הפרופ' יעקב שויקה (73) חולל שתי מהפכות בתחום המִחשוב והיהדות – מאגר היהדות הממוחשב של בר-אילן (פרוייקט השו"ת), ומילון 'רב מילים'. כיום הוא מרכז את המִחשוב של פרוייקט פרידברג לגניזת קהיר, שמטרתו ליצור מאגר מידע שיאפשר גישה לכל דפי הגניזה ולמחקרים ולפענוחים שפורסמו במרוצת השנים. ועם כל זה, מדי שנה בשנה, בחג-הפסח, הוא חוזר לאווירת ליל הסדר שחווה במצרים.
אביו, הרב אהרן, הגיע למצרים עם אביו, סבו של הפרופ' שויקה, לפני כמאה שנה, עם גלי הגירה מסוריה ומארץ-ישראל, שירדו למצרים מסיבות כלכליות. את הזיכרונות מבית אבא במצרים הוא נוצר היטב. הוא חווה את האווירה והמנהגים המיוחדים עד היותו בן עשרים, סמוך למלחמת סיני, שאז הורה לו אביו לעלות לארץ-ישראל.
מצות ענקיות
"הדבר הראשון שתמיד בלט לעין היו המצות. הן היו מיוחדות מאוד, עגולות וענקיות, בקוטר של כשמונים ס"מ, ואולי יותר", הוא מספר. "השגת יין כשר הייתה מבצע לא-פשוט. כל השנה לא היה לנו יין, ואבא היה מקדש בלילות שבת על הלחם; אבל לפסח היה יין כשר מיוחד".
ליל הסדר התנהל בעברית ובערבית. "בתחילת הסדר היה אבא פותח בתיאור כיצד הקב"ה יושב עם הפמליה של מעלה ואומר: 'הראיתם אומה מכירת טוב כעמי ישראל? שלושת-אלפים שנה חלפו מאז יציאת מצרים, והם מסִבים כולם ליד השולחן ונושאים דברי שבח והודיה'. לימים גילינו שזה היה ציטוט מספר הזוהר".
סגולה לנישואים
את ההגדה היו קוראים יחד, חוץ מ'מה נשתנה'. "כמה קטעים, כמו 'עבדים היינו' או 'על אחת כמה וכמה', היינו מתרגמים לערבית, כדי שכל המסובים יבינו. גם את 'דיי דיינו' היינו מתרגמים לערבית".
הוא מספר על מנהג ייחודי: "לפני 'מה נשתנה' היו נוהגים להוציא למטבח את הקערה שעליה סימני הסדר, וזאת כדי שהילדים ישאלו למה עושים זאת. את הקערה הייתה מוציאה נערה שהגיעה לפרקה, ובמטבח הייתה אוכלת את הביצה, וזו הייתה סגולה שתינשא באותה שנה. כשהייתה חוזרת עם הקערה, היו כל המסובים שואלים היכן הביצה, והיו שמים אחרת במקומה".
ממצרים לירושלים
ועוד מנהג: "אחרי 'יחץ' אבא היה לוקח את חצי המצה העטופה, שם אותה על שכמו ואומר: 'ככה יצאו ישראל ממצרים: "משארותם צרורות בשמלותם על שכמם". לאחר מכן היו מעבירים את המצה העטופה בין כל הגברים המסובים, וכל אחד ואחד בתורו היה שם את המצה על שכמו ואומר את הפסוק. בהמשך היינו כולנו פונים אל אבא ושואלים: 'מאיזו ארץ באת?', והוא היה משיב: 'ממצרים'. 'ולאן אתה הולך?' – 'לירושלים'. 'ומה יש לך בשקית?' – 'מצה'. כל זה היה נאמר בעברית ובערבית".
והיו גם מנהגים שאבותיו הביאו עמם מחלב שבסוריה. "למשל, לפני מזיגת ארבע הכוסות היינו מטבילים אותן בקערת מים. אבא היה מכריז שיש לטבול את הכוסות, היינו טובלים אותן במים, ואז מחלקים למסובים ומוזגים יין".
את המנהגים האלה הוא ממשיך עד היום, ובכלל זה התרגום לערבית, והוא הנחיל זאת לשמונת ילדיו. "והִגדת לבנך".
הפרופ' שויקה: "לאן אתה הולך? – לירושלים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
