אין להסתפק בהתעוררות הפורים שלמעלה מטעם-ודעת – יש להמשיכה בעבודה מסודרת לטהר עצמו מדברים בלתי-רצויים * שאלת משה רבינו: כיצד יוכל להשפיל עצמו לדרגת יהודי שהגיע לטומאה חמורה כל-כך? * גם יהודי בבחינת "טמא מת" ברוחניות – אל ייפול בייאוש; משה רבינו כבר דאג עבורו שיוכל להיטהר * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. הסדר הוא שלאחרי פורים באים לשבת פרשת פרה,
- לפני פורים קורין פרשת שקלים, ולאחריה פרשת זכור [שחיובה מדאורייתא1, ולא עוד אלא שלדעת רוב הפוסקים הרי היא חובת היחיד – דלא כקריאת התורה מצד תקנת משה כדי שלא ישהו ג' ימים בלא תורה2, שזוהי תקנה על הציבור, ואינה חובת היחיד3, מה שאין כן קריאת פרשת זכור אינה חובת הציבור, אלא חובת היחיד4 – שפעם בשנה (לכל-הפחות) ישמע פרשת זכור, "זכור את אשר עשה לך עמלק גו' לא תשכח"5]; ולאחרי פורים קורין פרשת פרה –
שבה מדובר אודות הטהרה דטומאת מת.
ופרשת פרה היא ההקדמה (שאי אפשר בלאו הכי) לפרשת החודש ולחג הפסח6.
ועניין נוסף בסדר הפרשיות – שבין פרשת שקלים, פרשת זכור ופרשת פרה, יכול להיות הפסק באמצע, מה שאין כן בין פרשת פרה לפרשת החודש אין הפסק7, אלא בשבת שלאחרי שבת פרשת פרה קורין פרשת החודש.
ב. ויש לבאר המוסר-השכל בעבודת האדם:
מצד גודל ההתפעלות מזה שבימי הפורים הגיעו למעמד ומצב ד"לא ידע", למעלה מטעם ודעת, שמצד זה היה הדילוג מעומק תחת לעומק רום ולמעלה יותר, על-ידי ההתאחדות עם עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא – יכול לחשוב לעצמו שמי ידמה לו ומי ישווה לו ומי יערוך אליו!...
על כך אומרים לו:
המעמד ומצב שבימי הפורים אינו אלא הזזה כללית, היינו, שהעמידה במסירת נפש במשך כל השנה כולה בימים ההם, פועלת שגם בזמן הזה יכולים על-ידי הזזה כללית להתהפך מן הקצה אל הקצה, "ונהפוך הוא", אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו8, לדלג מעומק תחת, שאול תחתיות, לעומק רום ולמעלה יותר;
אבל, לא זוהי תכלית כוונת בריאת העולם, וכיוון שכן, אין זה מספיק עבור יהודי, שממנו תובעים – לא לעשות מה שמוצא חן בעיניו, ואפילו לא מה שמוצא חן בעיני נפשו האלקית, כי אם – שכל מציאותו תהיה למלא את הרצון העליון, והרי רצון העליון הוא שאלקות יהיה בגילוי, "אותותינו ראינו", ראיית אלקות במוחש, בכל פרטי הדרגות דסדר השתלשלות,
- ואף שמקווים לייעוד שגילויים אלה יתבטלו "כשרגא9 בטיהרא"10, מכל מקום, יש צורך גם ב"שרגא" -
ובשביל הגילויים – לא מספיק עניין "כי אתה אבינו", אלא צריך להיות גם "אברהם ידענו" ו"ישראל יכירנו", היינו, שתהיה העבודה מצד האהבה והעבודה מצד היראה, וגם אהבה ויראה כשלעצמם,
ובמילא, צריך כל אחד ואחד מאתנו לידע, שאפילו אם בימי הפורים עמד בתנועה של מסירת נפש ופעל בעצמו הזזה כדבעי למהוי, להשתנות לגמרי – צריך עכשיו להתחיל לחשוב אודות עניין טהרת טמאים.
ולכן קורין לאחרי פורים פרשת פרה, שבה מדובר אודות טומאת מיתה, שבאה לעולם בגלל נחש הקדמוני שגרם לחטא עץ הדעת, שורש החטאים – להורות שלאחרי ההזזה הכללית, צריך לרחוץ ולהיטהר מכל העניינים הלא-טובים שחטא ופגם ועבר את הדרך.
וכאמור, כאשר יהודי מתחיל ופותח "כחודה של מחט" [אפילו אם הוא רק אומר "רוצה אני", אף-על-פי שהסיבה לכך היא מפני ש"כופין אותו"... כפסק-דין הרמב"ם11 שגם זה מספיק, כיוון שרצונו האמיתי של כל יהודי "לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", אלא "יצרו הוא שאנסו", "וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו", אזי מתגלה רצונו האמיתי] – עוזר לו הקב"ה ופותח לו "כפתחו של אולם".
ג. ופרשת פרה היא ההקדמה – שאי אפשר בלאו הכי – שממנה באים מיד ללא הפסק, לפרשת החודש:
ענינה של פרשת החודש – "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"12 – מבואר במדרש13: "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה" – הגאולה מ(טומאת) מצרים.
וכן תהיה לנו – ש"כימי צאתך מארץ מצרים"14, שאז נאמרה פרשת החודש, כך תהיה בעגלא דידן ובמהרה דידן ולמטה מעשרה טפחים, הגאולה השלימה והאמיתית, "אראנו נפלאות"14.
ובפשטות – שהקב"ה יוציא אותנו מהגלות, מהחושך כפול ומכופל, ונראה בעיני בשר ובמוחש את כל העניינים – ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"15, "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"16, שאפילו הבשר ("כל בשר") של הגוף הגשמי יראה את כוח הפועל בנפעל17, "בדבר ה' שמים נעשו גו'"18, היינו, שבכל דבר גשמי ובכל דבר שהיה עד עתה חומרי – יראו במוחש ובחיים היום-יומיים את הרוחניות שבו, ויתירה מזה, שיראו את ה"דבר ה'" שמהוה ומחיה ומקיים אותו – בגאולה שלימה ואמיתית, במהרה בימינו אמן.
* * *
ד. בנוגע19 למצוות פרה אדומה . . נאמר20: "זאת חוקת התורה".
לכאורה אינו מובן: כיוון שהמדובר הוא אודות מצווה פרטית – מדוע נאמר בה הלשון "זאת חוקת התורה", ולא "זאת חוקת הפרה" וכיוצא-בזה?
וההסברה בזה21 – לפי שמצוות פרה אדומה הוא עניין כללי, שנוגע לכללות עניין התורה, כדלקמן.
ה. מצוות פרה אדומה באה לטהר את האדם מטומאת מת:
טומאת מת היא טומאה חמורה ביותר, כדאיתא במדרש22 שדווקא בנוגע לטומאת מת שאל משה רבינו להקב"ה "אם נטמא זה במה תהא טהרתו", ועד ש"נתכרכמו פניו של משה". וטעם הדבר, כי, קדושה היא חיות, ואילו מיתה (רחמנא-ליצלן) שהיא היפך החיות, היא היפך הקדושה לגמרי.
וזוהי מעלתה של פרה אדומה – שמטהרת גם מטומאה חמורה זו.
ועל זה נאמר20 "ויקחו אליך פרה אדומה" – שטהרת טומאה חמורה זו על-ידי פרה אדומה היא בכוחו של משה רבינו דווקא, שכן, אף ששחיטת הפרה וכו' היתה על-ידי אלעזר הכהן (מצוותה בסגן)23, מכל מקום, מדגישה התורה "ויקחו אליך פרה אדומה גו'", "אליך" דייקא, "לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר"24.
ועל דרך זה בנוגע לכל הדורות שלאחרי זה – שבכל שמונת הפרות שנעשו בזמן בית שני25, וכן בפרה העשירית ש"יעשה המלך המשיח"26, השתמשו (לקדש הכהנים העושים את הפרה) באפר הפרה שעשה משה במדבר27.
ו. ועניין נוסף מצינו בפרה אדומה – ש"מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים"28:
והעניין בזה – שבכדי לטהר יהודי שנטמא (רח"ל) בטומאה הכי חמורה, יש צורך בעניין המסירת-נפש, כמודגש בכך שהכהן המטהר נעשה טמא כדי לפעול עניין הטהרה.
ומסירות נפש זו מודגשת אצל משה רבינו:
התעסקותו של משה רבינו בפרה אדומה שמטהרת מטומאת מת, מהוה ירידה עבורו, שהרי, משה רבינו עצמו היה למעלה מעניין זה לגמרי, ועד כדי כך, שתמה "במה תהא טהרתו", ועד ש"נתכרכמו פניו",
– והביאור בזה, שבכדי לתקן עניין בלתי-רצוי, צריך להיות איזו שייכות לכך (כידוע הסיפור אודות אדמו"ר האמצעי29), וכיוון שלא היתה לו שום שייכות לטומאת מת, אפילו לא בדקות דדקות, לכך תמה ואמר "במה תהא טהרתו", עד ש"נתכרכמו פניו" –
ואף-על-פי-כן, כדי לטהר יהודי שנטמא בטומאה חמורה, כולל גם להבטיח ("צו פאַרזיכערן") גם את טהרתו של יהודי שיהיה לאחרי כמה וכמה דורות (כאמור, שבאפר הפרה שעשה משה השתמשו בשביל כל הפרות שנעשו במשך כל הדורות לאחרי זה) – לא התחשב משה רבינו בירידה שלו, והשתדל ("ער האָט זיך אַריינגעלייגט") מתוך מסירת נפש בעניין פרה אדומה.
ז. ולכן נאמר בפרה אדומה "זאת חוקת התורה" – כיוון שזהו עניין כללי שנוגע לכללות התורה:
כאשר יהודי מרגיש בעצמו עניין של טומאת מת ברוחניות, כלומר, שחסרה לו חיות בענייני תורה ומצוות, [ולהעיר, שבזמננו זה "כולנו טמאי מתים"30] – יכול הוא לבוא, ח"ו, לידי מצב של ייאוש כו'.
ובכן, עליו לדעת, שאין לו להתייאש, כיוון שמשה רבינו הבטיח את טהרתו!
– משה רבינו היה אמנם למעלה לגמרי מעניין זה, אבל אף-על-פי-כן, מסר את נפשו לעשות פרה אדומה, כדי להבטיח את טהרתם של בני-ישראל שבדורו ובני-ישראל שבכל הדורות שלאחרי זה, שגם אם יטמאו בטומאה הכי חמורה, יהיו יכולים להיטהר מטומאה זו.
ולכן, בכל הזמנים כולם, גם כאשר משה רבינו לא נמצא ("ווען משה איז ניטאָ"), אין ליפול בייאוש בגלל חומר עניין טומאת מת, כיוון ש"אפר פרה של משה לא כלה"31, "שלך קיימת"32.
ואף-על-פי שאין אנו יודעים היכן נמצא אפר זה – הרי הוא קיים, וכשיבוא משיח ימצאו אותו וישתמשו בו בשביל פרה העשירית, ובמילא, "מחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה"33.
ח. וכן הוא גם בנוגע ל. . כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו,
– כמאמר חז"ל34 "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ולא רק "אתפשטותא דמשה", אלא משה בשלימותו ("דער גאַנצער משה"), כי, בכל דור ודור הרי זה אותו משה ("דער זעלבער משה"), אלא שהגופים מחולקים35 בהתאם ולפי אנשי הדור –
שהתעסק בעצמו בכל העניינים – אפילו בעניינים פשוטים – כדי לטהר את בני-ישראל, ועד לטהרה מעניינים כאלה שהם בדוגמת טומאת מת!
– כ"ק מו"ח אדמו"ר מצד עצמו היה למעלה לגמרי ולא היתה לו שום שייכות לעניינים אלה, אפילו בדקות דדקות, ואף-על-פי-כן, השפיל את עצמו ("ער האָט זיך אַראָפּגעלאָזט") בעניינים פשוטים ביותר, דבר שהיה כרוך אצלו במסירת-נפש ממש... וכל כך למה? – כדי לטהר יהודי מטומאת מת!...
ולכן, גם עכשיו אין להתייאש ולפחד משום דבר, אפילו לא מטומאת מת, כיוון שגם עכשיו אפרו (של משה שבדורנו) קיים! [. .].
(מהתוועדות חג הפורים תשי"ב, 'תורת מנחם' כרך ה עמ' 64-66. וש"פ חוקת-בלק תשי"ב, 'תורת מנחם' כרך ו עמ' 39-42. בלתי מוגה)
__________________________
1) ראה טושו"ע או"ח סו"ס תרפה, ובנ"כ.
2) רמב"ם הל' תפלה רפי"ב.
3) "כסברת המלחמות מגילה פ"א ד"ה ועוד אמר. וראה צפנת פענח להל' תפלה פי"ב ה"ה" (אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ח ע' רנו. ח"ט ע' עט. וראה לקו"ש ח"ד ס"ע 1283. וש"נ).
4) ראה שו"ת בנין שלמה סנ"ד. הובא באנציק' תלמודית ערך זכירת מעשה עמלק ס"ב (כרך יב ע' רכא).
5) תצא כה, יז-יט.
6) ראה מגילה כט, א ובפרש"י. ירושלמי מגילה פ"ג ה"ה.
7) ירושלמי שם. רמב"ם שם פי"ג הכ"א.
8) ראה זח"א ד, א. תניא פ"י. פכ"ז.
9) לשון חז"ל - חולין ס, ב.
10) ראה תו"א מג"א צ, ד. קיט, ב. לעיל בהמאמר (ע' 9).
11) הל' גירושין ספ"ב.
12) בא יב, ב.
13) שמו"ר פט"ו, יא.
14) מיכה ז, טו.
15) ישעי' ל, כ. וראה תניא פל"ו (מו, א).
16) ישעי' מ, ה.
17) ראה תו"ח תצוה תפא, ב ואילך. ועוד.
18) תהלים לג, ו.
19) כמה ענינים הבאים לקמן (עד סוס"ח) – נדפסו בתוספת ביאור וכו' בלקו"ש ח"ד ע' 1056 ואילך (בשילוב שיחת ש"פ חוקת השי"ת). – בהוצאה זו נדפסה השיחה כצורתה בהנחה בלתי מוגה (המו"ל).
20) חוקת יט, ב.
21) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (חוקת) נו, א. ועייג"כ במפרשים עה"ת.
22) תנחומא פרשתנו (חוקת) ו. במדב"ר שם פי"ט, ד.
23) שם, ג (ובפרש"י).
24) פרש"י עה"פ.
25) ראה פרה פ"ג מ"ה. רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג.
26) רמב"ם שם (נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ח ע' 131 ואילך).
27) ראה פרה שם "ומאחת" (ועד"ז ברמב"ם שם פ"ב ה"ו) ובפי' משנה אחרונה שם. ולהעיר ג"כ מבמדב"ר שם, ו (בפירוש ידי משה ומהרז"ו שם). גור ארי' ושפתי חכמים (לפרש"י עה"פ שם). של"ה חלק תושב"כ דרוש לפ' פרה (שנט, ב) (וראה גם סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 347 הערה 49; ע' 350 הערה 60).
28) חינוך מצווה שצז. וראה תנחומא שם ז. במדב"ר שם, ה.
29) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שעט ואילך.
30) לשון היראים סשכ"ה (בהשלם – סרע"ז). רדב"ז הל' ביכורים פ"ה ה"ט. ב"ח יו"ד סשכ"ב. מג"א או"ח סתקס"א סק"ב. ובכ"מ.
31) רש"י יומא ד, רע"א (ד"ה מכל).
32) תנחומא שם ח. במדב"ר שם, ו.
33) ראה יומא סב, סע"ב. וש"נ. הנסמן בשד"ח קונטרס הכללים (כרך ג) מערכת המ"ם כלל קסא.
34) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).
35) ראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 7. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
