בפרשתנו מופיע הסיפור על בנות צלפחד, שביקשו חלק ונחלה בארץ-ישראל. בהקשר זה חז"ל אומרים שחיבת הארץ של הנשים הייתה גדולה משל הגברים. הגברים אמרו: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", ואילו הנשים אמרו: "תנה לנו אחוזה".
גם קודם לכן מצאנו עניינים שבהם הייתה לנשים עדיפות על הגברים. לקראת מתן-התורה ציווה הקב"ה על משה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני-ישראל". אומרים חז"ל ש'בית יעקב' אלו הנשים ו'בני-ישראל' הם הגברים, וכאן הוקדמו הנשים לפני הגברים. אף בהקמת המשכן הביאו הנשים את תרומותיהן בזריזות יתרה משל הגברים.
רצף אחד
שלושת העניינים האלה – מתן התורה, הקמת המשכן והכניסה לארץ-ישראל – קשורים זה בזה ויוצרים רצף אחד. תחילת הכול – התורה, שהרי התורה קדמה לעולם ועל-פיה ברא הקב"ה את העולם. התכלית היא ארץ-ישראל, כי היא מייצגת את מטרת הבריאה – להפוך את הארציות לקודש, על-ידי קיום התורה והמצוות בתוך העשייה הגשמית בארץ דווקא. השלב המקשר בין התורה ובין ארץ-ישראל הוא המשכן, שעל-ידו התורה חודרת לענייני העולם.
על-כן אין זה מקרי שבכל שלושת העניינים האלה הייתה לנשים עדיפות, המורה על זכותה המיוחדת של האישה ועל הכוחות המיוחדים שניתנו לה. ויתרה מזו, על-ידי הנשים דווקא נעשה הקיום גם אצל הגברים.
למרות הקשיים
מבין שלושת העניינים באה מעלתה של האישה לידי ביטוי במיוחד בעניין הכניסה לארץ-ישראל. על-פי שכל, דווקא הנשים היו אמורות לרצות להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ-ישראל.
בהיותן במדבר לא היו הנשים צריכות לטרוח על הכנת העיסה והלחם, אלא קיבלו מזון מוכן מן השמים. אפילו הבגדים כובסו וגוהצו על-ידי ענני הכבוד, והנשים היו פטורות מהעיסוק בכביסה ובגיהוץ. ואילו עם הכניסה לארץ-ישראל נפל על הנשים העול הכבד של הכנת המזון ועבודות הבית, נוסף על עיסוקן בחינוך הבנים והבנות.
חיבה גלויה
ובכל-זאת הייתה לנשים חיבת הארץ. הן היו מוכנות לקבל את כל הטרחה הכרוכה בכניסה לארץ-ישראל, ובלבד שיוכלו למלא את הייעוד הנשגב – להפוך את 'ארץ כנען' ולעשות ממנה 'ארץ-ישראל', עד תכלית הקדושה שיכולה להיות בארץ-ישראל.
יש כאן הוראת-דרך לנשי ובנות ישראל בכל הדורות בדבר האחריות הגדולה המוטלת עליהן, ולצידה הזכות המיוחדת והכוחות המיוחדים שניתנו להן, ומתוך חיבה דווקא לענייני התורה ומצוותיה. כאשר האישה מקרינה חיבה גלויה לתורה ולמצוותיה, הדבר מעמיד את הבית כולו בקרן אורה, וזה הכלי לקבלת שפע ברכה והרחבה בכל העניינים הגשמיים, בבני, חיי ומזוני רוויחא.
(תורת מנחם כרך כ, עמ' 133) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
