שוק המקרקעין הרוסי סער במיוחד. הממשלה ברוסיה פרסמה מכרז לבניית עשרות בניינים, על שטח רחב-ידיים, וקבלנים רבים מיהרו להגיש את הצעותיהם. לקראת פרסום התוצאות שרר מתח רב, שכן היה ברור כי הזוכה ייהנה מנתח שמן מאוד.
אחד ממשתתפי המכרז היה יהודי, חסיד של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש. הוא היה קבלן, וקיווה להתפרנס בכבוד מהזכייה במכרז. כשפורסמו התוצאות התברר שהחסיד הוא הזוכה. הוא הודה לה' בכל ליבו, ומעמדו שגשג והלך.
מתחריו התקשו לעכל את העובדה שדווקא יהודי וחסיד הצליח כל-כך, וחרשו עליו מזימה. הם זייפו מסמכים שמהם עולה לכאורה כי הקבלן החסיד הרוויח סכומים גדולים פי כמה וכמה מכפי שהרוויח באמת. באמצעות ה'מסמכים' האלה הלשינו עליו כי אינו משלם את המיסים שהוא חייב לשלם.
העלילה השפלה הצליחה. חוקרי המשטרה קיבלו את המסמכים ופתחו בחקירה נגד היהודי. בחקירתו טען החסיד כי אלה מסמכים מזוייפים, ובידו המסמכים האמיתיים, אולם טענותיו חוקרי המשטרה דחו את גרסתו, ויום המשפט נקבע לעוד חודש.
שבור ומודאג חזר החסיד לביתו. הוא ידע היטב מה משמעות המשפט. השופט עלול להרשיעו ולשלוח אותו למאסר של שנים רבות. ימי ההמתנה למשפט היו לו ימי סבל קשים ביותר.
בית המשפט המרכזי היה בעיר פטרבורג, ולשם היה עליו לנסוע. החליט החסיד להקדים את צאתו לדרך, ובתוך כך לנסוע לליובאוויטש, להיכנס אל הרבי.
בחדר ההמתנה של הרבי המתינו אורחים רבים, איש איש וצרותיו. גם מיודענו היה ביניהם והמתין לתורו. כאשר נכנס אל הרבי, שטח את סיפור העלילה שנרקמה נגדו ואת המשפט המיועד לימים הקרובים.
הרבי נשא אליו את עיניו ובמבט משרה ביטחון שאל את החסיד: "בדרכך לפטרבורג, באיזו מחלקה ברכבת אתה מתכוון לנסוע?".
החסיד הופתע מעט מן השאלה וענה: "במחלקה השנייה או השלישית".
"אני מציע כי תיסע במחלקה הראשונה", אמר הרבי בנחת ובירך את החסיד שיצליח במשפט. ה'יחידות' נסתיימה.
יצא החסיד בלב מאושש ומעודד מברכות הרבי, והלך לקנות את הכרטיס למחלקה הראשונה. במחלקה הזאת נסעו רק אנשים אמידים, אשר היו מוכנים לשלם מחיר יקר. כל האחרים היו נוסעים בזול, במחלקה השנייה או השלישית. החסיד לא נהג בעבר לנסוע במחלקה הראשונה, אבל עכשיו הלוא קיבל הוראה מפורשת מהרבי.
במחלקה הראשונה ניתן תא נפרד לכל שני נוסעים. החסיד נכנס אל תאו ומצא שם את שותפו לתא, אדם שעשה רושם של איש נכבד.
עם בוא השחר התעטף החסיד בטליתו והתעטר בתפילין, ופתח בתפילה. שכנו הגוי שכב על המיטה ונראה ישן, אבל האמת היא שהביט ביהודי ועקב בתשומת-לב אחר תפילתו.
הפעם הייתה תפילתו של החסיד נרגשת במיוחד. הוא התרכז במילות התפילה, ושפך את ליבו לפני ריבון העולמים, שיציל אותו מהצרה הנוראה שנפל לתוכה. תפילתו ארכה זמן רב, ואחריה קרא מזמורי תהילים, ודמעות חמות זלגו על לחייו. לאחר שסיים, פתח את תרמילו והוציא פת שחרית שהכין לעצמו.
בינתיים קם הגוי ממיטתו, ואף הוא ישב לאכול את ארוחת הבוקר. בעת הארוחה פתח בשיחה עם החסיד. "שמתי לב", אמר האיש, "שבשעת תפילתך ניכר שמשהו מציק לך. במה העניין?".
החסיד לא ראה צורך להסתיר את עניינו, וסיפר לשכנו את כל הפרשה, מהמכרז, העלילה ועד המשפט הצפוי לו. אחר-כך שוחחו השניים בעניינים אחרים, ובתוך כך הגיעה הרכבת לפטרבורג. הם ירדו מהרכבת ונפרדו לשלום.
בוקר המשפט הגיע. שוב התפלל החסיד בכוונה רבה, ואחרי התפילה פנה לבית-המשפט. רגשותיו היטלטלו מקצה אל קצה. רגע אחד הרגיש פחד וחשש, וברגע הבא התעשת, נזכר בברכתו של הרבי, שם בה' את מבטחו וקיווה לטוב.
אולם המשפט המה מקהל רב שבא לצפות בדיון. סיפורו של היהודי המואשם בעבֵרות כספיות כבדות התפרסם, ועתה הקהל מצפה לראות במפלתו. החסיד פילס את דרכו אל ספסל הנאשמים וישב עליו בראש מורכן. בדקות האחרונות שלפני כניסת השופטים, הספיק להבחין במתחריו הקבלנים, היושבים בתוך הקהל ומחככים ידיהם בהנאה.
באולם הושלך הס. השופטים נכנסו זה אחר זה, והתיישבו על מקומותיהם. החסיד הרים את עיניו להביט בהם, ופתאום קפא על מקומו. מבטו ננעץ ביו"ר חבר השופטים. הלוא זה שכנו לתא הרכבת! הוא ולא אחר!
היו"ר ניהל את המשפט ביד רמה והגיע במהירות לשאלה העיקרית, בדבר אמינות המסמכים. הוא הצליב את העדויות ובמהרה התברר כי המסמכים שעליהם התבססה התביעה היו מזוייפים ולא אמינים. בתום הדיון קבע חבר השופטים כי התביעה בטלה ומבוטלת ואין לה כל יסוד.
החסיד שמע את הדברים כמתוך חלום. עתה הבין למה הורה לו הרבי לנסוע במחלקה הראשונה דווקא. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
