כאשר הראייה מצטמצמת לשאלות ההווה, היא מאבדת את נקודת-המבט הכוללת והעקרונית. העמדה היהודית העקרונית מצויה בפרשת השבוע
אירועים השוטפים גורמים לנו להתייחס לדברים במושגים של כאן ועכשיו. כאן צריך להתמודד עם לחץ בין-לאומי, שם נדרשת תשובה לאתגר ביטחוני, וכך הלאה. כאשר הראייה מצטמצמת לשאלות ההווה, היא מאבדת את נקודת-המבט הכוללת והעקרונית.
השבת, כשנקרא בתורה את פרשת בראשית, כדאי שנציץ בדברי רש"י, בפירושו הראשון לתורה. רש"י מציג תהייה על עצם העובדה שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה. הדבר הזה אינו מובן מאליו. הלוא התורה היא ספר החוקים של עם-ישראל, ולכאורה היה עליה להיפתח במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. התשובה שרש"י מביא מפתיעה למדיי: הפתיחה בסיפור הבריאה נועדה לבסס את זכותנו על ארץ-ישראל!
וכך רש"י אומר בשם רבי יצחק: "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְרָאָהּ ונְתָנהּ לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נְתָנה להם, וברצונו – נְטָלה מהם ונְתָנה לנו". כלומר, סיפור הבריאה נועד לבטא את העובדה, שהארץ כולה שייכת לקב"ה ובידו לתיתה למי שהוא חפץ. זה מקור בעלותו של עם-ישראל על ארץ-ישראל.
מקור הזיקה לארץ
הכרסום החמור בזיקתם של יהודים רבים לארץ-ישראל נובע מהתרחקותם מערכי היהדות. מתברר שבעם-ישראל הזיקה ליהדות והזיקה לארץ-ישראל הולכות שלובות-זרוע. לא כאן המקום לנתח את הסיבות הגורמות דווקא ליהודים שהתרחקו מיהדותם לפתח מין קהות-חושים מוזרה לארצם ולמולדתם, אבל זו עובדה קיימת (חוץ מיוצאים מן הכלל לשני הצדדים, והרי היוצא מן הכלל רק מלמד על הכלל).
כדאי להיזכר בוויכוח שהתחולל לפני יותר משבעים שנה, כאשר הועלתה תכנית החלוקה. באותם ימים פרצו בארץ-ישראל מאורעות דמים. כנופיות ערביות, בהנהגת המופתי, הכריזו על 'המרד הערבי הגדול', והתקיפו יהודים ברחבי הארץ. הפוגרומים האלה נמשכו כשלוש שנים, ובהם נרצחו מאות יהודים. הבריטים שיגרו לארץ 'ועדת חקירה', בראשות הלורד פיל ('ועדת פיל'). זו המליצה לחלק את ארץ-ישראל המערבית בין היהודים ובין הערבים. ההחלטה הוצגה כַדרך היחידה למנוע שפיכות דמים, מתוך הנחה שכניעה לערבים (ביטול הצהרת בלפור) תרצה אותם.
באותם ימים לא הייתה לנו מדינה, לא היה צבא, לא הייתה לעם-ישראל שליטה ממשית בארץ-ישראל. עם-ישראל התבקש לוותר רק על תביעתו לארץ-ישראל כולה. בתמורה הוצעה לו מדינה, אמנם קטנה ומצומקת, והובטח שתיפסק שפיכות-הדמים. ואכן, הקונגרס הציוני שהתכנס אז אימץ את תכנית החלוקה.
בלתי-אפשרי לוותר
במרינבד שבצ'כוסלובקיה התכנסה בקיץ תרצ"ז (1937) 'הכנסייה הגדולה', ובה השתתפו גאוני הדור וצדיקי החסידות, חברי מועצת גדולי התורה. לאחר דיון מעמיק ונוקב נתקבלה החלטה הדוחה לחלוטין את תכנית החלוקה.
וכך נאמר בהחלטה המסכמת: "גבולי ארצנו הקדושה תחומים על-ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי-אפשרי משום כך שהעם היהודי מצידו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך".
הגאון רבי מנחם זמבא הי"ד ביטא בנאומו את הקשר בין האמונה בתורה לאמונה בארץ-ישראל: "רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו, המוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל – לא נוכל בשום אופן להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".
זו העמדה היהודית האמיתית והנצחית, ובה עלינו לדבוק גם היום. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
