בשעת ערב מאוחרת בא החסיד ר' ישעיהו שיינברגר אל ביתו של האדמו"ר מקרסטיר, רבי ישעיה שטיינר, שכונה בפי כל רבי ישעיה'לה. זה היה יום ראשון בערב, והחסיד ביקש לקבל את ברכתו של רבו לפני שובו לביתו.
מכיוון שבא מאוחר, היה אחרון בתור. הוא נכנס לחדרו של הצדיק אחר חצות הלילה, ונתקבל באהבה ובחיבה, כפי שנהג האדמו"ר לקבל כל יהודי. רבי ישעיה'לה לחץ את ידו לברכת שלום, אך הוסיף להחזיק בה ולא הרפה ממנה. הוא הביט בו במבט דואג וחזר ואמר שוב ושוב: "יהיה בסדר", "יהיה בסדר". שפתיו מלמלו תפילה, והחסיד לא הבין על מה ולמה. השעות נקפו והוא הוסיף לעמוד כך ליד רבו, ידו אחוזה בידו. רק כשהאיר הבוקר כאילו התנער הצדיק משרעפיו, פניו האירו ובנימת הקלה אמר: "כעת אתה יכול ללכת"...
תשע נפשות גידלו ר' ישעיהו שיינברגר וזוגתו לאה בביתם בעיר אסטרגום העתיקה שבצפון הונגריה, המכונה 'הווטיקן של הונגריה'. ר' ישעיהו היה יהודי מלומד וירא-שמים וגם פיקח ורחב-אופקים. כך נתקבל למרצה בכיר בבית-הספר הממלכתי ההונגרי, וממשרה זו התפרנס בכבוד.
לאחר זמן פוטר ממשרתו ועבר למסחר עתיקות. הוא היה סוחר נודד בין כפריים עניים, קונה מהם בפרוטות חפצי עתיקות, ואותם היה מוכר בשובו לעיר.
במסעותיו נזדמן לו אל האדמו"ר מקרסטיר. בכל פעם שהיה באזור היה מבקר אצלו לפני שובו לביתו.
מעמסת ניהול הבית הייתה על כתפי אשתו. כדי לסייע לה, שכר ר' ישעיהו משרתת לא-יהודייה, זו התגוררה בביתם, וסייעה בטיפול בילדים ובניהול משק הבית. בכל יום ראשון הייתה הנערה פטורה מעבודתה, כמקובל במקום.
במרוצת הזמן החלו ימי החופשה השבועיים להיות בעייתיים. הנערה הייתה יוצאת לבלות ושותה לשוכרה, והייתה חוזרת הביתה בשעה מאוחרת, מצליחה אך בקושי לעמוד על שתי רגליה.
בעלת הבית חששה מהשפעתה השלילית של המשרתת על הבית, והחליטה להפסיק התנהגות זו. היא חיפשה דרך למנוע מהנערה לבלות עד מאוחר, והודיעה לה כי בחצות הלילה תיסגר הדלת ואם תאחר לשוב תישאר בחוץ. היא גם איימה לכתוב להוריה ולספר להם על התנהגותה.
ביום ראשון שלאחרי-כן חזרה הנערה להוללות ולשכרות ושבה הביתה מאוחר. היא קיוותה כי בעלת-הבית תרחם עליה ותקום ממיטתה לפתוח לה את הדלת. דפיקותיה נשמעו היטב, אך בעלת-הבית החליטה ללמדה לקח ולא פתחה לה.
הנערה נבהלה ונתקפה פחד וחרדה. היא חששה שגברתה תממש גם את האיום השני. היא הלכה לעבר נהר הדנובה וברגע של ייאוש הטילה את עצמה אל המים.
בדרך פלא נעשו המכפלות שבשמלתה כמצוף ומנעו ממנה לטבוע. כמה שעות צפה על המים, מטושטשת ומעורפלת. כשהאיר השחר עבר במקום חייל הונגרי והוא הבחין בה והצליח למשותה מן המים.
סיפור טביעת הנערה והצלתה בידי החייל התפרסם במהירות. מכיוון שנסיבות המקרה לא היו ידועות, ובשל היחסים הרעועים בין היהודים לגויים, שימש הדבר עילה לכנסייה ולראשי הכמורה להשחיז את חרצובות לשונם נגד היהודים. בין הגויים נפוצה גרסה כי יהודים התכוונו להטביע את הנערה במי הנהר ולהעלים את גופתה. הדבר היה עלול לגרום לפוגרומים נגד היהודים.
ר' ישעיהו לא ידע מאומה על כל הנעשה והגיע שמח וטוב-לב לביתו. כאן נכונה לו הפתעה. המון רב התקהל ליד הבית. האווירה הקשה הורגשה היטב באוויר. אך בקושי הצליח לפלס לו דרך ולהיכנס פנימה.
בדמעות סיפרה לו אשתו את אשר התרחש. לא עבר זמן רב ושוטרים באו אל הבית ולקחו את ר' ישעיהו עמם לחקירה.
באומץ ובשפה ברורה הצליח ר' ישעיהו, ששמו הטוב עדיין הלך לפניו, להוכיח את חפותו באוזני החוקרים. הללו נראו מאוכזבים במיוחד כשנקראה הנערה לתת עדות, ובמו פיה סתרה את כל השמועות. היא הודתה כי הסיבה להימצאותה מחוץ לבית הייתה הפרת ההסכם עם בעלת-הבית, והיא, ברצונה שלה, החליטה להטיל את עצמה אל הנהר.
הרוחות בעיר נרגעו. ר' ישעיהו חזר לביתו וליבו מלא שבח והודיה לה'. בעודו משחזר באוזני אשתו וילדיו את מסעותיו, נזכר במה שאירע לו אצל הצדיק בלילה שעבר. פתאום נעשה בשרו חידודין-חידודין. הוא הבין פתאום את משמעות מילותיו הקדושות.
חישוב מהיר העלה כי באותן שעות שבהן אחז הצדיק בידו הייתה הנערה בנהר בסכנת חיים, ונראה שהצדיק דאג מהסכנה העלולה לצמוח מכך למשפחתו של ר' ישעיהו וליהודים כולם. רק לפנות בוקר, כאשר נמשתה הנערה מן המים, הוסר חששו של הצדיק, ואז היה יכול לשלוח את החסיד לדרכו לשלום.
(על-פי עדותו של ר' אברהם שיינברגר, בנו של ר' ישעיהו. נכתב בידי נכדתו הרבנית רחל רוט ונכדו הפרופ' יוסף פליישמן. לרגל יום-השנה לפטירתם של ר' ישעיהו שיינברגר וזוגתו לאה, בד' ובה' בשבט) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
