מה רצה רבנו הזקן עם החסידות? * יחד עם בעל ההילולא מתעלים כל תלמידיו ותלמידי תלמידיו שהתעלו על-ידי תורתו * למרות הירידה המודגשת בספר שמות, דווקא על-ידה נעשית עליית ותיקון כל החסרונות * דווקא על-ידי הגלות האחרונה יתגלה אור פנימיות התורה לעתיד לבוא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר1 בשם זקנו אדמו"ר מהר"ש, ששאל את אביו הצמח צדק: מה רצה הסבא – אדמו"ר הזקן – עם דרכי החסידות, ומה רצה עם חסידות? ויענהו הצמח צדק: דרכי החסידות היינו שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת, על-פי התורה, באהבה. חסידות היא חיות. להכניס חיות ולהחיות כל דבר, גם את הלא טוב, לידע אודות הרע שבעצמו, כדי לתקן אותו.
ב. פתגם הנ"ל שייך ליום זה – להיותו היום שלפני כ"ד טבת, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן.
ובהקדמה – שאצל כל איש ישראל נשלמת ביום ההסתלקות השליחות שהיתה הנשמה צריכה למלא בעלמא דין, ובפרט אצל צדיקים שהם אכן ממלאים את השליחות בפועל, וכמו שכתוב2 "צדיק ה' צדקות אהב"3.
וכל זה אפילו אצל נשמות שבאות בכמה גלגולים – כידוע מה שכתוב בכתבי האריז"ל4 שרוב הנשמות שבדורותינו אלה אינם נשמות חדשות, כיוון שכבר היו בעולם, ועתה באו בגלגול נוסף – הנה מה שידוע לנו, "הנגלות לנו ולבנינו"5, הרי השליחות שהיתה הנשמה צריכה למלא בגלגול זה, מסתיימת ביום ההסתלקות; ועל אחת כמה וכמה בנוגע לאדמו"ר הזקן שנשמתו היתה נשמה חדשה (כידוע המסופר בארוכה6 על דבר ההכנה שהיתה צריכה להיות קודם ירידת נשמתו בעלמא דין, בהתאם לסדר ההכנה של נשמה חדשה), הרי בוודאי יום הסתלקותו הוא גמר כל שליחותו בעלמא דין.
ואז, בגמר השליחות, מתעלית הנשמה – יחד עם כל העניינים שפעלה בעלמא דין – לשרשה היותר נעלה7.
וכשם שהדברים אמורים ביום ההסתלקות, כן הוא גם בכל שנה ושנה – כדאיתא בכתבי האריז"ל8 על הפסוק9 "והימים האלה נזכרים ונעשים", שבכל שנה ושנה, בבוא היום שבו אירע מאורע מסויים, הנה כאשר "נזכרים" הדברים כדבעי, אזי "נעשים", שעניין זה חוזר ונשנה עוד הפעם – שביום ה"יאָרצייט" חוזר ונשנה עוד הפעם העניין שנפעל בשנת ההסתלקות, שכל העניינים מתעלים לשרשם היותר עליון.
ומצד זה, הנה גם על-פי נגלה ישנו דין אמירת קדיש ביום היארצייט – דאף שלאחרי י"א חודש מפסיקים לומר קדיש, כיוון שבוודאי נסתיימו ונתבטלו כבר כל עניני הדינים כו', אף-על-פי-כן, לאחרי חודש, ביום היארצייט, וכן בכל שנה ושנה, אומרים קדיש – כי, אמירת הקדיש ביום היארצייט אינה עניין של ביטול הדינים, כי אם, מצד עליית הנשמה 10.
ואף-על-פי שעניין העליות ישנו תמיד, כידוע11 שזהו מה שכתוב "וקדושים בכל יום יהללוך סלה"12, מכל מקום, אין זה בדומה לעליות שביום ההילולא, שאז העליות הם באין ערוך, וכאמור, שביום זה נעשית העלייה לשורש היותר עליון.
ומלבד כללות עניין עליית הנשמה עם כל מה שפעלה בעלמא דין, שישנו אצל כל איש ישראל, ישנו עניין נוסף אצל אלו שעליהם נאמר13 "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", היינו, שעבודתם נמשכת גם לאחרי ההסתלקות, בבחינת גידולין וגידולי גידולין כו'14 – שביום ההילולא נעשית עלייה גם בגידולין וגידולי גידולין, שהם תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שגם הם עולים לשרשו היותר עליון.
ולכן, כאשר עומדים ביום שלפני יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, שאז נעשית גם עלייה לכל השייכים אליו, הרי זה הזמן המתאים לחשוב ולהתבונן מה היה רצונו של אדמו"ר הזקן.
ועל זה אומר הצמח-צדק,
– שהיה ה"מקבל" של אדמו"ר הזקן, שכן, אף שבשלשלת הנשיאים היה באמצע אדמו"ר האמצעי, מכל מקום, קיבל הצמח צדק מאדמו"ר הזקן באופן ישיר, וכידוע הסיפור15 שבגלל שאמו של הצמח צדק מסרה נפשה במקום אדמו"ר הזקן כו', הבטיח לה אדמו"ר הזקן ללמוד עם בנה ולחנך אותו כאב הלומד ומחנך את בנו –
שרצונו של אדמו"ר הזקן בתורת החסידות היה – להאיר גם את הלא טוב, לידע אודות הרע שבעצמו, כדי לתקן אותו.
* * *
ג. [. .] עניין הנ"ל קשור גם עם פרשת השבוע – "ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה"16:
ובהקדמה – שבספר שמות מתחיל כללות עניין הגלות, כי, אף-על-פי שבספר בראשית מסופר כבר אודות הירידה למצרים17, הרי עדיין אין זה עניין הגלות, כפי שמביא רש"י18 (מהמדרש19) "שכל זמן שאחד מן השבטים20 קיים לא היה שעבוד, שנאמר21 וימת יוסף וכל אחיו, ואחר כך ויקם22 מלך חדש" – שנתחדשו גזרותיו23, שתמורת זה שבתחילה אמר "ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ"24, גזר עליהם גזירות קשות.
כלומר: ספר בראשית נקרא "ספר הישר"25, כיוון שבו מסופר אודות האבות שנקראו "ישרים"26, והרי עניינם של האבות הוא היפך עניין הגלות (שהרי אפילו כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד). ונמצא, שספר בראשית כולו – עד לסיומו, "וימת יוסף גו' ויישם בארון במצרים"27, וגם משך זמן לאחרי כן, שהרי כמה מהשבטים האריכו ימים יותר מיוסף – הוא קודם עניין הגלות; ואילו עניין הגלות מתחיל בספר שמות.
אמנם, אף-על-פי שעניין הגלות שבספר שמות הוא עניין של ירידה לגבי ספר בראשית, מכל מקום, יש גם מעלה בספר שמות לגבי ספר בראשית, כי:
ידוע שבשעת התחלת הגלות מתחילה כבר הגאולה – כפי שמצינו בגלות שלאחרי זה שברגע החורבן נולד מושיען של ישראל28, וכן הוא גם בגלות מצרים, שמיד כאשר "אנכי ארד עמך מצרימה", מתחיל העניין ד"אנכי אעלך גם עלה"29.
וכיוון שתכליתה וענינה של גאולת מצרים הוא מתן-תורה, כמו שכתוב30 "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", נמצא, שמיד בהתחלת הגלות התחיל כבר עניין מתן-תורה.
ומצד זה יש מעלה בספר שמות לגבי ספר בראשית – שהרי גדלה מעלת מתן תורה (שמתחילה מיד בהתחלת הגלות, התחלת ספר שמות) לגבי עבודת האבות (ספר בראשית), כמאמר רז"ל31 "המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך".
ד. ועל-פי האמור שיש מעלה בספר שמות, הרי זה צריך להיות מרומז בפסוק, ולכאורה מדובר בפסוק רק אודות עניין הירידה.
והנה, מצינו במדרש32 על הפסוק "ואלה שמות בני-ישראל גו' ראובן שמעון גו'", "שלא שינו את שמן, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין", וכמאמר רז"ל33 "שהיו ישראל מצויינים שם", והיינו, שגם בעניין ה"שם" שהוא עניין חיצוני, "היו ישראל מצויינים". והרי עניין זה היה מיד בהתחלת הגלות, והיינו, שירידתם לגלות היתה באופן כזה שהבטיחו את עצמם ("זיי האָבן זיך באַוואָרנט") שיישארו "מצויינים".
אמנם, אף שזוהי מעלה גדולה, הרי זה עדיין עניין של ירידה לגבי מעמדם ומצבם קודם בואם למצרים, כי, הא גופא שצריכים להזהיר ולהבטיח שיישארו "מצויינים", הרי זה מורה שיש נתינת-מקום שיהיה באופן אחר, מה שאין כן קודם בואם למצרים שאין צורך כלל באזהרה כזו.
והנה, ישנו פירוש הבעל שם טוב34 בעניין ראובן שמעון לוי ויהודה – ש"כמו שיש שמות השבטים בקדושה, כן יש בקליפה, והוא, ראובן, ראו שאני בן, שמעון, שעושה הטוב כדי שיהיה שמעו בכל העולם, לוי, שיתחבר לאנשי מעשה כדי יהודה פירוש כדי שיודו וישבחו אותו".
ולכאורה, הרי זה פירוש הפכי מפירוש המדרש:
לפירוש המדרש – כיוון שמדגישים את המעלה בכך שגם בהיותם במצרים לא שינו את השמות ראובן ושמעון כו', הרי מובן, ששמות אלו הם שמות המעלה.
וכן מובן גם על-פי המבואר בתורה אור35, ש"ראובן הוא . . בחינת ראיה (דחכמה) . . הגורמת המשכת בחינת האהבה . . (ו)שמעון . . כי שמע ה', בחינת שמיעה מרחוק . . בחינת יראה . . (ו)לוי, ילוה אישי אלי . . שיורד ונמשך אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה . . (ו)יהודה . . בחינת הודאה הוא בחינת בטול והתכללות באור אין סוף ברוך הוא . . בחינת ההשתחוואות שבתפלת שמונה עשרה . . ביטול במציאות ממש לגמרי" – שמזה מובן ששמות אלו הם שמות המעלה.
ואילו לפי פירוש הבעל שם טוב הרי זה להיפך – שהרי שמות אלו מורים על עניין הגאווה, שהוא עניין היותר תחתון, כידוע שגאווה היא המקור לכל המידות הרעות36.
ויש לבאר זה, בהקדם הידוע37, שאף-על-פי ש"שבעים פנים לתורה"38, ויתירה מזה, כדאיתא בכתבי האריז"ל39 שבכל עניין ישנם ששים ריבוא פירושים על דרך הפשט, וכן על דרך הרמז, על דרך הדרוש ועל דרך הסוד, הרי להיותם כולם פירושים בפסוק אחד, קשורים הם זה בזה, ועולים בקנה אחד.
ועל דרך זה בנדון דידן, שפירוש המדרש מתאים עם פירוש הבעל שם טוב – כי, "ראובן ושמעון סלקין" פירושו, שגם השמות ראובן ושמעון כו' כפי שמורים על עניין הגאווה, הנה גם בהם פעלו עלייה.
כלומר: לפי הפירוש הפשוט ב"ראובן ושמעון סלקין" – יצאו ממצרים רק עם שמות המעלה, ואילו את החסרונות השאירו במצרים.
אמנם, כל זה הוא לפי הפירוש הפשוט ביציאת מצרים; אבל הפירוש החסידי ביציאת מצרים הוא כפירוש הבעל שם טוב – ש"ראובן ושמעון סלקין" היינו שהעלו גם את השמות ראובן ושמעון כפי שמורים על עניין הגאווה, שזהו כללות עניין החסידות, שגם את הרע צריך לתקן.
ה. וזוהי המעלה שבספר שמות לגבי ספר בראשית – שבו מתחיל עניין התשובה, והרי גדלה מעלת בעלי תשובה ממעלת צדיקים גמורים, וכפי שמבאר הרמב"ם40 ש"אהוב ונחמד הוא לפני הבורא . . ולא עוד אלא ששכרו הרבה וכו'".
וזהו גם דיוק לשון הצמח צדק שצריך לתקן את הרע – כידוע41 בפירוש "תיקונין" שהם מתקנים ופועלים גם באור, והיינו, שעל-ידי עבודת הנשמה לתקן את הרע מיתוסף עילוי גם בנשמה, וכמעלת הבעל-תשובה כו'.
ועלייה זו באה על-ידי הגלות דווקא, והוא עניין העלייה שלאחרי הירידה, שהיא עלייה נעלית יותר, ועל זה נאמר42 "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"43 – שדווקא על-ידי גלות זה האחרון זוכים לגילוי פנימיות התורה שיתגלה לעתיד לבוא44, וזהו "כן יפרוץ", שזוכים לעניין "ופרצת", על-ידי "עלה הפורץ לפניהם"45, דא מלכא משיחא46, בקרוב ממש.
ו. ציוה לנגן ואמר מאמר דיבור המתחיל ואלה שמות בני-ישראל גו'.
(מהתוועדות ש"פ שמות, מבה"ח שבט, ה'תש"כ. תורת מנחם כרך כז עמ' 273-275, 278-281, בלתי מוגה)
________________________________
1) שיחת אחש"פ תרצ"ה סי"ב (סה"מ תשי"א ע' 244) – נעתק ב"היום יום" כד טבת.
2) תהלים יא, ז.
3) חסר קצת (המו"ל).
4) ראה שער הגלגולים הקדמה טז. ספר הגלגולים פ"ד. רפ"ז. הובא בלקו"ת שה"ש נ, א. ובהערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ח ע' 240 ואילך.
5) לשון הכתוב – נצבים כט, כח.
6) ראה סה"ש תש"ה ע' 127 ואילך.
7) ראה סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר דש, סע"ב ואילך.
8) ראה רמ"ז בס' תיקון שובבים. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.
9) אסתר ט, כח.
10) ראה כתבי האריז"ל – הובא בלחם הפנים ובשיורי ברכה לשו"ע יו"ד סוסשע"ו.
11) ראה לקו"ת בהר מא. ב. בהעלותך לג, ד. ובכ"מ.
12) נוסח תפלת העמידה.
13) תענית ה, ב.
14) ראה תניא אגה"ק סו"ס זך.
15) ראה קונטרס "הרבנית דבורה לאה" (קה"ת תשנ"ג). וש"נ.
16) ריש פרשתנו.
17) ס"פ ויגש ואילך.
18) וארא ו, טז.
19) ראה הערה הבאה.
20) ובשמו"ר פ"א, ג: "כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצרים". ושם, ח: "כל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל" (ראה גם תורה שלימה שמות עה"פ א, ו (אות מט). וש"נ).
21) פרשתנו א, ו.
22) שם, ח.
23) פרש"י עה"פ.
24) ויגש מה, יח.
25) יהושע יו"ד, יג.
26) ע"ז כה, רע"א.
27) ס"פ ויחי.
28) ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא.
29) ויגש מו, ד.
30) פרשתנו ג, יב ובפרש"י – משמו"ר פ"ג, ד.
31) שהש"ר פ"א, ג (א).
32) ויק"ר פל"ב, ה.
33) הגש"פ פיסקא "במתי מעט".
34) כש"ט סל"א. סת"ג.
35) ויחי מה, א ואילך.
36) ראה סה"מ תש"ט ע' 119, ובהנסמן בהערת כ"ק אדמו"ר שם. סה"מ פר"ת ס"ע רצב ואילך. תש"ב ע' 52 ואילך. ועוד.
37) ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ועוד.
38) במדב"ר פי"ג, טז. ובכ"מ.
39) שער הגלגולים הקדמה יז. וכ"כ בש' רוה"ק בעניין היחודים על קברי צדיקים הקדמה ג' (קח, ב). לקוטי מהרח"ו שבסוף שער מאמרי רז"ל להאריז"ל.
40) הל' תשובה פ"ז ה"ד.
41) ראה תו"א ר"פ וירא. ובכ"מ.
42) פרשתנו א, יב.
43) מיכה ז, טו.
44) ראה תו"א ריש פרשתנו. ובכ"מ.
45) שם ב, יג.
46) ראה ב"ר פפ"ה, יד ובפרש"י שם. אגדת בראשית ספס"ג. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
