נושאים נוספים
	התקשרות גליון 753 - כל המדורים ברצף
	עבודה במסירות נפש מביאה להידור למעלה מהידור
	הכנה לקץ הבלתי ידוע
	"דמי חנוכה" בכינוסי "צבאות ה'"
	פרשת מקץ
	חנוכה
	קריאת 'מעשה ראובן'/ 'הגומל' בטיסת פנים / עמידה בחזרת הש"ץ
	הלכות ומנהגי חב"ד

אלא לראותם בלבד

יש לדקדק בזה: הסגנון "אין לנו רשות אלא" מורה לכאורה כי יש כאן נסיגה מסויימת מהאיסור הכולל "להשתמש בהם", וכי ה'שימוש' באופן של 'לראותן' מותר?!

ואמנם, בזמן שאנו מתבוננים בנרות חנוכה ('לראותן') ומקשיבים לסיפור הנרות, נחשב הדבר 'שימוש' – שימוש רוחני. 'שימוש' זה בהחלט מותר ואף רצוי.

(משיחת זאת-חנוכה תשל"ה – בלתי מוגה)

שורש נרות חנוכה במצוות התורה

במצוות נרות חנוכה מצינו שלושה פרטים. המצווה היא: א) להדליק נרות, ב) על פתח הבית, ג) משמאל.

ויש לומר ששלושה פרטים אלו בנרות חנוכה, שהיא מצווה מדברי סופרים, נובעים משלוש מצוות דאורייתא.

א) עצם הדלקת נרות חנוכה נמשך מנרות המקדש, כפשטות העניין. ב) ההדלקה בפתח הבית דווקא קשורה למצוות מזוזה. ואמנם, מבואר בתורת החסידות ש"במזוזת הפתח יש שתי מצוות, אחת דאורייתא והיא מצוות מזוזה, והשנייה מצווה דרבנן כעין דאורייתא, והיא מצוות נרות חנוכה". ג) זה שמדליקים נרות חנוכה משמאל הפתח מורה כי מצווה זו משפיעה גם על צד ה'שמאל' ומאירה אותו. תכונה זו מצאנו במצוות תפילין, שמניחים על-יד שמאל (ובמיוחד על-פי המבואר בזוהר שעושים כן כדי לשעבד לקב"ה גם את יצר הרע שבחלל השמאלי שבלב). תכונה זו ניתן לראות אף בתפילין של ראש, כי מצווה זו מביאה לידי כך ש"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

(ליקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 226)

ואין לנו רשות להשתמש בהן

העובדה שנרות חנוכה אסורים בהנאה מורה שקיום המצווה הוא באופן ד"שלא על מנת לקבל פרס", לא פרס גשמי (שהרי אסור להשתמש בהן) ואף לא פרס רוחני (כי אם הוא מדליק נרות חנוכה כדי לזכות בגן-עדן הרי הוא משתמש בהן). זה אפוא קיום מצווה לשמה.

זאת ועוד: קיום המצווה לשמה גורם חיסרון כיס. שהרי אחד הטעמים להדלקת ה'שמש' הוא כדי שלא יבוא ליהנות מהנרות. הרי ש'מבזבזים' נר כדי להבטיח את קיום המצווה לשמה – שלא ייהנה מהנרות.

הדבר מלמדנו לקח והוראה נפלאה בעבודת ה'. ידוע שבתחילת העבודה רשאי האדם לעבוד את בוראו על-מנת לקבל פרס, כי "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". נרות חנוכה מלמדים אותנו כי אפילו אדם המכיר בעצמו שהוא עומד בתחילת העבודה ולא הגיע למדרגת העבודה 'לשמה' (כנרמז גם בכך שנרות חנוכה, מצוותם 'משתשקע החמה'), ביכולתו לעבוד את ה' לשמה – על-כל-פנים במצווה אחת. זאת אומרת שאף כי כללות עבודתו היא עדיין 'על מנת לקבל פרס', בכל זאת, לעיתים ובמצוות מסויימות מסוגל הוא להגיע למדרגת 'לשמה'.

(משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת מקץ תשל"ט – בלתי מוגה)

ה'שמש'

מקומו של ה'שמש' הוא למעלה משאר הנרות.

הטעם הפשוט הוא, 'שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר'. או יש לומר שהשמש הוא בדוגמת הכהן, המדליק את נרות המקדש. והטעם הפנימי לזה הוא – מי שמדליק את "נר ה' נשמת אדם" של חברו מתעלה לדרגה שהיא נעלית אף מדרגתו של האדם שאת נשמתו 'הדליק'.

(ליקוטי-שיחות)