צרה חדשה ניחתה על יהודי רומניה. הימים ימי מלחמת-העולם הראשונה, וממשלת רומניה החליטה להעביר את כל אזרחי החוץ במדינה למחנה מיוחד. המהלך נומק רשמית בחשש מהתקוממות באותם ימים טרופים.
הידיעה נפלה על קהילת שטפנשט כרעם ביום בהיר. רבה, רבי אברהם-מתתיהו פרידמן, היה גם הוא אזרח חוץ. זה שנים הוא מתגורר בשטפנשט ומנהיג ברמה את חצר החסידות, אך הוא נולד וגדל בסדיגורה, במחוז בוקובינה, שהיה אז בשלטון אוסטריה, ושם הונפק דרכונו.
עדיין לא הייתה ברורה מידת הסכנה בשהייה במחנה, אך החסידים ראו בזה גזֵרה נוראה. כיצד תתאפשר עבודת הקודש של רבם במחנה? החליטו אפוא לעשות הכול למנוע זאת.
הניסיונות לא צלחו. יום אחד הופיעה פלוגת חיילים בשטפנשט. בידם הייתה רשימה של אזרחי חוץ, שדינם לעבור למחנה. כאשר התייצבו החיילים בשערי העיירה צצו מכל עבר מאות חסידים, אנשים וילדים, וכולם רצו לחצר הרבי. מי יודע, אולי עַם רב ירתיע את החיילים מלקחת את הרבי.
בדיוק באותה שעה בא לשטפנשט יהודי ושמו מילשטיין. הוא היה אדם אמיד, סוחר ידוע ובעל מהלכים בצמרת המדינה. משפחתו הייתה משפחה מתבוללת ידועה, מהמעמד הגבוה, שנטשה את דרך התורה והמצוות. בראותו את כולם רצים, התעוררה סקרנותו, והוא הלך בעקבות ההמון עד שהגיע לחצר הרבי. שם הסבירו לו את סיבת החרדה.
בליבו של מילשטיין התעורר משהו. אף שלא הכיר את הרבי חש צורך לעזור לצדיק. קשריו עם אנשי הממשל ועם מושל המחוז היו הדוקים, והוא היה בטוח שיוכל להציל את הצדיק.
הוא ביקש להיכנס לבית. שם מצא את הרבי בפנים חיוורים, ומולו חיילים נושאי נשק. ברומנית צחה פנה מילשטיין אל החיילים ואמר כי הוא ידיד קרוב של מושל המחוז וידבר עמו אישית בעניינו של אדם זה.
החיילים סירבו לצאת, ומילשטיין התקשר בטלפון אל המושל, שישב בבוטושן. הוא ביקש ממנו להניח לרבי, והבטיח לשלם למושל חצי משכורת שנתית תמורת מעשהו. המושל נעתר והורה לחייליו לצאת מהבית.
העיר שטפנשט צהלה ושמחה, אך לא לאורך ימים. התברר, שעוד אנשים הצליחו לחמוק בעזרת קשרים או שוחד. הדבר דוּוח לממשלה, ומושלי המחוזות הוזהרו בלשון חריפה למלא את הפקודה עד תום.
כאשר שוב באו החיילים לבית הרבי, הסכים ללכת עמם, אולם ביקש שמקצת מלוויו יצטרפו אליו, ויעברו עמו באחוזתו של מר מילשטיין. כשהגיעו לשם סיפר לו הצדיק את הנעשה וביקש ממנו לבוא עמו אל המושל.
המושל היה נחרץ. הפעם אין בידו לעשות דבר. הפקודה הגיעה מבוקרסט, חתומה בידי שר הביטחון עצמו. הפרת הפקודה מעמידה אותו ואת תפקידו בסכנה חמורה.
מילשטיין לא אמר נואש. "תמורת שחרור הרבי אתן לך במזומן משכורת של שנה שלמה, ואם תנושל מתפקידך, אשלם לך משכורת חודשית גבוהה מהשכר שאתה מקבל מהממשלה", הצהיר. ההצעה הקוסמת שכנעה את המושל, והוא הסכים להסתכן.
הצדיק ומלוויו יצאו נרגשים ושמחים, ואז פנה הרבי אל מילשטיין ושאלו אם בדרכם לשוב לשטפנשט יוכל ללון לילה אחד בביתו. מילשטיין הביע מיד את נכונותו, אולם ציין כי המטבח בביתו אינו כשר והרבי לא יוכל לאכול דבר אצלו. הצדיק השיב כי הם יסתדרו. מלוויו קנו סיר חדש וכמה כוסות, ובהגיעם לאחוזתו של מילשטיין חלבו את אחת הפרות במשק, בישלו את החלב וממנו שתו בלילה וגם למחרת.
בבוקר, לפני צאתם לדרך, עמד הצדיק והתפלל בדבקות, כהרגלו. לאחר מכן ביקש ממר מילשטיין לבוא אליו עם רעייתו. כשהגיעו, פנה הרבי אל מילשטיין: "אמור לי מה חסר לך ואברך אותך".
האיש השיב בקרירות שלא חסר לו דבר. ברגע הזה פרצה אשתו בבכי מר: "הוא אומר שאינו חסר דבר... כבר כמה חודשים הוא סובל ממחלה מסוכנת בכליות, ולדברי הרופאים ספק גדול אם יוכל לסיים את השנה. כמו-כן, כבר שנים רבות אנו נשואים ולא זכינו להיפקד בילד. כיצד הוא אומר שיש לו הכול?!"...
במר-ליבה השתטחה האישה על הרצפה בבכי נסער, ובעלה היה צריך לעמול כדי להרגיעה. הצדיק אמר להם: "הנני מברך את הבעל ברפואה שלמה בקרוב, ואתכם יחד שתיוושעו בילדים בריאים".
האישה התרגשה מאוד מברכת הרבי ושוב פרצה בבכי. הרבי חזר ואמר: "רפואה שלמה וילדים בריאים", נפרד מהם לשלום ויצא לדרכו.
עבר חודש. מילשטיין ביקר בווינה לבדיקה רפואית. עם קבלת התוצאות עמדו כל הרופאים נדהמים. שוב ושוב השוו את התוצאות לבדיקות הקודמות ואמרו כי הדבר לא ייתכן. מילשטיין הציע הסבר: ברכת הצדיק היא ששינתה את תוצאות הבדיקות.
לא עבר זמן רב ובבית משפחת מילשטיין נשמע קול בכיו של תינוק, שנולד להם בשעה טובה. שנה לאחר מכן נולדה גם בת. כעבור שנים, כשהיה מר מילשטיין לסבא, ורבה של ואסלוי נתכבד להיות סנדק בברית אצל בן-בתו, סיפר לו מילשטיין את כל המעשה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
