נושאים נוספים
	התקשרות גליון 808 - כל המדורים ברצף
	חידושיה של החסידות בפסוקי ההפטרה
	גילוי שם ה' לעתיד
	פירוש המשניות להרמב"ם
	פרשת וארא
	נר יארצייט ונרות תפילה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת וארא
ראש-חודש שבט

[מנהגי ראש-חודש פורטו לאחרונה בגיליונות ש"פ בראשית וש"פ חיי-שרה. כאן נוספו כמה ביאורים, הלכות והנהגות].

עבודה פנימית:

בכל ראש-חודש, באחד לחודש, נהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לומר: "חודש טוב! שנתייגע בעבודה בפועל כדי לחוש את החיות פנימי בהרגש בפועל, הרגש המביא לידי פועל במידות טובות ובהרחבת הבנה והשכלה של חסידות"¹.

גילוי משיח:

בראש-חודש מתגלה בכל אחד ואחד מישראל ניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה, שהיא ניצוץ מבחינת יחידה הכללית, נשמתו של המשיח, וגילוי זה פועל חידוש בכל מציאותו ובכל ענייניו, שנעשים חדורים בבחינת היחידה. והעיקר, שעל-ידי זה נעשה התגלות וביאת משיח צדקנו ועד כפשוטו ממש, נשמה בגוף, "מלך מבית דוד"².

עניינו של ראש-חודש שבט:

"בעשתי עשר חודש באחד לחודש... הואיל משה (כולל אתפשטותא דמשה שבכל דור) באר את התורה", "בשבעים לשון פירשה להם"³, – זו עבודתו המיוחדת של נשיא דורנו בהפצת התורה והמעיינות גם לאלו שנמצאים במעמד ומצב ד"אחר", שבשביל שיהיו במעמד ומצב ד"בן" (בפועל ובגילוי), צריכים לתרגם להם ענייני התורה "בשבעים לשון"⁴.

ערבית: לפני שמונה-עשרה אין מכריזים 'יעלה ויבוא'⁵, אבל טופחים על השולחן, להזכיר לציבור לומר זאת.

ברכת-המזון:

טעה ולא הזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת-המזון (הערב או מחר, עד לפני השקיעה של מוצאי ראש-חודש⁶), ונזכר אחר שאמר "ה'" של "בונה ברחמיו ירושלים" אומר "ברוך... שנתן ראשי-חודשים לעמו ישראל לזיכרון", בלא חתימה. אבל אם נזכר אחר שאמר תיבת 'ברוך' של הברכה הבאה, "הטוב והמיטיב", אינו חוזר⁷.

ב'יעלה ויבוא' המברך מגביה קולו מעט והשאר עונים 'אמן' על 'זכרנו... לטובה', 'ופקדנו בו לברכה', 'והושיענו... טובים'⁸ – "בין הפרקים ובסוף ברכה זו (השלישית)"⁹.

שחרית: חצי הלל¹⁰, ואברהם זקן, זבדיה¹¹, קדיש תתקבל. שיר של יום, הושיענו, ברכי נפשי, קדיש יתום.

קריאת התורה: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע, לפני ההגבהה מניחים את ספר-התורה השני על הבימה¹², ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס "וביום השבת... ובראשי חודשיכם... ונסכו". הגבהה וגלילה. הפטרה: 'השמים כסאי'. אין אומרים 'אב הרחמים'.

מוסף: 'אתה יצרת'. טעה ואמר 'תיקנת שבת' ונזכר עד שלא סיים תפילתו – חוזר ומתחיל 'אתה יצרת', ואם סיים תפילתו – חוזר לראש התפילה¹³.

התוועדות בבית-הכנסת¹⁴.

מנחה: אין אומרים 'צדקתך'.

התחיל סעודתו מבעוד יום ואכל כזית, ונמשכה סעודתו אפילו כמה שעות אחר צאת היום – מזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת-המזון, בתנאי שעדיין לא התפלל ערבית¹⁵.

יום שלישי
ד' בשבט

אם צפויה עננות מוגברת, יש לקדש את הלבנה מיד כשאפשר, גם אחר ג' ימים (מעת-לעת) מהמולד (דהיינו החל מהלילה, יום שני בלילה אור ליום שלישי), ואין להמתין עד אחר שבעה ימים מהמולד¹⁶.

__________________

1)    תרגום מאידיש - אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ג עמ' תמ. וראה 'ספר המאמרים- מלוקט' לכ"ק אדמו"ר חלק ד עמ' רס: "כי בראש-חודש הוא מולד הלבנה... דלית לה מגרמה כלום. וכן הוא בישראל, שדומין ללבנה ומונין ללבנה, שבראש-חודש הוא זמן מוכשר לגלות כח הביטול שישנו בכל אחד מישראל".

2)    ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 123.

3)    דברים א,ג-ה ובפירוש רש"י.

4)    ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 188 הערה 7.

5)    ע"פ סידור אדמוה"ז.

6)    קצות-השולחן סי' מז ס"ד ע"פ סידור אדה"ז.

7)    שו"ע אדה"ז סי' קפח סו"ס י. סידור אדה"ז. ולא התקינו לומר 'יעלה ויבוא' (כהשלמה) ב'הרחמן' כמו שנוהגים

8)    ראה מקור עצם מנהג ענייה זו מרב האי גאון, בשער-הכולל פ"ט ס"ק לו.

9)    לקוטי-שיחות חכ"ד עמ' 380. פשוט, שהכוונה שמותר לענות (לא באמצע הפרק, דהיינו באמצע אמירת יעלה ויבוא, או בסופו) רק בין הפרקים שבסוף ברכה זו, בטרם התחיל ברכה רביעית, ולשלול 'בין הפרקים' אחר, כמובן מלשון סידור רבינו בקשר לברכות ק"ש שאין עונין אמן שבסיום הברכה אלא לאחר ברכה זו דווקא, ולכן נקט כפל-לשון "ברכה זו (השלישית)", ללמד שההיתר הוא רק משום שבין הפרקים הוא בסוף ברכה זו. וראה מש"כ בזה בס' הפסק בתפילה (מהדורת תשס"ט) במילואים עמ' 169 ואילך, שחידש כדי ליישב הלשון, ש'בין הפרקים' היינו (גם) בין 'יעלה ויבוא' ל'בונה ירושלים', אבל צע"ג שהרי שם הוא אמצע ברכה (וחמור מ'בין ישתבח ליוצר' שהביא שם).

10)  לעניין הפסקה לשאילת שלום באמצע 'חצי-הלל', ציין אדמוה"ז בשו"ע הל' פסח (סי' תפח ס"ג) לסי' תכב. ובשו"ע הב"י שם ס"ד פסק שדינו לשאילת שלום גם באמצע הפרק כמו בין הפרקים דק"ש. ולדעת אדמוה"ז (סי' סו ס"ה) שלעניין הפסקה לאמן וכדומה דין בין הפרקים דק"ש כאמצע הפרק, ברור שאין להפסיק יותר מאשר בק"ש, ובפרט לדידן שמברכים גם על חצי הלל כדעת הרמ"א, הרי אין להפסיק בין ברכה ראשונה ואחרונה של ההלל (כדין פסד"ז, שו"ע אדמוה"ז סי' נא ס"ד, אך ללא הקולא דעניית אמן שם משום דהוי "כעין זמרה", שהרי "ההלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו (תוספתא פסחים פ"י)) – כ"ז ע"פ ס' הפסק בתפילה ספ"ד ובמילואים, וכדעת ס' 'דיני ומנהגי ר"ח-חב"ד' פ"ח סי"ב, דלא כמ"ש ב'התקשרות' גיליון שלח עמ' 18, כדעת שו"ת יביע-אומר ח"ב או"ח סי' לב, נטעי-גבריאל פסח ח"ג פ"ז סי"ב  ואשי-ישראל פל"ט סמ"ו שדינו כפסד"ז (ראה גם 'הערות וביאורים – אהלי תורה' גיליון תתמ"ח עמ' 69).

11)  ראה ב'לוח השבוע' לר"ח כסלו השנה ('התקשרות' גיליון תשצ"ט הערה 3) בעניין זה.

12)  שערי-אפרים שער ח' סעיף עה.

13)  לוח כולל-חב"ד. כשלא אמר 'אתה יצרת', אף שאמר "ומוספים כהלכתם" לשון רבים, ובכלל במוסף די באיזכור לבד (כמ"ש בשו"ע אדמוה"ז סי' רסח ס"ז) - כאן גרע, כיוון שהזכיר שבת ולא הזכיר ר"ח כלל (ברכי-יוסף סי' תצ ס"ק ח, שו"ת תשובה-מאהבה ח"א סי' קס, חכמת-שלמה סו"ס תכה ועוד). ואם אמר 'אתה יצרת' וחתם "מקדש השבת" בלבד, כתב בלוח כולל-חב"ד שיצא (כמ"ש במשנ"ב סו"ס תכה) - וראה בשו"ע אדה"ז סי' תפז ס"ג, במשנ"ב ובביה"ל שם ובשעה"צ סי' תכה ס"ק ו, והמובא בס' אשי ישראל פרק לט הערה קסד. וצ"ע למעשה.

14)  היום-יום, ל' בניסן.

ב'ועל הניסים', משום הזכרת שמות שיש בו, "ולא רצו לאומרם שלא לצורך, אע"פ שאין איסור בדבר", שם סעיף יב, ע"פ הרמ"א שם ס"ז.

15)  שו"ע אדמוה"ז שם סעיף יז.

16)  שער-הכולל פרק לג אות ב, עיי"ש בסופו, וכן בהגהת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב על זה (בסידור תורה-אור תשמ"ז עמ' 489) ובסופה. וראה בס' 'דיני ומנהגי ראש-חודש – חב"ד' פי"ב הע' 32.