מתחלקת לשתיים, ומה שכתב "וקרבתנו למתן תורה" הכוונה לקירבה שלנו ולא לתיבת "וקירבתנו (מלכנו)" שבברכה.

אמנם העירוני שמלשון המגן-אברהם⁶, מקור דברי אדמו"ר הזקן כאן, ברור שתיבת "וקרבתנו" היא אכן מתוך ברכת 'אהבת עולם', כלשונו: "כשיאמר ובנו בחרת – יזכור מתן תורה, וקרבתנו – מעמד הר סיני, לשמך הגדול – מעשה עמלק...", וכן במקורו, בפרי-עץ-חיים⁷: "אמנם הם ג' אלו, ומתן-תורה היא הראשונה, ו[לכן] תכוין לזכור אותה [ו]לקיים מצות-עשה⁸ מן התורה באומרך ובנו בחרת (. ובאומרך) [מכל עם ולשון] וקרבתנו מלכנו שהיא קריבת מעמד הר סיני לקבל אותו עלינו למלך ולקבל (תורתינו) [תורתו], וזהו וקרבתנו מלכנו".

זאת אומרת, שיש כאן שני עניינים: בחירת הקב"ה בישראל לתת להם את תורתו עומדת בפני עצמה, ו'מעמד הר סיני' שהוא מתן תורה בפועל (וקבלתה על-ידי ישראל) בפני עצמו – ושניהם נכללים בתוך זכירה אחת של מתן תורה.

אלא שצריך ביאור הטעם שבפסוקים שנזכרו בפרי-עץ-חיים שם על חובת זכירה זו, והם אלו שסידר אדמו"ר הזקן בסידורו ב'שש זכירות' שלאחר תפילת שחרית, בנושא זה: "פן תשכח את הדברים... יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..."⁹ – לא נזכר לכאורה עניין הבחירה בישראל, אלא 'מעמד הר סיני' בלבד. ובהשגות הרמב"ן לספר המצוות¹⁰ מבאר, שזכירת מעמד הר סיני שראינו בעינינו ושמענו באוזנינו, ומסירתו מדור לדור, נותנת תוקף לאמונתנו במתן תורה, עיי"ש.

_______________

1)    מדור הצמח צדק, סיפור נד.

2)    סי' תכו ס"ג.

3)    וכן פסק הביאור הלכה שם.

4)    שו"ת או"ח סי' קב, וראה בס' קידוש לבנה פ"ד ס"ד ובהערות.

5)    סי' ס ס"ד.

6)    שם ס"ק ב.

7)    שער הקריאת שמע פ"ג, סד"ה ונחזור לענין (בשער הכוונות, סוף עניין כוונת יוצר, הלשון שונה, כפי שהעתקתי שם, אבל כידוע ה'שמונה שערים' טרם נדפסו אז). הלשון כאן נעתקה מדפוס דוברובנא, וההשלמות בסוגריים מרובעים מדפוס לבוב.

8)    בספר 'אבן השהם' (שו"ע מכתבי האריז"ל, הלכות קריאת-שמע סימן ס, בהערותיו 'פתוחי חתם' אות יא) העיר, שלכאורה נראה שנפלה כאן טעות-סופר, כי אינה מצות עשה אלא מצות לא תעשה "השמר לך... פן תשכח", וכמו שכתב הרמב"ן (ב"מצוות ששכח אותן הרמב"ם" ממצוות לא תעשה) במצוה ב', עיי"ש. ע"כ. אבל הלשון 'מצות עשה' נעתקה גם במג"א ובשו"ע רבינו, ומצוה ליישב.

9)    דברים ד,ט-י.

10)  נסמנו בהערה 4.