שאלה: עד כמה חשוב ללוות אורח בצאתו ומה גדרו של הליווי?
תשובה: חז"ל החשיבו ביותר את מצוות לוויה, ובלשון הרמב"ם: "שכר הלוויה מרובה מן הכול". בימי קדם היה נהוג שבית-הדין העירוני מעמיד שלוחים שילוו כל אדם היוצא מן העיר, ואמרו, שאם נתעצלו בדבר זה – מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים חלילה.
המלַווה את חברו, אפילו ארבע אמות, יש לו שכר הרבה, וכל המלַווה את חברו ארבע אמות בעיר – אינו ניזוק בדרכו.
בפשטות נועד הליווי להורות לאורח את הדרך הנכונה, שלא יתעה וילך בדרכי סכנה. לכן בימינו אין מקפידים על השיעורים שנתנו חז"ל למצווה זו (כגון "תלמיד לרבו - עד פרסה"), כי הדרכים בימינו רובן מיושבות ומסומנות כראוי.
אולם עדיין חובה ללוות את האורח ארבע אמות, כי בליווי יש משמעות עמוקה יותר (וכך מבואר בזוהר), שהדבר נותן לאורח שמירה מלמעלה, בהמשך לכוונתו ודעתו של המלַווה, וגם המלאכים של המלַווה מצטרפים לשמור על האורח לכל אורך דרכו.
אורח הנוסע למקום רחוק, יש להכין בעבורו צידה לדרך. יש נוהגים למסור לו סכום כסף לנתינת צדקה בהגיעו ליעדו, כדי שיהיה שליח מצווה בדרכו, שהרי אמרו חז"ל "שלוחי מצווה אינם ניזוקין" (וכך נהג הרבי מליובאוויטש פעמים רבות). יש נוהגים לברכו בברכת כוהנים.
מקובל שאין האורח אומר למלַווה לחזור לביתו. על המלַווה להמתין עד שהאורח נעלם מעיניו.
ומסיימים חז"ל: "המהלך בדרך ואין לו לוויה – יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א) 'כי לוויית חן הם (דברי התורה) לראשך'".
מקורות: סוטה מו,ב, ומהרש"א. זוהר ח"א קד,ב. רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"ב-ג, דרכי-משה וסמ"ע חו"מ תכו,א. כף החיים קי,טז. 'שמירת הגוף והנפש' סימן צז. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'הכנסת אורחים' ס"ג - כרך ט עמ' קלא. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
