בעולמה של החסידות שמור יחס מיוחד לאור. ידוע שהבעש"ט חיבב מאוד אור. הוא היה אומר: "אור בגימטרייה רז. היודע סודו של כל דבר - מסוגל להאיר את הדבר" (היום יום ו באלול).

אולי החביבות המיוחדת הזאת קשורה לעובדה שגם החסידות עצמה נמשלת לאור. אחד ההבדלים בין שיטת החסידות לשיטת המוסר: על-פי שיטת המוסר מנסים לגרש את הרע (המידות הרעות) באמצעות 'מקל' - על-ידי הטפות מוסר והדגשת גנותו של הרע, ואילו החסידות מסלקת את הרע על-ידי הגברת האור, שכן כאשר גוברים האור והחיוב הרע מסתלק מאליו.

לשיטה זו שני יתרונות: א) קל יותר לסלק את החושך על-ידי אור מבמקל. ב) על-פי שיטת המוסר משקיעים התעסקות רבה בעניינים שליליים, בעוד על-פי החסידות האדם עוסק רק בעניינים אלוקיים, ועצם ההתעסקות הזאת משפיעה עליו לטובה.

את הפסוק "ראיתי שיש יתרון לחכמה על הסכלות כיתרון האור מן החושך", מסביר רבנו הזקן בספר התניא (פרק יב): "פירוש, כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך, שנדחה ממנו מאליו וממילא - כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא-אחרא... מפני החכמה שבנפש האלוקית".

אור החסידות

תורת החסידות מכונה אור, גם בשל תכונה נוספת שיש באור - האור אינו מוסיף ואינו משנה מאומה בעצם הדבר, אולם בלעדיו אי-אפשר להשתמש בדבר או ליהנות ממנו, ואילו כשמאיר אור, הכול נראה אחרת. אין שום הבדל בתכולת החדר בין שהוא מואר ובין שהוא חשוך, אולם כאשר בחדר שורר חושך, אי-אפשר ליהנות מהרהיטים שבו, ולא זו בלבד אלא אף אפשר להיתקל בהם ולהיפגע. האור, שאינו משנה מאומה בעצם הדברים, מעניק להם את משמעותם ואת תכליתם.

כזאת היא גם תורת החסידות: היא אינה מוסיפה ואינה משנה דבר בעצם התורה ומצוותיה, אולם בעזרתה הכול נראה אחרת. היא מאירה את כל ענייני התורה והמצוות, מסלקת ערפילים של קושיות וספקות ונותנת משמעות עמוקה ופנימית יותר לכל דבר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ התבטא (ספר המאמרים תש"ט עמ' 206): "חסידות היא אור החיים; חיים מאירים. כאשר עולה האור - נעלמים כל השרצים".

תכונה נוספת שיש לאור - האור מושך אליו את מי שחפצים באור. לא צריך לגרור את מבקשי האור, הם באים מאליהם. פתגם חסידי אומר: "אור 'מושך' - האור מושך אליו" (היום-יום יג בטבת).

חושך אי-אפשר להעלות

חסיד אחד ירד עם חברו למרתף הבית. בחוץ זרחה השמש במלוא עוזה, ואילו המרתף היה חשוך ואפלולי. עמדו השניים על מקומם דקות אחדות עד שהחלו לראות דבר-מה בחדר. נענה בעל-הבית ואמר לחברו: "כזה הוא טבע האדם, שכאשר הוא בא ממקום שמאיר בו אור חזק למקום חשוך ואפלולי - ברגע הראשון אין הוא רואה דבר, ולאחר מכן אור-העיניים חוזר כבראשונה". "טעות בידך", אמר לו החסיד, "החושך - חושך הוא ולא אור. אלא שכאשר יושבים בחושך ומסתגלים אליו, מתחילים לדמות שחושך זה - אור הוא"...

אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' סיפר: פעם אחת אמר ה'צמח-צדק' מאמר חסידות קודם שהאיר אור היום (זה היה בימי היריד בליובאוויטש). אני עמדתי אז בין הנר לבין הרבי. פתאום הבחנתי שהצל שלי מחשיך על הרבי. החלטתי לזוז ממקומי כדי שלא להחשיך. ואז עלה רעיון במוחי: אדרבה, מוטב שאשאר כאן, כי כך יעלה ה'צמח-צדק' את הצל שלי... פתאום פנה אליי ה'צמח-צדק' ואמר: "אור אפשר להעלות, חושך אי-אפשר להעלות" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 4).