מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
תספורת-מצוה בחול-המועד
נשאלתי על עריכת תספורת לבן שלוש בחול-המועד לפי מנהגנו.
והנה בבאר היטב1 ובשערי תשובה2 כתבו בשם ס' גן המלך3, שמותר לעשות תספורת זו לקטן בחול המועד, ואפילו מצווה להשהותה עד המועד כדי להגדיל השמחה במועד, עיי"ש. והרבי הביא דעה זו לראיה בכמה מאג"ק4, אף שלא הביא זאת כהלכה למעשה.
וממה שבאג"ק5 נדפסה הוראה מפורשת שלא לעשות התספורת בחול-המועד, וז"ל (בתרגום מאידיש): "אף שעל-פי-דין ניתן לעשות זאת אפילו בחול-המועד פסח, אבל בהביא בחשבון את מנהגי ישראל, ובפרט בארצנו הקדושה ת"ו, שעושים תספורת בל"ג בעומר, דעתי שגם כב' יעשה זאת ביום ל"ג בעומר עם כל המנהגים הקשורים בזה..." – משמע לכאורה שזהו רק מפני שנוהגים לעשות זאת ברוב עם ובשמחה בל"ג בעומר, אבל בלאו-הכי (כגון בחג הסוכות) ניתן היה לעשות זאת בחול-המועד.
אשמח לדעת הוראה ברורה (ועכ"פ משמעות) הלכה למעשה בעניין זה.
תשובת הרב יקותיאל פרקש, מו"צ בעיה"ק ירושלים ת"ו:
בנוגע ל'אפשערעניש' בחול המועד: הלכה למעשה, יש לנו ללמוד ממה שראינו הלכה למעשה – שמעולם לא נשמע שמאן דהוא יעשה זאת בחול המועד. למרות שבפשטות נולדו כמה וכמה עשרות [בנים] אם לא יותר מכך בימים הללו, ובכל זאת, כאמור, לא ראינו ולא שמענו, לא בחב"ד ולא בכלל ישראל, שיעשו כן.
ולענ"ד הרי שלא מן הנמנע שמפורש כן גם במכתב הרבי שהעתקת בסוף מכתבך, ותלוי איך לומדים פשט במכתב זה. ואפרש שיחתי:
הרבי כותב: "..אבל בהביא בחשבון את מנהגי ישראל, ובפרט בארצנו הקדושה ת"ו שעושים תספורת בל"ג בעומר – דעתי..".
ובכן, אתה למדת שהפירוש הוא שמנהגי ישראל בכלל [ולאו דוקא במקרה מיוחד זה, שחל יום מלאת ג' שנים בחול המועד] ובפרט בארצנו הקדושה, שעושים תספורת בל"ג בעומר. ופירוש זה קשה להולמו, מכיוון שהמציאות הפשוטה היא שמנהג זה מקובל רק בארץ-ישראל, אבל בעולם בפירוש עושים זאת ביום מלאת ג' שנים [למרות שיש גם בחו"ל רבים שבשנים האחרונות מרבים בטיסות מחו"ל לציון רשב"י בל"ג בעומר, הרי שאימצו לעצמם את מנהג ארץ-ישראל הזה].
ולענ"ד הפירוש במכתב הרבי הוא – כפי שאכן כתבתי בתחילת תשובתי – ש"אף שמן הדין ניתן לעשות זאת אפילו בחול-המועד פסח, אבל בהביא בחשבון את מנהג ישראל" – שאין עושים זאת בחול המועד אלא לאחר מכן, "ובפרט בארצנו הקדושה ת"ו, שעושים תספורת בל"ג בעומר...". כלומר ש'מנהג ישראל' לא קאי על ל"ג בעומר דווקא, אלא שאין עושין זאת בחול המועד אלא דוחים לאחריו. ובנוסף לכך, מכיוון שיש מנהג בארה"ק שעושים בל"ג בעומר, הרי שגם הוא יעשה כן.
ואיך שלא יהיה, נראה לי שדברי הרבי מהמנהג בל"ג בעומר הוא לרווחא דמילתא – אבל למעשה בכל אופן סבירא-ליה כאמור.
ומה שהרבי מסתייע מדין זה לגבי כמה עניינים, הרי שזה נהוג בכל הפוסקים – שגם אם לא נוהגים הלכה למעשה כדעה מסוימת, מכל מקום משתמשים בה כסיוע לנושא הנדון.
____________________
1) סי' תקל"א ס"ק ז.
2) שם ס"ק ב.
3) סי' סב.
4) כמובא בשערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' רצו.
5) כרך ח עמ' רפט.
הערת המערכת
העירנו הרב שבתי שי' פרידמן מעיה"ק צפת, שבספר 'שבח הברית' (מנהגי תספורת פ"ב ס"ג) כתב, שכן מספרים ילד בחול-המועד סוכות, וכך שמע מהרב גרונר שכך הורה הרבי וכן פסק הרב דבורקין.
אחרים העירו, שבקרב הספרדים נהוג לעשות 'חלאקה' גם בחול-המועד, ואפילו משהים את התספורת לצורך זה, כמובא בספר 'בין פסח לשבועות' פי"ט סי"א וש"נ.
עוד על זמני התפילות
בגיליון תשעד של 'התקשרות' הובאו דברים בקשר ל"זמן תפילה" ולזמני התפילות בפועל בבית חיינו ובבתי-כנסת חב"ד בעולם. ומן העניין להביא התייחסויות נוספות של הרבי לעניין זה, שניתנו בהן הוראות ברורות הלכה למעשה:
א) ביחידות להרה"ג וכו' ר' אפרים אליעזר יאלעס [זצ"ל] אב"ד פילדלפיה1, שאל הרב את הרבי: "מהו המקור להנהגה בבית-הכנסת ב-770 שמתחילים להתפלל תפילת שחרית2 בשעה 10 בבוקר. לכאורה, הרי זה לאחר זמן תפילה?". וענה הרבי: "ישנם לכך שני ביאורים": א) בגלל ההכנות לתפילה, שבלעדיהן "התפילה בטלה"3. ב) "טעם נוסף – והוא העיקר"... "הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא" (סוכה לב,א)4... "הסדר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כאן היה, שהיו נעמדים לתפילה בשעה 10, ולכן אין ברצוני לשנות סדר זה". עכלה"ק.
והנה זמני התפילות (כאמור, עוד מזמן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע) בבית חיינו, קשורים עם סדרי הלימוד בישיבת תומכי-תמימים שם5, שלכן זמן תפילת שחרית בימות החול היה בשעה 9:30 ובשבת בשעה 10 – שניהם לאחר 'סדר חסידות' בבוקר [ובשבת מברכים עוד חצי שעה, כדי שיספיקו גם אמירת תהילים "בהשכמה"], וזמן תפילת מנחה בימות החול קבוע6 לשעה 15:15, כיוון שבשעה 15:30 מתחיל 'סדר נגלה' של אחר-הצהריים בישיבה, וזמן ערבית קבוע7 בימות החורף בשעה 18:45 בתום 'סדר נגלה', ובימות הקיץ בשעה 21:30 לאחר סיום 'סדר חסידות' בערב.
ב) באחת השיחות התבטא הרבי:
"כשבאים לבית-הכנסת בשעה התשיעית בבוקר, צריכים למצוא את הקהל לומד חסידות.
- תלמידי הישיבה, מתחילים לימוד החסידות עוד לפני-זה, על-פי סדרי הישיבה. אבל בעלי-בתים, צריכים לבוא לכל-הפחות בשעה התשיעית ללמוד חסידות"8. עכלה"ק.
ג) ביחידות להרה"ח ר' משה שי' אדרעי9, בקשר לזמני התפילות בבית-ספר למלאכה בכפר-חב"ד: "בנוגע לתפילה, אפילו בשבת, צריכים להתחיל לא יאוחר מזמן קריאת-שמע, שהרי התלמידים לומדים על-כל-פנים 'קיצור שולחן-ערוך', ואינם יכולים להבין מדוע אין מתפללים בזמן. אמת שבחור ישיבה, שמסוגל להתבונן שעתיים לפני התפילה, מבין על-פי חסידות מדוע להתחיל בשעה 10 את התפילה, מה-שאין-כן 'תלמידי בית-ספר למלאכה', שלכך נקראים כך, שאין לדמותם לבחורי ישיבה בעניין זה. ולפועל אפשר להגיד להם, שהשנה – תשל"ד, שבפועל תוקף הלימודים מתחיל [בה] בראש-חודש מרחשוון, או ביום אחר בחודש – מתחילים [את ה]סדר החדש בזמן התפילה, שילמדו קודם התפילה רבע/חצי שעה, ויתפללו מוקדם, ובעיקר הכיתות הקטנות. ולגבי [ה]כיתות הגבוהות, אם הם לומדים שעתיים לפני התפילה, ואין ביניהם [כאלה] שמנצלים זאת לבזבוז הזמן עד עשר – יוכלו להמשיך כהסדר שהיה עד עתה". עכלה"ק.
ולכאורה, על-פי כל האמור אין מקום לטעון ש'מנהג חב"ד' או 'התקשרות לרבי' קובעים את זמן התפילה בשבת לשעה 10, אלא, לפי פרטי הוראות הרבי, יש לדון ולקבוע את זמן התפילה עם הרבנים והמשפיעים דאנ"ש בכל אתר ואתר לפי עניינו:
א. בבתי חב"ד שבהם הקהל "אינו יכול להבין מדוע אין מתפללים בזמן", צריך להתפלל מוקדם יותר (כך שסיום חזרת הש"ץ של שחרית עדיין יהיה בתוך 'זמן תפילה'), ולפני-כן – לעשות מאמץ ולארגן לימוד (של רוב הציבור, לא שלושה אנשים!) רבע שעה עד חצי שעה חסידות.
ב. בסיום דברי הרבי: "ולגבי הכיתות הגבוהות, אם הם לומדים שעתיים לפני התפילה, ואין ביניהם כאלה שמנצלים זאת לבזבוז הזמן עד 10 – יוכלו להמשיך כהסדר שהיה עד עתה". לפי זה, אם על-כל-פנים רוב הציבור לומד כשעה, ניתן להתפלל בשעה 9, ואם שעתיים – בשעה 10, אבל אם הרוב עוסק אז בעניינים אחרים – צריך להתפלל בזמן, כנ"ל סעיף א.
והנה בבתי-כנסת מכובדים בריכוזי אנ"ש יש שיעור רציני בחסידות למשך שעה לפני תפילת שחרית של שבת, ומשתתפים בו שני מניינים או שלושה, בעוד בתפילה עצמה משתתפים פי עשרה כן ירבו, כמאתיים או שלוש-מאות איש, שהרבה מהם עסוקים לפני התפילה ב'שינה של שחרית' או בלימוד עם ילדיהם היקרים, עיסוקים שאין בהם כדי לדחות תפילה בזמנה.
ואולי בנוסף לכך רצוי לאמץ בכל מקום את מנהג הגבאים בבתי הכנסת 'בית נחום יצחק' בשיכונים בכפר-חב"ד, וכן בקריית-חב"ד בעיה"ק צפת, שאינם מניחים לקיים מניינים אחרי הזמן הרשמי של התחלת התפילה במקום (שם – בשעה 10), חוץ מבשמחת תורה, ונימוקם עמם.
________________
1) מיום ג, א' דחול-המועד פסח ה'תשמ"א, נדפסה בס' בצל החכמה עמ' 132, ולאחרונה בס' שיח שרפי קודש עמ' 200.. כאן נעתקו רק התוכן, וציטוטים בודדים במרכאות.
2) לכאורה הכוונה לתפילת שחרית של שבת רגילה, כי בימות החול (עד כ"ב שבט תשמ"ח, שהתפללו בבית ואח"כ בבית חיינו בשעה 10:00) התפללו שחרית במניין של הרבי בשעה 9:30 . בשבת מברכים התפללו כשנכנס הרבי, אחרי השעה 10:30.
3) וכן בשיחת י"ט כסלו תשי"ט ('תורת מנחם - התוועדויות' חכ"ד עמ' 265), הובא ב'התקשרות' גיליון תרצ"ג.
4) וכן בשיחת אחרון-של-פסח תשי"ב ('תורת מנחם – התוועדויות' ח"ה עמ' 147-144), הובא ב'התקשרות' גיליון תשע"ד.
5) הרה"ת ר' זאב שי' ברנשטוק מצפת מספר ששאל בשנת תש"נ, בהיותו תלמיד בישיבה ב-770, את הרה"ח ר' יקותיאל שי' ראפ מה הם סדרי הישיבה בחוה"מ, ונענה שע"פ הוראת הרבי הנהלת הישיבה אינה מפקחת על הסדרים בחגים ובמועדים כדי לאפשר לכל בחור ללמוד באופן שליבו חפץ. ואם קבלה היא – נקבל.
6) (מלבד ימים שבהם חזר הרבי מה'אוהל'). וזאת אפילו בתענית ציבור, שבה נהגו בליובאוויטש להתפלל מאוחר-יחסית, כמו שכתוב בלקוטי-דיבורים והובא בספר המנהגים עמ' 48 בהערה.
7) (מלבד הנ"ל וימי התענית).
8) בסוף ר"פ משיחת ש"פ תשא ה'תשח"י ('תורת מנחם – התוועדויות' חכ"ב עמ' 188). וראה בס' המנהגים עמ' 30 (ממכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ): "ילמדו כשעה מאמר של חסידות...".
9) מיום ב, כ"ו תשרי ה'תשל"ד, הוגהה ע"י הרבי, כולל המילים המודגשות, ונדפסה בס' מקדש מלך ח"ד עמ' תלד. כאן הוספנו: פתיחת ראשי-תיבות וקיצורים, כתיב מלא ותוספת סימני-פיסוק. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
