"יהי-רצון ש'חלום' זה אודות אחדותם של ישראל על-ידי לימוד ספר הרמב"ם, שאכן הולך ומתפשט ומתקבל במקומות נוספים מיום ליום - יתגשם במילואו", אומר הרבי * הרבי מעורר לערוך "סיומים" בכל מקום וברוב עם, וקורא לכל אחד ואחד להשתתף בהם * האדמו"ר מגור בעל 'פני מנחם' מגור שולח מראי-מקומות ובצידם מכתב מרגש לרבי * רשימה שנייה ואחרונה לרגל כ' בטבת, יום הולדת הרמב"ם

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

כפי שכבר צויין ברשימה הקודמת, הרבי ייסד מסלולי לימוד שונים ברחב"ם היומי, על-פי יכולתו האישית של כל אחד ואחת. ואולם הרבי הדגיש, כי מי שמסוגל ללמוד ג' פרקים ליום, עליו לעשות כן ולא לפנות למסלולים הקלים יותר:

מובן וגם פשוט, שכל מי שביכולתו ללמוד ג' פרקים ליום, אינו יוצא ידי חובתו בלימוד פרק אחד ליום, ולא עוד, אלא שלימוד פרק אחד ליום נחשב אצלו לביטול תורה - על-דרך שאמרו "מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה", דאף שגם "מקרא מגילה" הוא חלק מלימוד התורה, אחד מכ"ד ספרי קודש, מכל-מקום, לפי-ערך מה שביכולתו ללמוד באופן של הבנה והשגה ושקלא וטריא כו', נחשב "מקרא מגילה" כביטול תורה.

מוטב אמנם שילמד פרק אחד מאשר שלא ילמד כלום, רחמנא ליצלן, אבל אף-על-פי-כן, עליו לדעת שהלימוד דפרק אחד אינו מספיק עבורו, ועד שהדבר נחשב אצלו כביטול תורה, מכיוון שביכולתו ללמוד ג' פרקים ליום.

לפחות הלכה אחת בעיון

בד בבד עם הלימוד הכללי, שמעצם טיבו קשה לדרוש כי ייעשה כולו בהעמקה יתרה, לא הרפה הרבי גם מעניין זה של לימוד בעיון (שבת-קודש פרשת ויקרא תשמ"ה - 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ג עמ' 1614):

כאן המקום לעורר גם אודות לימוד הרמב"ם, אשר למרות מה שכתב הרמב"ם בהקדמתו, שכתב את חיבורו "בלשון ברורה ובדרך קצרה... עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול", מכל-מקום, יש ללמוד (גם) באופן של עיון והעמקה כו'.

...ואין זה בסתירה ללימוד יומי של ג' פרקים ליום, דלכאורה, מכיוון שצריכים ללמוד מתוך עיון הדרוש, ובלימוד כזה אין אפשרות להספיק ג' פרקים ליום, אם-כן עדיף לכאורה שיבחר להשתתף בלימוד שיעור יומי ב"ספר המצוות"?

והמענה לזה - כפי שכבר דובר כמה פעמים כשהתחילו את הלימוד ברמב"ם - שלכל לראש צריך להיות לימוד ג' פרקים ליום באופן ד"לקטן ולגדול", היינו, שגם "גדול" לומד באותו אופן שלומד "קטן", היינו לימוד (וידיעת פשוטן של הלכות, ופשיטא,  באופן ש"ידע מאי דקאמר", שהרי בתורה שבעל-פה אינו יוצא ידי חובת לימוד התורה אם אינו מבין את פירוש הדברים... ונוסף לזה, יש לבחור בהלכה מסויימת (או מספר הלכות) מתוך השיעור היומי, כדי להוסיף וללמוד מתוך עיון והעמקה כו'.

לימוד 'ספר המצוות' על-ידי נשים ובנות

לגבי המסלול המיועד לנשים (וטף) לימוד 'ספר המצוות' - הבהיר הרבי (יום ב' דחג השבועות תשמ"ה - 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ד עמ' 2221), שתקנה זו אינה רק בכדי לתת אפשרות גם לנשי ובנות ישראל להשתתף בלימוד הרמב"ם, כי אם יש בזה חיוב וצורך:

וכמדובר כמה פעמים שעניין זה שייך גם לנשים - שהרי "גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן", כפי שכותב ומפרט אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד-תורה, ובזה נכללים כל פרטי העניינים דידיעת השם, אהבתו ויראתו כו', שבהתחלת ספרו של הרמב"ם, ולא עוד, אלא אפילו בנוגע לשאר ההלכות שאינן צריכות להן - יש להן ללמוד גם הלכות אלו, כדי שיוכלו לחנך את הבנים הזכרים, כפי שרואים במוחש, שעיקר החינוך הוא בכוחה והשפעתה של האם, וכדי שתוכל לחנך את בניה בעניינים השייכים אליהם, צריכה תחילה ללמוד ולדעת עניינים אלו, ובמילא, שייך לימוד הרמב"ם גם אליהן.

וכמו כן בנוגע לבנות ישראל - שכן, "מעשה רב" בדורות האחרונים, שגדולי ישראל מכל החוגים התירו ויסדו בתי-ספר לבנות, כדי ללמדן ולחנכן ולהכינן למילוי תפקידן ושליחותן - לחנך את בניהן, כולל - חינוך המצוות שהזמן גרמא, ועד שאפילו אלו שהתנגדו לכך בתחילה - הלכו בעקבותיהם, בראותם את התוצאות בנוגע לפועל, ובמילא, יש ללמדם גם רמב"ם.

הגשמת החלום

עד כמה נגעה לרבי תקנה זו של לימוד הרמב"ם היומי, אפשר ללמוד ממה שהוא מאחל בהתוועדות שבת-קודש פרשת פנחס ה'תשד"מ ('התוועדויות' תשד"מ כרך ד עמ' 2222):

ויהי-רצון ש"חלום" זה אודות אחדותם של ישראל על-ידי לימוד ספר הרמב"ם שאכן הולך ומתפשט ומתקבל במקומות נוספים מיום ליום - יתגשם מילואו, היינו, שכל בני-ישראל בכל מקום שהם יתאחדו באופן דשלימות על-ידי לימוד כל הלכות התורה בשלימותן.

"סיום" ביום זכאי

נעבור ל"סיומי" הרמב"ם. כבר בתחילת תקופת ההתעוררות על לימוד הרמב"ם במחזור הראשון דיבר הרבי על חשיבות הסיום (משיחת אחרון-של-פסח תשד"מ וההתוועדויות הסמוכות):

יסיימו לימוד כל הספר ביום זכאי בנידון זה (או בסמיכות ממש לו) - יום הולדת של הרמב"ם, ערב פסח הבא עלינו לטובה.

ומהנכון לעשות כמנהג ישראל בכיוצא בזה - סיום ביחד עם סעודה (או התוועדות) לגמרה של (משנה) תורה - ברבים, ו"ברוב עם הדרת מלך", ומכיון שבערב פסח עצמו אין לעשות זה ובפרט באופן המתאים, מפני טרדות החג - יעשו את הסיום ברבים בימים הסמוכים לערב פסח (יום הולדת של הרמב"ם), בהתאם לתנאי המקום כו'.

(בשולי השיחה צויינו מקורות לפוסקים (ש"ך ותורת-חיים) המאפשרים דחיית היום כדי לעורכו ברב עם וכו').

הערכות מבעוד מועד

בהתקרב עת סיום המחזור הראשון של לימוד הרמב"ם עורר הרבי (ז' באדר תשמ"ה - 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ב עמ' 1304 ואילך) על דבר ההכנות הנדרשות לזה, וכה אמר:

יש להשתדל שיערכו "סיומים" על לימוד הרמב"ם בכל מקום ומקום. וכמה אופנים בזה:

(א) לערוך "סיום" בכל מקום שהיו על-כל-פנים עשרה לומדים, ומקומות שמספר הלומדים היו פחות מעשרה - יצטרפו יחד עם מקום אחר, כך שעריכת ה"סיום" תהיה במעמד עשרה מלומדי הרמב"ם, ובאופן זה יערכו "סיומים" במקומות רבים, אף שמספר המשתתפים בכל "סיום" לא יהיה גדול במיוחד.

(ב) לערוך "סיום" מרכזי בצירוף ובהשתתפות כולם יחדיו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ובפרט בנוגע ללימוד התורה, והלכות שבתורה על-ידי זה שכולם יתאספו במקום אחד (כפי שיחליטו על-פי דעת הרוב או דעת כולם), ושם יערכו את ה"סיום" ברוב פאר והדר, "ברוב עם הדרת מלך".

...ומובן שיש לעסוק בהכנות המתאימות - "הכנה רבה" - מבעוד מועד, ולעשות את כל העניינים בסדר מסודר, ובפרט כשמדובר אודות "סיום" דלימוד הרמב"ם - כידוע גודל החשיבות ותפיסת-מקום לעניין של "סדר" ובמיוחד בספר ה"יד".

ב"שטורעם" יותר מאומות העולם

באותה שנה מלאו שמונה-מאות וחמישים שנים להולדת הרמב"ם. הדבר צויין בחגיגות שנערכו במדינות שבהם חי הרמב"ם ופעל - מצרים, מרוקו וספרד. הרבי ביקש לנצל הזדמנות זו להתעוררות נוספת בעריכת ה"סיומים" (שם עמ' 1307):

עניין הנ"ל בקשר ליום הולדתו של הרמב"ם צוין על-ידי אומות העולם מתוך "שטורעם" ופרסום הכי גדול, תוך כדי הזמנת מלכים ושרים, וברוב פאר והדר... הרי עובדה זו (שהדבר צוין על-ידי אומות העולם) מדגישה ביותר וביותר את גודל הנחיצות וההכרח שבני-ישראל יעשו "שטורעם" הכי גדול בקשר להרמב"ם, באופן שלא בערך כלל וכלל לגבי מה שעשו אומות-העולם!

רחמנא ליצלן אם מישהו יכול לחשוב: ראו מה שעשו גויים לכבודו של הרמב"ם באותם מדינות שבהם רדפו יהודים ויהדות... ואף-על-פי-כן, כעבור שמונה מאות וחמישים שנה אינם שוכחים לציין את יום הולדתו של הרמב"ם, להגדיל ולפרסם את שמו ו"יקר תפארת גדולתו" בכל העולם כולו, ובהדגשה - שהמדובר אודות יהודי ששמו היה כך וכך, ודירתו (באופן ארעי או אפילו יותר מאשר ארעי וכו') היתה במקום זה, וכל שאר פרטי הדברים דימי חייו; ולעומת זאת - מה עשו בני-ישראל...

"סיבה הכי גדולה וחשובה"

עד כדי כך ייחס הרבי חשיבות לעריכת ה"סיומים" עד אשר בהתוועדות שנערכה ביום י"א בניסן תשמ"ה (יום הולדתו הפ"ג), התבטא ('התוועדויות' תשמ"ה כרך ג עמ' 1697):

בנוגע להתוועדות זו אין צורך בטעמים והסברות, שכן ישנה סיבה הכי גדולה והכי חשובה "גמרה של תורה": בי"א ניסן בשנה זו סיימו רבים (עשרות, מאות ואלפים) מישראל את המחזור הראשון דלימוד "משנה תורה" להרמב"ם בשנה אחת (ג' פרקים ליום), ולכן מתכנסים יחדיו לערוך "סיום" על ספר הרמב"ם ולעשות "סעודת משתה לגמרה של תורה"... הרי זו סיבה הכי גדולה שאין למעלה ממנה, להתאסף יחדיו ולערוך "סיום" על הרמב"ם, ובאופן ד"מתכיפין התחלה להשלמה" - להתחיל מיד את הלימוד דמחזור השני.

מעלת ההשתתפות בסיומים

בהזדמנות אחרת (שבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי תשמ"ה 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ד עמ' 2071) הטעים הרבי, כי גם אלה שאינם משתתפים במסלול של ג' פרקים ליום, מכל-מקום ישתתפו ב"סיום" הלימוד של מחזור זה:

גם אם מאיזו סיבה שתהיה אינם לומדים ג' פרקים ויום, כי אם פרק אחד או בספר המצוות, ואפילו אם עדיין לא התחילו ללמוד רמב"ם - יכולים וצריכים גם הם להשתתף ב"סיומים" על הרמב"ם, כי:

לכל לראש - ישנו עניין להשתתף בשמחתו של חבירו, ועל-דרך משל ההשתתפות בשמחת נישואין של אחיו, שכן, אף שהחתונה שלו היתה לפני כמה וכמה שנים, או שעדיין קטן הוא שאין לו דעת ואינו שייך עדיין לנישואין - מכל-מקום, משתתף אף הוא ושמח ורוקד בשמחת נישואין של אחיו, כאילו היתה זו שמחה שלו! ודוגמתו בנידון-דידן - ההשתתפות בשמחה של אותם יהודים שלמדו וסיימו את ספר הרמב"ם.

ובפרט שעל-ידי השתתפותו נוסף עילוי בעניין ד"ברוב עם הדרת מלך"... זאת ועוד: כאשר יבוא להשתתף ב"סיום" - ייצא נשכר בכך שהשתתף בלימוד הלכה ברמב"ם, שהרי בעת ה"סיום" לומדים את ההלכה האחרונה דספר הי"ד, ו"מתכיפין התחלה להשלמה" - לימוד הלכה הראשונה דספר הי"ד. ועל-דרך זה בנוגע לשאר דברי תורה הנאמרים בעת עריכת ה"סיום".

הפרסום מעורר  

מעלה מיוחדת - הדגיש הרבי (אחרון-של-פסח תשמ"ו 'התוועדויות' תשמ"ו כרך ג עמ' 154) - בעריכת סיומי הרמב"ם ברוב עם, בכל הקשור להתעוררות הנגרמת בעקבות ה"סיומים", לחיזוק ופרסום תקנת לימוד הרמב"ם היומי:

רואים במוחש שכאשר עורכים חגיגה - באופן של פרסום כו', "ברוב עם הדרת מלך" בקשר ל"סיום הרמב"ם", אזי ניתוסף עוד יותר בלימוד הרמב"ם, ובכמה אופנים:

(א) פרסום העניין בכל מקום ומקום - גם ליהודים שלא שמעו עדיין אודות לימוד שיעור היומי ברמב"ם, ובמילא, יצטרפו גם הם ללומדי הרמב"ם.

(ב) גם אלו ששמעו על זה, אבל, לא נתעוררו עדיין להצטרף ללומדי הרמב"ם - הרי הרושם מחגיגת סיום הרמב"ם יעורר אותם להחליט ולהצטרף בפועל ממש ללומדי הרמב"ם.

(ג) גם אלו שמשתתפים כבר בלימוד הרמב"ם - יתוסף אצלם יותר חיות והתלהבות וחביבות כו', ובמילא, גם הלימוד עצמו יהיה ביתר יגיעה והתמסרות, ברוחם ונשמתם, וגם בגופם כו'.

קובץ חידושי תורה

כחלק מן הרעיון הנ"ל, לעורר עוד ועוד יהודים להצטרף ללימוד הרמב"ם, הציע הרבי להוציא-לאור קונטרס מדברי התורה והברכה שנאמרו בעת חגיגת ה"סיום" ('התוועדויות' תשמ"ו שם):

הצעתי ובקשתי כמה פעמים שיערכו סיומי רמב"ם בכל מקום ומקום, כולל לפרסם בדפוס קונטרס חידושי תורה מהעניינים שנאמרו ב"סיום הרמב"ם" (וכיוצא בזאת), דבר שיוסיף עוד יותר בכל הקשור לרמב"ם.

קריאת הרבנים והשתתפותם

בהתוועדות נוספת (שבת-קודש פרשת ויקרא תשמ"ה - 'התוועדויות' תשמ"ה כרך ג עמ' 1615) הדגיש הרבי את חשיבות השתתפותם של רבנים וראשי-ישיבות וכיוצא בהם בחגיגות ה"סיומים":

ובוודאי - בהשתתפות של רבנים וראשי-ישיבות וכו', שאז יבואו גם הבעלי-בתים והתלמידים השייכים אליהם, באופן המתאים לכבודה של תורה.

הרבי אף העלה "הצעה פשוטה ביותר - שבדרשה ד'שבת הגדול' יזכירו הרבנים על-דבר ה'סיום', שמכיוון שבערב פסח חל יום הולדתו של הרמב"ם, לכן כדאי ונכון שכולם ישתתפו ב'סיום' על הרמב"ם".

(לגבי עצם יצירת הקשר עם הרבנים וראשי-הישיבות ציין הרבי, כי "מובן וגם פשוט שהפנייה לרבנים וראשי-ישיבות צריכה להיות על-ידי כל השייכים לכך, כלומר... ע"י 'רב' ו'ראש ישיבה' דוגמתם, שהם יכולים למצוא את האותיות המתאימות 'רבני'שע אותיות' - להציע את הדבר באופן שיתקבל אצלם").

חובת גברא של כל יחיד

בשיחת שבת-קודש פרשת וארא תשמ"ח ('התוועדויות' תשמ"ח כרך ב עמ' 252) דיבר הרבי על חובת ההשתתפות של כל אחד ואחד בחגיגת הסיום:

פשוט שכל אחד ואחד צריך להשתתף בהסיום, ולא לחשוב שמכיוון שגם מלבדו יהיו משתתפים רבים, אין צורך שגם הוא ישתתף בזה.

ובפרט כשעושה חשבון שחבל על הטירחא והזמן כו', ומה גם שלא יוכל להתעמק במחשבותיו... מכיוון שיפגוש כמה וכמה מישראל, וכשיאמרו לו "שלום עליכם", יצטרך להשיב "עליכם שלום", שלא לעבור חס-ושלום "גזילת העני בבתיכם", ובמילא, טוב יותר שישאר בביתו ("אונטערן פאפליץ"...) כי, העניין ד"ברוב עם הדרת מלך" על-פי הלכה נוגע להשתתפותו של כל יחיד, מכיוון שעל-ידו ניתוסף ב"רוב עם".

"רוח גדולה וחזק"...

באותה הזדמנות (שם) מדבר הרבי גם על האופן שבו יש לערוך את החגיגות הסיום:

מלבד החיוב לעשות שמחה לגמרה של תורה, רואים במוחש - מעשה רב שחגיגות אלה מביאות לידי התעוררות והוספה בלימוד הרמב"ם וכו' כפי שראו את התוצאות דחגיגות סיומי הרמב"ם במחזורים הקודמים, ועוד יותר מכפי ששיערו תחילה, שלכן יש להשתדל עוד יותר בעריכת חגיגות דסיום הרמב"ם, ברוב פאר והדר, וכל המרבה הרי זה משובח, ומתוך "שטורעם", ובלשון הכתוב "רוח גדולה וחזק מפרק הרים".

בטח "מרעיש"

באותה שנה, תשמ"ה, כתב הרבי להרה"ג הרה"ח הרב עדין שיחי' אבן-ישראל (פורסם ב'כפר חב"ד' גיליון 892 עמ' 59):

בטח "מרעיש" על-דבר הרמב"ם (הסיום, מחזור הב' וכו') וככל שירעיש ויוסיף אין חשש כלל המתאים להוראת הרמב"ם שצריך להיות "בדרך האמצעית" כי עדיין לא הגענו אפילו לשליש ולרביע.

למארגן חגיגות סיום הרמב"ם בניו-יורק, הרה"ח ר' שמואל בוטמן, כתב הרבי ('כפר חב"ד' שם):

אזכיר על הציון, להצלחה רבה ומופלגה, רבות מופתי בשמחת משנה תורה דשנת תש"נ.

"נתן ה' בליבם"...

חביבות מיוחדת נודעה מצד הרבי (שבת-קודש פרשת במדבר תשד"מ - 'התוועדויות' תשד"מ כרך ג עמ' 1800-1801) להתעוררותם של חסידים לערוך את סיום הספר הראשון - מדע - ליד ציון הרמב"ם בטבריה:

כאן המקום להזכיר אודות סיום ספר ה"מדע"... נתן ה' בליבם של כמה וכמה להתאסף ולערוך סיום במקום מנוחתו של הרמב"ם שבו נטמן... וכמו-כן ערכו התוועדות בקשר לסיום ספר זה - מתוך שמחה וטוב לבב, שמחה לגומרה של תורה, ומכיוון שספרו של הרמב"ם עניינו "הלכות הלכות" כדי לדעת את המעשה אשר יעשון (קיום המצוות) הרי זה קשור גם עם שמחה של מצווה.

מאז הפך העניין למסורת ומזה שנים ש'מטה הרמב"ם היומי' שעל-יד צעירי-אגודת-חב"ד מקפיד לקיים את הסיום ביום הסיום עצמו, ליד קבר הרמב"ם בטבריה.

הצעות למתעסקים בסיומים

ועוד מה שכתב הרבי בהזדמנות מסויימת אודות הסיומים:

למסור לאנ"ש שי' המתעסקים בהסיומים לסיים כל סיום בהצעה - התעוררות ל-דבר (להוסיף ב)נתינות לצדקה.

נוסף על ההצעה לפני זה לחתום כל סיום בתיבות (עניין) דאהבת ישראל.

מראי מקומות לרמב"ם

אחד המפעלים החשובים שקמו בעקבות לימוד הרמב"ם הוא עריכת הספר מראי-מקומות לרמב"ם. על השתלשלות המאורעות כבר באה סקירה בספר 'רישומה של שנה' תשד"מ בבית-חיינו עמ' 35-37.

להלן שני פרטים נוספים: הראשון - מענה ראשוני של הרבי וממנו עולה כי בתחילה הורה למזכירות להטיל עבודה זו על מערכות הקבצים שהופיעו באותה שנה - 'הדרת מלך', וכן 'הערות וביאורים' של מוסד אהלי-תורה ו'הערות התמימים ואנ"ש' דמוריסטון. בסיום אותה הצעה (שלפועל לא התבצעה) מדגיש הרבי שזהו רק עניין של "מזמן לזמן" אך במקביל ימשיכו בהוצאת הקובץ השבועי.

להלן פתק למזכירות על-דבר הרעיון הנ"ל, של שיתוף פעולה בין שלושת המערכות הנ"ל:

ה'פני מנחם' שולח מראי-מקומות

עם פרסומה של המהדורה הראשונה של 'מראי מקומות לרמב"ם', שוגר הספר על-פי הוראת הרבי לרבנים ולגדולי-תורה. בין המקבלים היה גם הגאון רבי פינחס-מנחם אלתר זצ"ל, באותם ימים ראש ישיבת "שפת אמת" ולימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור. הוא הזדרז לכתוב לרבי את המכתב הבא:

"בעזרת השם-יתברך יום ה' לסדר 'ואתה מרבבות קודש' תשמ"ה לפ"ק ח' תשרי [תשמ"ה]

"אל הוד כבוד קדושת פאר מקדושים כו' מרן האדמו"ר מליובאביטש שליט"א, השי"ת יאריך ימיו בטוב עד התגלות משיח-צדקנו בב"א

"בהיותי בטוח שהוד מעכ"ק בתפילתו זוכר את כל בני-ישראל לגמר חתימה טובה ולשנה טובה, שנה שבה יגאלנו ה' יתברך ויקבץ נדחי ישראל ברינה, הנני מרשה לי לברכו בגמר חתימה טובה לשנה טובה.

"בתודה קבלתי את המראה-מקומות של הרמב"ם ובפרט אלה הזריזים וממהרים שלומדים במסלול לשנה אחת ונחוץ להם לדעת מקור הדברים. וראיתי במכתבים של הכולל שליד מזכירות הוד כ"ק שליט"א המו"ל, שמבקשים ממי שיש לו להוסיף, שיוסיף, כי הדבר נעשה בחיפזון במהדורא זאת בגלל היות דבר המלך נחוץ ללומדים כעת. ואכן ציינתי לי לפי מבט ראשון כמה עשרות מראי-מקומות נוספות שאולי אפשר לומר שכדאי להוסיפם - אולם חשבתי כי מסתמא ידוע להם, אלא שישנה איזו סיבה שלא צירפם, בכל-זאת בלי-נדר אשלחם מיד אחר יום-הכיפורים, כי הנני בא רק לעורר, ומה שבדעתם להוסיף או להשמיט יעשו, ובפרט שהם כל-כך מחוברים לטהור ליד מזכירות הוד כ"ק שליט"א.

"והנני כופל ומברכו בידידות ובהוקרה עמוקה

"פינחס מנחם בהרה"ק מגור זצללה"ה".

מכתבו של בעל ה'פני מנחם' אל הרבי