שאלה: הנהלת הישיבה קבעה שהתלמידים יישארו בישיבה בראש-השנה, ואילו ההורים רוצים שבניהם יבואו הביתה לחג. ההחלטה מוצדקת?
תשובה: בחג יש בהחלט חשיבות לאווירה המשפחתית, לסעודה המשותפת ולתפילה יחדיו בבית-הכנסת, אבל ראש-השנה ויום-הכיפורים אינם ככל חג. בעיקרם הם 'ימים נוראים', ימי דין ורחמים, שבהם האדם נדרש להתעלות לרמה גבוהה יותר של טהרה ורוחניות.
ישיבה איננה מקום לימודים בלבד, אלא זו מסגרת שבה שורה אווירה רוחנית יותר, של תורה, תפילה ועבודת ה'. לכן מוצדקת הדרישה שהתלמידים ישהו באווירה זו גם בימי ראש-השנה ויום-הכיפורים.
בחודש אלול בכלל מאירות י"ג מידות הרחמים. לכן נהגו עדות המזרח להשכים כל החודש לסליחות. בעל התניא כתב, שבחודש זה נמצא "המלך בשדה". מובן אפוא שבמשך חודש זה, ועוד יותר בחודש תשרי ובעשרת ימי תשובה, צריכים להתמסר יותר לעניינים רוחניים. תלמידי הישיבות נדרשים במיוחד למעט בענייני הגוף ולהוסיף בענייני הנשמה.
כתב החיד"א: "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד... ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות ובחיבורים, ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם לעסוק בתפילה ובתחנונים". בהרבה ישיבות מוסיפים בלימוד המוסר, ובישיבות חסידיות מוסיפים בתורת החסידות.
ההתחזקות הזאת בקבלת עול מלכות שמים פועלת שהקב"ה יקבל את ה'הכתרה' שלנו, "שתמליכוני עליכם", וכפי שאנו מבקשים: "מלוך על העולם כולו בכבודך", וייתן לנו שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
מקורות: ברכות ח,א. ברכי יוסף או"ח תקפא,ו. אלף למטה שם ס"ק טו. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 640. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
