גיליון 813, ערב שבת-קודש תרומה, ה' באדר ה'תש"ע (19.02.2010)
דבר מלכות
ההוראה מאדני המשכן ועניינו של ז' אדר
מתוך ג' התרומות, מה המיוחד בתרומת האדנים שבה דווקא נאמר "לי"? * תחילת העבודה היא בשפלות וביטול של קבלת עול, ורק אז ניתן לבנות משכן מקרשים ויריעות – כוחות פנימיים וכוחות מקיפים * ומדוע ז' אדר אינו יום שמחה ו"הילולא", כמו אצל רשב"י והבאים אחריו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בהתחלת1 הפרשה נאמרה תיבת "תרומה" ג' פעמים: א) "ויקחו לי תרומה"; ב) "אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי"; ג) "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת".
ואיתא בירושלמי2 שג' התרומות הם: תרומת בקע לגולגולת שנעשו מהם האדנים. תרומת המזבח בקע לגולגולת לקנות מהם קרבנות ציבור. תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד.
ומפרש בירושלמי ג' הפעמים שנאמרה תיבת "תרומה" בפסוק – על איזו תרומה מרמז כל אחד מהם: "ויקחו לי תרומה" – קאי על תרומת האדנים, "תקחו את תרומתי" – על תרומת המזבח, "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו'" – על תרומת המשכן.
ואופן הלימוד מהפסוק הוא:
"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", שעל זה נאמר "זהב וכסף ונחושת גו'", כל י"ג או ט"ו הדברים3 – קאי על נדבת המשכן.
"תקחו את תרומתי", שעל זה נאמר "אשר ידבנו לבו" – קאי על קרבנות, שבהם נוגע מחשבה שבלב (וכמו כן גם תפלות שכנגד תמידין תקנום4 – שהרי התפלה היא עבודה שבלב5, שעיקרה הוא מחשבה).
נשאר אפוא הלשון "ויקחו לי תרומה" – שקאי על תרומת האדנים.
על-פי זה נמצא שתיבת "לי" נכתבה בתרומת האדנים דווקא.
האמת היא ש"ויקחו לי" קאי על כל ג' התרומות, ובעומק יותר קאי על כללות התורה והמצוות, כדאיתא בתניא6 בשם הזהר7, שעל-ידי תורה ומצוות נעשה "ויקחו לי" – "אותי אתם לוקחים"8. אבל אף-על-פי-כן, נכתבה תיבת "לי" בפירוש בנוגע לאדנים דווקא.
והיינו, שדווקא באדנים ישנו בגילוי העניין ד"לי" – "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם"9.
ב. האדנים היו החלק היותר תחתון של המשכן. ואף-על-פי-כן היו דווקא הם היסוד של המשכן כולו, גם של הקרשים והיריעות, אף שהיו למעלה מהאדנים.
עניינם של האדנים בעבודת האדם הוא – שפלות וביטול.
הקרשים בנפש האדם הם הכוחות הפנימיים, שכל ומדות. ולכן היו עשר אמות, כנגד עשר כוחות הנפש10. והיריעות הם הכוחות המקיפים.
האדנים הם למטה מכל העבודות הפרטיות, שזהו עניין השפלות והביטול של קבלת עול. ואף-על-פי-כן היה זה דווקא היסוד של המשכן כולו, כפי שאנו אומרים11: "ונפשי כעפר לכל תהיה", ודווקא על-ידי זה – "פתח לבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי".
ג. וזהו גם הטעם לכך שתרומת האדנים היתה רק בשנה הראשונה, אבל שאר התרומות היו גם לאחרי זה – כי:
שפלות וביטול – הם יסוד והתחלת העבודה, שצריכים להיות לכל לראש; ולאחרי כן, כאשר ישנו כבר היסוד – צריכים לעסוק במדריגות פרטיות שבעבודה.
ולכן, התחלת עבודת היום היא – "מודה אני" ו"הודו להוי'", כי, הודאה וביטול הם התחלת ויסוד העבודה; ולאחרי כן באים המדריגות הפרטיות: פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע וכו'.
וזהו גם הטעם שתיבת "לי" נאמרה בתרומת האדנים דווקא: לקיחת העצמות, "לי" – היא על-ידי ביטול דווקא. "לא באש הוי'", "לא ברעש הוי'" ו"לא ברוח הוי'", כי אם, ב"קול דממה דקה"12 – "תמן קאתא מלכא"13 (וכמבואר בארוכה ד' עניינים אלו בהמשך תער"ב14).
ד. וכיוון שיסוד ושורש העבודה הוא עניין האדנים, שעל-ידי זה "ויקחו לי", והרי "עוז וחדוה במקומו"15 – צריכים לעשות זאת בשמחה.
ובפרט בעמדנו בשבת מברכים חודש אדר, ש"משנכנס16 אדר מרבין בשמחה"17.
* * *
ה. ישנו מאמר ארוך של הצמח-צדק18 (שמביא גם כמה מאמרים של רבינו הזקן), שתוכנו – בכללות – בנוגע לעניין הספיחים, ובנוגע לעניין הילולא ויאָרצייט של צדיקים, ותוכן הדברים:
איתא בזהר פרשת תרומה19, שזמן הגלות (משחרב בית המקדש, שעל זה נאמר20 "ונהר יחרב ויבש") הוא בבחינת "גנתא לא עאל בה ההוא גננא", היינו, שה"גנן" (הקב"ה) אינו נכנס בה"גן",
– וכפי שמצינו בישעיה21 שבני-ישראל הם בדוגמת כרם (גן) של הקב"ה, "ויקו לעשות ענבים" –
ומה שישנו עניין של גידול וצמיחה – הרי זה באופן ש"מגרמיה אזדרע כו'", שזהו עניין הספיחים, שצומחים מאליהם על-ידי הזריעה שהיתה כמה זמן לפני זה, ודוגמתו בזמן הגלות, שאז ישנו עניין הספיחים מה"אור זרוע לצדיק"22 ש"זרע ליה קב"ה ("ההוא גננא") בגנתא" בזמן שבית המקדש היה קיים.
ועל דרך זה מבאר רבינו הזקן באגרת הקודש23 הידועה שכתב "לנחמם בכפלים" על פטירת צדיק, "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי"24, שאז ישנם "גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו ה' כו'", והיינו, שכל עניני העבודה שנולדים אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו על-ידי תורתו ועבודתו הם בבחינת "גידולי גידולין".
וכיוון שכל עניין ישנו גם בנגלה דתורה, ברמז על כל פנים – הנה על זה מביא במאמר25 דברי הגמרא26 "עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתא דרביה", היינו, שכאשר הרב משפיע שכל לתלמידו, הנה "גם אחר זמן רב (ארבעין שנין) יוכל התלמיד לירד עוד לעומק דעת הרב על-ידי השפעה זו שהשפיע בו . . מה שלא השיג מקודם" – שעניין זה הוא ב"בחינת ספיחים", שהרי אין זה באופן שלאחרי ארבעין שנין צריך הרב ללמוד עמו עוד הפעם, אלא באופן שהתלמיד מתבונן ומתעמק בלימוד שלימדו הרב לפני ארבעין שנין, ועל-ידי זה מגלה את אמיתית ופנימיות דעת רבו, ונמצא, שאין כאן עניין של זריעה חדשה של הרב, כי אם תוצאה מהזריעה שהיתה לפני ארבעין שנין – ספיחים.
ויש להוסיף, שכיוון שמצינו שמשך זמן של "דור" הוא כ"ה שנים27 (על-פי רוב), נמצא, שמשך הזמן דארבעין שנין הוא בבחינת "גידולי גידולין".
ו. ומבאר במאמר, שעניין זה נוגע גם ללידת הנשמות (על דרך האמור לעיל בנוגע לעניין השפעת השכל) – שבזמן הגלות, "גנתא דלא עאל בה ההוא גננא", אי אפשר להיות הייחוד לצורך לידת נשמות חדשות, כי אם רק "לחדש נשמות ישנות ומגולגלות", שהם בבחינת ספיחים, שכבר נזרעו בעבר.
אמנם, ישנו אופן של לידת נשמות שנעשה על-ידי הייחוד של נשמות הצדיקים, שזהו עניין יום הילולא:
על-ידי עבודת הצדיק, "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", בחיים חיותו עלי אדמות – נעשה נחת רוח גדול למעלה. ולאחרי כן, בעת הסתלקותו, אזי עולה כל עבודתו למעלה בעילוי אחר עילוי (כמבואר באגרת הקודש28), ועל-ידי זה פועל למעלה נחת רוח גדול ביותר, שנקרא בלשון הקבלה בשם "ייחודים".
ועל-ידי גודל הנחת רוח – פועלים שיומשך מלמעלה לידת נשמות חדשות (לא רק נשמות שבבחינת ספיחים) אף-על-פי שזהו עניין שאינו שייך בזמן הגלות על דרך הרגיל.
וזהו שהסתלקות הצדיק נקרא בשם "הילולא", כפי שמצינו בזהר (בהאידרא)29 הלשון "הילולא דרשב"י", שהתרגום של "הילולא" הוא חתונה 30 – כי, ענינה של חתונה הוא שעל-ידי זה יהיה קיום מצות "פרו ורבו"31, שהוא עניין המשכת נשמות מלמעלה למטה, וזהו גם עניין ההילולא שבהסתלקות הצדיק, שעל-ידי זה נמשכים נשמות חדשות.
ז. ועל-פי זה מבאר במאמר32 החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית33, ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא עניין של שמחה34:
"בזמן הבית", ועל דרך זה בזמן המשכן שהיה בהיות בני-ישראל במדבר, שאז היה גילוי אלקות, "דגננא בעצמו עאל בגנתא" – היה "שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה", "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בייחוד שעל-ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית הייחוד דקוב"ה ממש, "אין עולה בשם לשיהיה נקרא הילולא". ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא עניין של ירידה.
מה שאין כן הסתלקות רשב"י שהיתה בזמן הגלות (שהרי כבר היתה אז גלות רומי35) – כיוון שאז לא היה שלימות הייחוד דקוב"ה ממש (גנתא דלא עאל בה ההוא גננא), ואז ישנו רק היחוד שנעשה על-ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר (בהאידרא)29 שאז היו פניו מאירים, שהוא עניין תוספת אור גדול למעלה על-ידי עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.
ח. אמנם, על-פי זה היה צריך להיות עניין של הילולא ביום ההסתלקות של כל הצדיקים?
ויובן על-פי המבואר בכמה מקומות (וכמדובר גם אשתקד36) שבשביל לפעול ענין של "הילולא" יש צורך בחיבור שני ענינים: יש לפעול ענין של פנימיות, וביחד עם זה, יש להמשיך זאת בגילוי.
והענין בזה – כידוע37 שענין הולדת הולד צריך להיות נמשך מפנימיות המוחין (שלכן "קטן אינו מוליד"38), ובלשון הרמב"ם39: "כח הגוף וחייו ומאור העינים"; ומשם צריך להיות נמשך כל ציור רמ"ח אברים כו', נשמה בגוף, היינו, שצריך להיות נמשך בגילוי.
וענין זה פועלים רק הצדיקים שעבודתם היתה באופן של חיבור ב' ענינים הנ"ל – שלקחו "רזין דרזין", והמשיכו זאת בגילוי עד למטה מעשרה טפחים, באופן שיהיה שייך גם ל"חוצה".
ולכן, אצל צדיקים גופא, הנה רק אצל יחידי סגולה מצינו הלשון "הילולא", שאז אין זה ענין של תענית, אלא הפכו כו'.
ט. ובענין זה ישנה הפעולה ד"זרעו בחיים" – "ושננתם לבניך אלו התלמידים", כולל גם תלמידי תלמידיו שהם "גידולי גידולין":
כאשר "זרעו בחיים" ממלאים את רצונו וממשיכים בפועל את עניני תורתו ועבודתו עד למטה מעשרה טפחים דה"חוצה" – אזי עושים מ"יום הסתלקות" "יום הילולא".
ועל-ידי זה פועלים גם את עניין "חיים עד העולם"40 (כפי שמסיים בהאידרא29) – שממשיכים מעצמיות החיים למעלה, "כי עמך מקור חיים"41, "עד העולם", בעולם התחתון, "עולם" מלשון העלם42 (והסתר), ופועלים שיומשך בו הפירוש השני ד"עולם" – מלשון נצחיות, שעניין זה הוא רק מצד אין-סוף בעצמו, שאין בו שינויים, ולכן שם הוא אמיתית ענין הנצחיות.
ועניין זה נעשה על-ידי ההמשכה מבחינת הפנימיות, רזין דרזין, להיות נמשך עד ל"חוצה" – שפועלים שגם בההעלם וההסתר, יתגלה – הן על-ידי זה שמכיר בעצמו והן על-ידי זה שפועל הכרה זו בכל הסביבה – ענין הנצחיות, מצד התורה ומצות שנעשים בהעלם וההסתר, ועל-ידי זה בטלים כל ההעלמות וההסתרים, ורואים ש"אני הוי' לא שניתי"43, ו"אין עוד מלבדו"44.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת משפטים, מבה"ח וער"ח אדר ה'תשח"י. תורת-מנחם כרך כב עמ' 82-84. והתוועדות יו"ד שבט ה'תשי"ט. תורת מנחם כרך כה עמ' 24-28)
_____________
1) מכאן עד סוס"ג – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 162, והמשכה בע' 165 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
2) שקלים רפ"א.
3) ראה לקו"ש חכ"א ע' 153. וש"נ.
4) ברכות כו, ב. זח"ב כ, ב.
5) תענית ב, א.
6) פמ"ז.
7) ח"ב קמ, ב.
8) תנחומא אמור יז.
9) ראה ויק"ר פ"ב, ב. וראה גם לקו"ת במדבר ט, ג.
10) ראה תקו"ז תי"ט (סא, א).
11) בתפלת "אלקי נצור כו'" (ברכות יז, א).
12) מלכים-א יט, יא-יב.
13) תקו"ז בהקדמה (ג, רע"ב).
14) ח"ב פשצ"ח ואילך.
15) דה"א טז, כז.
16) תענית כט, סע"א.
17) חסר הסיום (המו"ל).
18) ד"ה להבין כו' גנתא לא עאל בה ההוא גננא – נדפס בספר ההשתטחות (קה"ת, תשנ"ו) ע' לט ואילך. וש"נ.
19) ח"ב קסו, סע"ב ואילך.
20) ישעי' יט, ה. איוב יד, יא. וראה זח"א ו, ב. כה, א. כו, א. ועוד. לקו"ת במדבר יג, סע"ג. אוה"ת נ"ך (כרך ב) ע' א'נ ואילך. ובכ"מ.
21) ה, א ואילך.
22) תהלים צז, יא.
23) סכ"ז (קמה, סע"ב ואילך).
24) זח"ג עא, ב.
25) שם ע' מד.
26) ע"ז ה, רע"ב.
27) ראה מדרש תהלים צ, יז. מלבי"ם לדברי הימים-א (ימי קדם) ג, כד.
28) סז"ך-וכ"ח.
29) בסוף האדר"ז (ח"ג רצו, ב).
30) ראה עירובין נד, א ובפרש"י.
31) בראשית א, כח.
32) שם ע' מח.
33) טושו"ע או"ח סתק"פ ס"ב.
34) ראה גם שיחת יו"ד שבט תשט"ו ס"ג (תו"מ חי"ג ע' 218). וש"נ.
35) ראה שבת לג, ב.
36) ראה גם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט דאשתקד בתחלתה (תו"מ חכ"ב ע' 30 ואילך). וש"נ.
37) ראה לקו"ת בשלח ב, סע"ד. ואתחנן ג, סע"ב. ובכ"מ.
38) סנהדרין סח, סע"ב.
39) הל' דעות פ"ד הי"ט.
40) תהלים קלג, ג.
41) שם לו, יו"ד.
42) לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
43) מלאכי ג, ו.
44) ואתחנן ד, לה.
משיח וגאולה בפרשה
"מביא גאולה לעולם"
גאולת כל העולם כולו
ישנה משנה מפורשת שבה מוזכר עניין הגאולה: "הא למדת, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (אבות פ"ו, ו).
וצריך להבין: ...כאשר ה"בן עשר למשנה" לומד פיסקה זו – מתעוררת אצלו קושיא עצומה: זה כבר ריבוי פעמים שאמר עניני תורה בשם אומרם – בשמו של ה"מלמד", ומכיוון ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" – כיצד יתכן שלאחרי כל זה נמצאים עדיין בחשכת הגלות?!...
ואין לומר שהכוונה בזה לגאולה פרטית כו' – שהרי מפורש במשנה "מביא גאולה לעולם", היינו גאולת כל העולם כולו. וכמו כן אין לומר שהכוונה בזה ל"עולם קטן זה האדם" – שהרי התנא מביא ראיה לדבר, "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", ושם מדובר אודות גאולת פורים – גאולת כל בני-ישראל שהיו בכל המדינות של המלך אחשורוש מהודו ועד כוש – כל העולם כולו!
...והביאור בזה . . בפנימיות העניינים:
"האומר דבר בשם אומרו" – קאי על הקב"ה "נותן התורה", שהוא זה שאמר ונתן את כל ענייני התורה – "אחת דיבר אלקים גו'". וזהו "האומר דבר בשם אומרו" – שכאשר יהודי לומד תורה צריך להיות ניכר בלימודו שזוהי תורתו של הקב"ה – "בשם אומרו".
...וממשיך במשנה "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם":
"עולם" הוא מלשון העלם והסתר, היינו שמציאות האלקות היא בהעלם והסתר, שהרי במציאות העולם לא רואים אלקות בגלוי . . ומובן, שמעמד ומצב זה הוא עניין של גלות.
וזהו "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" – היינו שכאשר לימוד התורה שלו הוא באופן שניכר שזוהי תורתו של הקב"ה, "בשם אומרו", הרי הוא ממשיך אלקות בעולם, ועל-ידי זה "מביא גאולה לעולם" – תמורת הגלות דהעלם והסתר העולם.
ביטול ה"אסתר" על-ידי הנהגת "מרדכי"
וממשיך במשנה "שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי":
"אסתר" מרמז על העלם והסתר דאלקות במציאות העולם, כמאמר רז"ל "אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא".
ו"מרדכי" קאי על כל אחד ואחת מישראל – "עם מרדכי", מכיוון שהנהגתו היא בדוגמת הנהגתו של מרדכי, אשר "לא יכרע ולא ישתחווה".
וזהו מה שכתוב "ותאמר אסתר למלך (מלכו של עולם שאחרית וראשית שלו) בשם מרדכי" – שעל-ידי עבודתם של בני-ישראל "עם מרדכי", שעומדים על כל עניני התורה ומצוותיה בתוקף המתאים ד"לא יכרע ולא ישתחווה", מתבטל ההעלם וההסתר שבמציאות העולם, ונמשך גילוי אלקות – "מלכו של עולם" – בעולם כולו.
והדיוק הוא – "ותאמר אסתר למלך גו'", היינו שההסתר גופא [אומר למלך מלכו של עולם] נהפך לקדושה, ועל-ידי זה נפעל העניין דיתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות.
(התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1782-1793)
ניצוצי רבי
מבצע פורים
"שמבצע פורים יהיה באופן של 'שטורעם' [=סערה] ובהידור" * "לא להביט על ההוצאות ולעשות בשמחה" * לקט הוראות הרבי אודות מבצע פורים, לצד דו"חות מהשטח: הפעילות בצה"ל, עם המשפחות השכולות והעולים החדשים, והפעילות בברזיל ובמלבורן * ועל חוזר שנשלח מטעם משרד החינוך לעידוד קיום מצוות משלוח מנות בין הילדים
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
השתתפות בהוצאות בתנאי
בחודש אדר תשל"ג נמסרה הודעה בשיחת טלפון מהמזכירות לרב אפרים וולף ('ימי תמימים' כרך ו' עמ' 108):
"להודיע לר' ישראל לייבוב [=יו"ר צעירי אגודת חב"ד] על דבר הפעולות בפורים, שיהיה בהידור, ועל דבר מה שיעלה כסף [=פרטים הכרוכים בהוצאות כספיות], באם הפעולות יהיו בשטורעם ובהידור ישתתפו [=ממזכירות כ"ק אדמו"ר] ב- 95% [=של ההוצאות].
הוראה נוספת נמסרה באותה הזדמנות:
"להודיע לצעירי אגודת חב"ד שכ"ק אדמו"ר שליט"א שבע רצון מההכנות ל[=מבצע פורים עם ה]משפחות השכולות, ושהפעולות גם-כן יהיו עם כל הקנאַק [=העוצמה]".
הוראה זו נמסרה בט"ז באדר-א', כמעט שלושים יום לפני פורים [מתאים להערת הרבי בהזדמנות אחרת, כי יש דעה שגם ל' יום לפני פורים יש לעסוק בהלכות (ובהכנות ל)החג].
בהמשך נתקבלו הוראות נוספות (שם עמ' 111 – מכ"ד אדר א'):
"למסור לר"י לייבוב שמחכים לתשובה על המכתב הדחוף".
ועוד (שם עמ' 112) :
"על דבר ר' ישראל שי' לייבוב, לזרזו, רוצים לדעת במה אוחזין".
בט' באדר ב' קיבל הרב אפרים וולף את ההודעה הבאה (שם עמ' 115):
"למסור לר"י שי' לייבוב על דבר הבטחתו שמבצע פורים יהיה באופן של שטורעם, לתת לו עבור זה 10-15 אלף ל"י, ולתת מיד, כדי שהמרץ יהיה מלא ולא יהיו דאגות, ושהעניין יסודר בהקדם".
בעניין סידור אישורי הכניסה לצה"ל נתקבלו הוראות נוספות, על-ידי הרב שלמה מיידנציק (שם עמ' 115). וכך דוּוח לרבי על היערכות נרחבת לחלוקת משלוח-מנות בין העולים החדשים ברחבי הארץ (שם עמ' 114-113):
"ביום ה' בערב התקיימה במשרד בלוד אסיפה בנוגע למשלוח מנות בהשתתפות ר' מאיר פרידמן, ר' ברוך גופין, ר' הלל זלצמן, ר' זושא וילימובסקי, ר' משה סלונים, ר' ישראל לייבוב, וסוכם שחמ"ה יחלקו במרכזי קליטה בצפון ובדרום הארץ, אנחנו נחלק ברמלה ובלוד, ר' ברוך גופין במרכז הארץ, הרשת [=אהלי יוסף יצחק] באור יהודה, בירושלים נצרת ועפולה – תושבי המקום".
בי"ז אדר ב' תשל"ג (שם עמ' 117) דוּוח:
"היה כמה פעמים ברדיו בפורים בעניין המשלוח מנות של חסידי חב"ד בשליחות כ"ק אדמו"ר שליט"א במחנות הצבא בתי חולים בתי כלא וכו'".
המבצעים – כאילו טילפנו לכל אחד
בליל י"ד אדר תשל"ה (שם עמ' 396) נמסרו ההוראות הבאות:
"העניין שנוסעים לחיילים, לתת משלוח מנות בפורים – לחזק ולהגדיל המבצע בכל מה שאפשר, ולא להביט על ההוצאות ולעשות בשמחה.
"היות שפורים חל בשנה זו ביום ג' בהשגחה-פרטית – בוודאי שיש כאן הדגשה בעניין ד'טוב לבריות' ממה ש'טוב למקום', שלכן העניין המיוחד לבריות – [מבצעים עם] חיילים – שיעשו ביותר גישמאַק [=חיות ועריבות] ויותר מרץ.
"עניין הנ"ל, בעניין המבצעים, הוא לכל אחד, וכאילו מסרו טלפון מיוחד לכל אחד.
לקראת שנת תשכ"ה כתב הרב חודוקוב לרב ישראל לייבוב את המכתב הבא (צעירי אגודת חב"ד עמ' 271):
"תמהים אנו לקראת השמועה אשר מסתפקים אם לקיים גם השתא את מבצע הפורים. בה בשעה אשר צריכים להיות הולכים ומוסיפים. איך עולה כלל על הדעת לבטל דבר שהיה קיים מכבר...".
בהמשך המכתב נאמר עוד:
"ויש להעיר שלאחר שמשקיעים במבצע כזה כל כך הרבה כוחות, זמן וממון, יש על כל פנים להשתדל אשר בעזרת השם יתברך יסודר העניין בהידור הכי גדול... ישפיעו על העיתונות לעשות את הפרסומת הגדולה הכי אפשרית לפני המבצע ולאחריו, ולזכור אשר עצם הפרסומת מביאה תועלת רבה לחיזוק היהדות".
בי"ט אדר תשל"ח (צאגו"ח עמ' 272) נכתב בשם מזכירות הרבי לרב אפרים וולף:
"בהתאם עם הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, בבקשה למסור מחשבוננו להרב ישראל שי' לייבוב – צעירי אגודת חב"ד – הסך שבעים וחמש אלף ל"י (75.000 ל"י) כהשתתפות במבצע פורים...".
תחרות בתי הספר במשלוח מנות
עד שנת תש"ל (בערך) התמקד מבצע פורים בעיקר בהפצת רעיון ה'משלוח מנות', שאותו ביקש הרבי להשריש היטב בין כל ילדי-ישראל. כתוצאה מפעילות שנעשתה בנושא (בשנת תשכ"ד?) והניבה פירות, יצא אף חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך (כג/6 101) בקריאה:
"מן הראוי לעורר את ילדינו לשמירת המצווה היפה של משלוח מנות... ישלחו נא הילדים איש לרעהו מנות לאכילה מכל טוב... ראוי להביא רעיון זה בעוד מועד לידיעת ההורים באסיפה כיתתית.. כדי להבטיח שיתוף פעולה מצידם".
יצוין כי האיש שעמד מאחורי "מבצע פורים" היה ר' יצחק (איטשקע) גנזבורג (ע"ה). בדו"ח מחודש אדר תשכ"ז של צא"ח סניף ירושלים מדווח על 1500 חבילות משלוח-מנות של צא"ח בבתי-הספר בירושלים. ובין השאר מפורט:
"תחלה הופצו דוגמאות בבתי ספר במרכז העיר, באמצעות מכונית שנשכרה לשם כך, וצוין בחוזר-לוואי האפשרות להזמין אצלנו טלפונית..
"יצוינו כאן כמויות ההזמנות בירושלים: ביה"ס הממ"ד קרית משה – למעלה מ-450 שקיות, ביה"ס הממלכתי כי"ח בנות – למעלה מ-250, ביה"ס חב"ד אזבסטונים – כ-250 שקיות, ביה"ס הממ"ד מושב צלפון (באמצעות ר' יונתן לוי) – למעלה מ-130 שקיות, ביה"ס הממ"ד "דורש ציון" – למעלה מ- 120 שקיות, ביה"ס הממ"ד "ענף החיים" – למעלה מ- 60 שקיות, ביה"ס הממ"ד "סיני" – 25, ועוד בכמה בתי ספר (מתוכם יצוין בית החינוך החרדי "בנות ירושלים"..)".
המוסף 'חדשות חב"ד' של 'בטאון חב"ד' מתמוז תשכ"ד גילה כי לאחר סיכום המבצע בשנת תשכ"ד נערכה בתל אביב, באולם 'ידע-עם', מסיבה נאה, בהשתתפות מפקחים, מנהלי בתי ספר, מפקח הרשת ר' א' בן-נון ואנשי חינוך אחרים. במסיבה הוגרלו הפרסים בין בתי-הספר שהצטיינו בקיום המצווה, הן במספר המשתתפים והן בקיום הקפדני של ההוראות. בפרס הראשי זכה בית ספר הממלכתי-דתי בבת-ים.
2227 מנות שהוכנו בבית
בערב שבת-קודש פורים תשל"ד ('ישיבה של מעלה' עמ' 287) מדווח הרב חיים בנימיני ראש ישיבת 'מחנה ישראל' בפטרופוליס במכתבו לרבי:
"כ"ק אדמו"ר שליט"א...
"הנני שמח להודיע כי תלמידי הישיבה יחיו עושים בכל המרץ במבצע פורים. במשך כמה ימים זוגתי תחי' הכינה בשיתוף מספר של תלמידים 2227 מנות למשלוח מנות והיום עוסקים 26 בחורים יחיו בנתינתם. כאן בפטרופוליס הולכים לבתים יהודיים, בעיקר איפה שיש ילדים יחי' וגם לאחרים, ומחוץ למשלוח מנות גם קובעים מזוזות ומסבירים עניין היום והמצוות שלו, לכל המנות צרפו את הדף שיצא מטעם 'בית חב"ד' בסאן-פאולו.
"הבחורים שירדו לעיר ריו-די-ז'נירו ל-4 בתי ספר יהודיים, לבית יתומים יהודי, ולשני בתי ספר כלליים בהם לומדים גם תלמידים יהודים, לקחו איתם גם מטבעות למתנות לאביונים עם קופסאות. יסבירו את עניין היום ויגידו קטעים משיחות קודש כפי שדיברו כאן בישיבה בימים האחרונים. כמו כן לקחנו משלוח מנות לשגרירות ישראל (קונסוליה) בריו וגם לשליחי הסוכנות כאן".
שנה אחר-כך, בתשל"ה (שם עמ' 305), מפורטת רשימה ובה 25 ישובים בברזיל וכן "לבירת פורטוגל – ליסבון", שבהם חולקו משלוחי המנות ("כללו בקבוק מיניאטורי של וודקה, חבילת סוכריות שתי מטבעות והסבר על עניני פורים בשפה הפורטוגזית"). ובהמשך שם:
"המשלוחים למקומות רחוקים נשלחו באווירון ולקרובים יצאו בחורים יחיו בקבוצות רבות וחילקו. כמו כן כתבו מאות מכתבים להורים יחיו. לחברים ולקרובים שלהם במקומות שונים ועוררו אותם לקיים מצוות היום, והדגישו עניין משלוח-מנות ומתנות לאביונים.
מתשל"ו (שם עמ' 329) יש דווח קצר: "לקראת ימי הפורים נשלחו מהישיבה משלוחי מנות למקומות שונים בדואר וחלק יחולקו על-ידי תלמידינו ותלמידות המכללה. מדובר בכמות של 5,000 משלוחי מנות".
לקראת פורים תשל"ז חולקו משלוחי מנות ב- 30 ישובים ברחבי ברזיל, מהם באווירון, וביום פורים נסעו 3 מכוניות עם 25 בחורים לעיר ריו לבתי הספר השונים לחלק משלוחי מנות ולעורר את התלמידים וכו' לקיום מצוות היום.
השלוחים באוסטרליה
בדו"ח לרבי מס' 19, שכתב הת' אהרן אליעזר צייטלין שי', בעש"ק פרשת ויקהל תשל"ד, בשם תלמידים השלוחים לאוסטרליה, יש סעיף מיוחד על 'מבצע משלוח מנות', ובו נכתב בין השאר:
"גם בזה עשינו כהוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א. בתענית אסתר דיברנו אודות זה עם הרב שלום שי' הכהן גוטניק, ומיד הלך הרב גוטניק עמנו וקנינו כמה מיני מאכלים, ותלמידי הישיבה גדולה עשו חבילות משלוח מנות. בינתיים ישב הרב גוטניק וסידר לאיזה בתים ובאיזה שכונה ללכת במבצע, וסידר באופן קל ונוח שאחד ילך לשכונה אחת וכו'. ביום פורים אחר-הצהריים הלכו כמעט כל תלמידי ישיבה גדולה ועוד כמה בחורים וחילקנו לערך 150 משלוח מנות, גם ראינו [=השתדלנו] שיקיימו [=על אתר] מצות מתנות לאביונים, גם חילקנו מכתב אודות פורים, ומצורף בזה טופס מזה.
"המשתתפים בהמבצע: הרב שלום שי' הכהן גוטניק, הרב יצחק גראנער, הרב שלום מענדל קלובגאנד... [26 שמות מפורטים..] ובסידני הלך הבחור ראובן דונין.
"כמו כן הלך הרב נחום זלמן שי' גורעוויטש עם תלמידיו לכמה מושבי זקנים לחלק להם משלוח מנות, וחילקו לערך 160 משלוח מנות, הוא עושה זה כבר כמה שנים.
"ביום ראשון ט' אדר היה 'פורים ראלי' שנסתדר על-ידי צא"ח והשתתפו בזה כמה מתלמידי ישיבה גדולה, והת' יוסף קרעמער דיבר בעניין פורים ומפי עוללים וכו', השתתפו לערך 250 ילדים וילדות.
"בליל ה' אחר התענית התוועד הרב גליק שי' בביתו לפני התלמידים דישיבה גדולה, ובשבת-קודש שושן פורים התוועדות רבתי בביתו של הרב..." .
ממעייני החסידות
פרשת תרומה
זהב וכסף ונחשת (כה,ג)
מדוע נבנה המשכן גם מכסף ונחושת, והלוא הזהב הוא הנעלה והחשוב ביותר, ומן הראוי שהמשכן וכל כליו יהיו רק מזהב? הרי אפילו הכלי שממנו השקו את הבהמות לפני הקרבתן היה מזהב, כי "אין עניות במקום עשירות". מדוע אפוא השתמשו לבניית המשכן בכסף ובנחושת?
אלא שלוש המתכות האמורות רומזות לשלוש הדרגות והבחינות שבישראל: צדיקים, בעלי תשובה ורשעים.
כסף – רומז לצדיקים. כסף מלשון כיסופים ואהבה, מידת החסד. עבודת הצדיקים היא בבחינת חסד, להמשיך אור עליון מלמעלה למטה.
זהב – רומז לבעלי תשובה. זהב הוא בחינת הגבורה, כידוע ("מצפון – משמאל – זהב יאתה"). ועבודת בעלי התשובה היא בבחינת גבורה, להעלות לקדושה את הרע שדבק בהם.
נחושת – רומז לרשעים. נחושת מלשון נחש, אשר גרם לחטא עץ הדעת, החטא הראשון, והוא שורש לכל החטאים שלאחר מכן.
לכן נבנה המשכן מכל שלוש המתכות ולא מזהב לבד.
(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 152-154)
* * *
גם תלמיד-חכם ועובד אלוקים אינו רשאי להחזיק עצמו בגדולה ולהבדיל עצמו מפשוטי העם; עליו לרדת מדרגתו ולקרבם. שהרי לבניית המשכן היה צורך לא רק ב'זהב' ו'כסף', אלא גם ב'נחושת'.
ולאידך, אדם פשוט והדיוט לא יחשוב שאינו ראוי לגשת אל הקודש, שהרי המשכן נבנה גם מ'נחושת'.
(לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 106)
והבריח התיכון בתוך הקרשים, מבריח מן הקצה אל הקצה (כו,כח)
תנא: בנס היה עומד (שאחר שהקרשים כולם נתונין באדנים... היה נותנו ומבריח לשלושת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו (שבת צח)
הבריח התיכון רומז לבחינת הדעת, שעניינה התקשרות לאלוקות; דעת מלשון התקשרות, כנאמר (בראשית ד), "והאדם ידע את חווה אשתו". והיא מצויה אצל כל יהודי ויהודי. התקשרות זו ניתנת כמתנה מלמעלה, וזהו "בנס היה עומד".
כיצד זוכים למתנת-גילוי זה שמלמעלה?
מסביר רש"י:
"היה נותנו כו'" – תחילה צריכה להיות ה"נתינה", ההתמסרות וההשתעבדות העצמית לאלוקות. ודווקא על-ידי זה מתגלה ההתקשרות.
"ואין לך אומן יכול לעשות כן" – על-ידי "עבודת אומן" אי-אפשר להבריח מן הקצה אל הקצה. "עבודת אומן" משמעותה עבודה שכלית. כי באמצעות השכל, החכמה והבינה לבדם, לא יוכל האדם להגיע לגילוי ההתקשרות האמורה לאלוקות. להתקשרות זו מגיעים על-ידי התמסרות לה'.
רק כך זוכים שיהיה "מבריח מן הקצה אל הקצה" – ש"תומשך" השפעת הטוב בצורה מרובה מן הקצה העליון עד לקצה התחתון – מלמעלה למטה.
(ספר המאמרים קונטרסים, כרך א, עמ' 319-318)
וארבעים אדני כסף (כו,יט)
האדנים נעשו מתרומת "בקע לגולגולת", שהכול השתתפו בה במידה שווה. ואילו המשכן וכליו נעשו מתרומות "כפי נדבת ליבו" של כל אחד ואחד מישראל.
במה שונים האדנים משאר כלי המשכן?
כלי המשכן רומזים לעבודה בכוחות הנפש (היריעות – לכוחות המקיפים, רצון ועונג, והקרשים (שמידתם עשר אמות) – לעשר הכוחות הפנימיים של הנפש, שכל ומדות.
לעומת זאת, האדנים, שהיו החלק הנמוך ביותר במשכן, רומזים ל"עבודה" של קבלת עול מלכות שמים פשוטה, שאינה נשענת על שכל ורגש (אף-על-פי-כן, העבודה דקבלת-עול, "אדנים", היא היסוד לכל מלאכת המשכן, כי ראשית העבודה ושורשה היא קבלת-עול).
לכן שונה תרומת האדנים מתרומת שאר כלי המשכן: בעבודה פנימית יש הבדלים בין יהודי ליהודי, וכל אחד עובד לפי כוחותיו וחושיו. לכן התרומה של כלי המשכן הייתה כנדבת ליבו של כל אדם. אך בעניין היסודי של קבלת-עול, "אדנים", הכול שווים.
(ליקוטי-שיחות כרך א, עמ' 162)
לוח השבוע
הלכות ומנהגי חב"ד
מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
הכנות לפורים:
בקשר למצוות ומבצעי חג הפורים, כתב הרבי: "אשר כל זה דורש זמן והכנה ופעולה – על-כל-פנים מתחיל מראש-החודש"1, וכן: "כבכל דבר חשוב – צריכה להיות הכנה מבעוד מועד, על-כל-פנים מראש-החודש"2.
יש להתחיל ולהשלים מבעוד מועד את כל ההכנות הדרושות למבצע פורים בכל העולם כולו, שלא יישאר אפילו יהודי אחד בפינה נידחת בקצווי תבל שלא יהיה נכלל במבצע פורים3.
נוסף על קיום כל המצוות דימי הפורים על-ידי כל אחד ואחת, יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחו"ל וכן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על-דבר ההשתדלות שכל ענייני פורים יהיו באופן ד"ברוב עם הדרת מלך" 4.
* בכמה תחפושות וכובעי פורים (במיוחד של חיילים ושוטרים ממזרח אירופה) ובכובעי-חורף (קוצ'מע), נמצא שעטנז גמור. החכם עיניו בראשו לבודקם מראש במעבדת-שעטנז מוסמכת5.
מבצע פורים:
יש לעורר על ההכנות לענייני פורים (ואף בשבת, שהרי "מפקחין על צורכי ציבור בשבת"), כדי שייעשו באופן מסודר ובהצלחה, ובהדגשה מיוחדת ליהודים הנמצאים בבתי-זקנים, בתי-רופאים, בתי-האסורים, ובצבא [ומשטרה] בכל מקום, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לצה"ל, שעומדים ומגינים בגופם במסירות-נפש ממש על גבול ארץ-ישראל . ו"שמחה פורץ גדר" תגרום הצלחה רבה בכל זה.
כמו-כן יש להשתדל בעוד מועד לדאוג לנתינת צורכי הפורים לכל הזקוקים לכך.
זיכוי הרבים:
* המזכים את הרבים במקרא מגילה, יעדיפו את הקריאה ביום על זו של הלילה, הן מפני שהציבור אינו מודע לה דיו, והן ועיקר מפני (וכדאי לפרסם) שהיא הקריאה העיקרית6.
"שתי המצוות: 'משלוח-מנות' ו'מתנות-לאביונים', מכיוון שהן עיקר בעניין הפורים, בנקל יותר לקיימן... ולכן החובה (והזכות) להשתדל ביותר... ולפרסם... [בכל דרך: מכתבים, כרוזים, עיתונות, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט וכו']: א) גודל מעלת מצוות אלו; ב) שנקל מאוד לקיימן; ג) שכל אחד ואחת שהגיעו לגיל מצוות מחוייבים בהן; ד) ולא עוד, אלא שגם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך [ו"ספיקא לחומרא"], יקיימו בעצמם מצוות אלו.
הרבה מהצעירים סומכים על הדעה שאפשר לצאת ידי חובה על-ידי שההורים מקיימים מצוות אלו, אבל לצערנו קורה שגם הורים רבים אינם מקיימים זאת כראוי. על-כן, עם כל הכבוד הראוי, מתבקשים הרבנים, המחנכים וההורים, להזכיר לילדים שתחת השפעתם [בכל בתי-הספר מכל סוג]... לקיים באופן אישי את מצוות 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים', ביום הפורים:
ל'משלוח מנות' דרושים רק שני מיני מאכל, כגון תפוח וסוכרייה7; או מאכל ומשקה, כגון פרוסת עוגה ומשקה קל. ו'מתנות לאביונים' אפשר לקיים בשתי פרוטות, פרוטה8 [9 אג'] לכל אביון. ומובן שכל המרבה בצדקה הרי זה משובח.
כשנותנים לחיילים וכדומה 'משלוח-מנות', יש להקפיד לתת לגברים בשם 'צעירי-אגודת-חב"ד' ולנשים בשם 'נשי-חב"ד'9, וכדי שהם בעצמם יקיימו את המצווה – יש להדריכם להחליף את המנות (ובלית-ברירה, יקיימו זאת במנות המוכנות להם בחדר האוכל10) ביניהם לבין עצמם, איש לרעהו ואישה לרעותה. כמו-כן יש לחלק להם מטבעות כדי שיקיימו 'מתנות לאביונים'.
שבת-קודש פרשת תרומה,
ו' באדר
בקריאת התורה, קריאת 'שלישי' מתחילה מפרשת המנורה: ועשית מנורת זהב טהור (כה,לא)11.
בשבת אחר חצות כבר מתחילים העניינים השייכים לז' אדר, הרי זו 'עת רצון' לקבל החלטות טובות בנוגע לכל העניינים הקשורים לז' אדר, ולכל לראש: החלטות טובות בדבר ההוספה בלימוד התורה – "זכרו תורת משה עבדי"12.
יום ראשון,
ז' באדר13
יש להשתדל להוסיף ביום זה בשמחה של תורה ובשמחה של מצווה, כיוון שנולד בו משה רבינו ע"ה, מושיען של ישראל14.
בשבעה באדר – וכן בתפילת מנחה שלפניו – לא היו נשיאי חב"ד אומרים תחנון. זאת דווקא לאחר שעלו לנשיאות, אבל לא לפני זה15.
יום שלישי,
ט' באדר
יום בוא כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע לדור בקביעות בארה"ב (בשנת ה'ש"ת).
"יש לנצל יום סגולה זה... להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה בכלל, והפצת המעיינות חוצה בפרט, בכל מקום ומקום, בכל קצווי תבל... באופן של הוספה משנה לשנה..."16.
יום חמישי,
י"א באדר – תענית-אסתר17 (מוקדמת)
חולה (אפילו שאין בו סכנה)18, מעוברת ומניקה19, ויולדת כל ל' יום20 – פטורים מהתענית21.
מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר22. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה23.
עלות השחר בתל-אביב לדעת הגרא"ח נאה: 4:14.
הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"24. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'25.
סליחות 26:
אומרים אותן בעמידה27, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו. מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'28, בסדר דלהלן29:
קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך30, ויעבור / כי עמך / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר31 / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך32 / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו33 / (הרשענו ופשענו)34 / משיח צדקך / א-ל רחום שמך35 / עננו ה' עננו36 / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני37 / 'אבינו מלכנו' הארוך38, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו בספר'39] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.
קריאת התורה:
קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים40.
מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה41. ואם קראוהו בשחרית – יעלה42.
את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" – אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה43. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור44.
בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'"45 יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'.
מחצית-השקל:
נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש46] ביום התענית47 לפני מנחה48, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"49.
כל אחד נותן שלוש50 מטבעות של 'מחצית' מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן51, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים – כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים – שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית-השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"52], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום53.
מנחה:
התפילה – "בשעה מאוחרת"54. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהימצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש55.
מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם – יעלה56.
גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו57, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.
אומרים תחנון, ו'אבינו מלכנו'58.
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג מחדש את המנהג הישן (שמקורו במשנה), לומר 'דברי כיבושין' אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת – על-כל-פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' – הרי 'מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה'"59.
'צאת הכוכבים' בתל-אביב: 5:59.
"יש להתחזק ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז... בכל ענייני תורה ומצוות... ומתחיל משבת שלפני וסמוך לפורים, בעניינים המותרים ביום השבת. כולל גם הזהירות שלא לטלטל המגילה עד לאחרי צאת השבת60. ויש לחקור בנוגע להכנת המגילה מערב שבת – האם כדאי להוציא את המגילה ממקומה הקבוע בכל השנה כולה ולהניחה במקום עראי במשך כל יום השבת (אף שאין זה דרך כבוד) כדי שתהא מוכנה מיד להקריאה במוצאי שבת, ללא טירחא דציבורא שיצטרכו לילך ולהביא המגילה לבית-הכנסת61".
________________________
1) לקוטי-שיחות כרך יא עמ' 340.
2) ממכתב (כללי-פרטי) אדר"ח אדר תשמ"ב.
3) משיחת ש"פ תרומה תנש"א ס"י, ספר-השיחות ח"א עמ' 350. בכמה שנים היה הרבי מקשר את ההתעוררות ל'מבצע פורים' עם 'מבצע תורה', כמרז"ל "ליהודים היתה אורה – זו תורה" ('אוצר מנהגי חב"ד', חודש אדר, עמ' רפו).
4) משיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט ס"ח, ספר-השיחות ח"א עמ' 335, ושם פירוט: במשתה ושמחה – שהולכים לשמח מבית לבית (מלבד ההשתתפות ברוב עם לאחר הסעודה עם בני משפחתו); במתנות לאביונים – לתת ברוב עם לגבאי או לקופה של צדקה (שהרי לעניים עצמם יש לתת בתכלית הזהירות בכבודם). וכל זה – כהוספה באחדות ישראל, הבאה כהכנה לסיום הגלות, עיי"ש.
5) לוח 'דבר בעתו'.
6) ראה שע"ת סי' תרפ"ז ס"ק א, ונטעי גבריאל פמ"ב ס"ו. מאידך יש לדון אם אין זה סותר את הדין במי שיש לו הזדמנות לקרוא בלילה, שלא יוותר עליה מפני החשש שמא לא ירשו לו לקרוא מחר, ראה שו"ת רדב"ז ח"ג סי' יג הובא בקו"א לשו"ע אדמוה"ז סי' רעא ס"ק א. שו"ת צמח-צדק או"ח סי' קיג, ובארוכה בקובץ 'התמים' החדש, גיליון כז עמ' 55 וש"נ.
7) ממכתב המזכירות (אג"ק ח"כ עמ' קעז). ואולי הסוכריה היא שיעור-מינימום (ראה הדעות בנושא בילקוט-יוסף ח"ה עמ' שכח-של ובפסקי תשובות סי' תרצ"ה אות יח, וש"נ), ועל-דרך שביקש הרבי, מפני "חוסר האמצעים" תפילין "כשרים בלי כל פקפוק" אבל "קטנים" (אג"ק ח"ב עמ' כה). אבל למעשה, פעם אחת (באחת השנים תשל"ו-ח?) כשהכניסו לרבי דוגמא מה'משלוח מנות' של צא"ח בניו-יורק, הגיב שאחת המנות היא "פחות מכשיעור", ועקב זאת פתחו והשלימו כמאה אלף חבילות-מנות!
8) ערך ה'פרוטה' כיום – בין 7.5 ל-8.5 אג', ונפקא-מינה לנותן שווה-כסף.
9) (ע"פ הרמ"א סו"ס תרצ"ה) וגם דברי ההתעוררות לנשים – שיבואו מנשים דווקא ('אוצר' עמ' רפו, משיחת אדר"ח אדר תשל"ה.
10) ועד"ז במאושפזים בבית-רפואה ובית-אבות ותלמידים בפנימייה וכו'. ועצ"ע בדין בני ישיבה שאינם משלמים. ולכאורה ראיה לעניין זה מדין בן סורר שגנב מאימו (סנהדרין עא,א) ומדין פת שעל השולחן (או"ח סי' שסו, בשו"ע אדמוה"ז סט"ז), ומאידך צ"ע מדין אורח שקידש במנתו, שלהרבה דעות מקודשת רק מספק (אה"ע סי' כח סי"ז, עיי"ש בב"ש ובאוצר הפוסקים ס"ק צב בארוכה). וראה בס' מצת מצוה פי"א ס"ט וש"נ.
11) כך נקט הרבי בפשטות, 'תורת מנחם – התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1511, בלתי מוגה (כבחומשים הרגילים, ולא כבתנ"ך קורן). אגב, מכיוון שהרבי נהג בקביעות לשמוע קרה"ת ולקרוא ההפטרה מתוך חומש 'תורה תמימה' [משא"כ לשיחות-רש"י השתמש ב'מקראות גדולות', כמדומני הוצאת 'חורב'], נהג הבעל-קורא בבית-חיינו, הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן ע"ה, לקרוא כחומש זה – שהוא 'מנהג מדינתנו' – בכל מקום שיש חילוקים בין הדפוסים השונים ואין הוראה אחרת (וכן מוקלט מפיו בראש קלטות קרה"ת שלו).
12) משיחת ש"פ תרומה תשמ"ג, 'התוועדויות' תשמ"ג ח"ב עמ' 1006.
13) ביום זה כתב משה רבינו ע"ה שנים-עשר ספרי-תורה ונתנם לכל השבטים, ועוד אחד שהניח בארון. ומזה הוראה לחיזוק השליחות להגברת לימוד התורה מתוך קבלת-עול (ליקוטי-שיחות כרך כ"א עמ' 317. וראה 'היום יום' דהיום).
ביום זה נאמר הציווי לכל איש ישראל לכתוב ספר-תורה לעצמו. ביאור אודות אופן קיום מצווה זו למעשה לכל ישראל, בלקוטי-שיחות כרך כ"ד עמ' 207 ואילך, ובלה"ק ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סי' קיא.
14) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 388. 'התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 589.
15) ספר-המנהגים עמ' 72, מרשימותיו של הרבי ('היום יום' ח"ב, במהדורה שבס' חת"ת – קטע מס' 10. וציינו ללקוטי שיחות חט"ז עמ' 351 הערה 79). אבל הרבי עצמו היה אומר ביום זה (עכ"פ בכו"כ שנים, כשלא היה חתן בביהכ"נ) תחנון במנחה עם הציבור (ראה גם 'אוצר מנהגי חב"ד – חודש אדר' עמ' רלח).
16) משיחת ט' אדר ה'תש"נ, סה"ש תש"נ ח"א עמ' 332.
17) טעם מחודש בשם 'תענית אסתר' ראה בלקוטי-שיחות כרך ו עמ' 371.
18) רמ"א סי' תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עינים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).
19) רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה – בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).
20) דינה כחולה (שו"ע אדמוה"ז סי' של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.
21) לעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סי' תרפ"ו בשער הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סי' קמא ס"ב, שו"ת יחווה-דעת ח"ב סי' עח, ונטעי-גבריאל נישואין ח"ב פכ"ה ס"ג-ד וש"נ. וכל-שכן בקביעות הנוכחית, כמובן.
22) בסידור אדמוה"ז 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות-השחר. וראה אגה"ת פ"ג, לקו"ש כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17. שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 494 ע"י ציון 12.
23) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. באג"ק ח"ג עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.
24) ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סי' תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באג"ק חט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).
25) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.
26) סידור תהילת ה' עמ' 359. ובהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 394.
27) מובא מס' קיצור של"ה.
28) כך נהגו תמיד במניין של הרבי בתענית ציבור שחלה בימי שני וחמישי (ואינו דומה לסדר הסליחות דצום-גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח ה'סליחות').
29) ע"פ לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' של הרבי שבסוף ה'סליחות – מנהג חב"ד'.
כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבלות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא אל הציבור רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה זה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).
30) בהקלטות מתפילת הרבי ניתן לשמוע בבירור "כמו שהודעת", כנדפס בסידורי תהלת ה' הישנים, ולא "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות – מנהג חב"ד'. וראה ב'לוח השבוע' בגיליון תרמ"ט הערה 12.
31) פיוט מסוג 'פזמון'. במראות-קודש מתענית אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.
32) סידור תהילת ה' עמ' 347. בהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 406. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות – מנהג חב"ד'.
33) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.
34) מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו...", כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה. י"א שהרבי דילג גם "הרשענו ופשענו".
35) הרבי כשעבר לפני התיבה אמר "למען אמיתָך... בריתָך" וכו' עד גמירא, כמו בניקוד הנדפס בסידור ב'הושענא' ליום הראשון.
36) "רך לרצות" - באג"ק ח"ב עמ' קסג מסיק שהעיקר לנקד "לִרְצות", ויש לברר איך נהג הרבי כש"ץ.
37) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).
38) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו).
אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב).
בסידורי תורה-אור ותהילת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זְכוּיות, וזאת ע"פ לוח התיקון לסידור תו"א (נ.י. תש"א) - 'אוצר' שם עמ' קא.
39) ספר-המנהגים עמ' 45.
40) ספר-המנהגים שם.
41) שו"ע סי' תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער-המילואים ח"א סי' י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סי' קי).
במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ב סי' נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצמח-צדק הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאח"כ יאכלו כרגיל).
42) לוח כולל-חב"ד.
43) שערי-אפרים שער ח סעיף קז.
44) וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמ"ש בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.
45) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה. במג"א (תקס"ח ס"ק ה, בשם אבודרהם) כ' זאת על האמירה בתפילה. ומש"כ זאת בלוח רק בקשר לקרה"ת, י"ל כיוון ששם חייבים לקרוא דווקא כפי הטעמים (ליקוטי-שיחות כרך טז עמ' 572. ומשמעם – שה' קרא, כפי' רשב"ם וראב"ע, וכ"פ הרא"ם בדעת רש"י), אבל בתפילה ייתכן לפרש שמשה קרא (כפי' האברבנאל, וכ"פ הגו"א והדברי דוד בדעת רש"י. גם בדרז"ל יש מקום לב' הדעות, ראה תורה-שלמה שם אותיות מח-נה). לפי הנהוג, וכן נהג הרבי, כשאומרים 'א-ל מלך' מפסיקים בין התיבות הללו (כיוון שאז מצטטים את הפסוק ממש), משא"כ כשאומרים 'א-ל ארך אפים'. וע"ע.
46) משיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה סה"ש תש"נ עמ' 303 (לקו"ש ח"א עמ' 182, וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 320) – 'אוצר' עמ' רנג. וכשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים.
47) ספר-המנהגים – מנהגי פורים. ומלשון זו נראה שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמ"ש במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סי' תרצ"ד). ובכף-החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ומסיים, שמטעם זה יש לתיתו אז גם כשחל פורים במוצש"ק. וכ"כ בלוח כולל-חב"ד. ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, וכמ"ש בלוח עץ-חיים, ולא כמ"ש בלוח כולל-חב"ד לתיתו שם במנחת פורים-דפרזים. וע"ע.
48) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א תרצד ס"א ממהרי"ל.
49) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 299.
50) בזמן המקדש נתנו מחצית אחת (וכן מנהג הגר"א, כף החיים ס"ק כג), והרמ"א כתב ע"פ המרדכי לתת ג', כיוון דג"פ תרומה [במקור: ג"פ מחצית] כתוב בפ' שקלים. אבל אין מקור (ואין מקום) לתת יותר ממניין זה (וכש"כ ג"פ ג').
51) רמ"א סי' תרצ"ד ס"א (ומזה ברור שאין עניין כיום "להדר" לתת מטבעות של דולר. וגם לדעות אחרות – כיוון שאין בתוכן מתכת כסף, ראה פסקי תשובות כאן הערות 25-21). עניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל, דהיינו עבודה שלמעלה מגדרי האדם – 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 311. ומהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד – כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפ' שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שהתענו בימי אסתר, כדאיתא בספרים (מטה-משה סי' תשנ"ו, א"ר סי' תקס"ו ס"ק ב) שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו היום אכן יעלה לקדושה ממש – שערי-המועדים, אדר, עמ' קמה. ג) ע"ד "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", 'התוועדויות' תנש"א ח"ב עמ' 332.
52) מג"א תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף-החיים שם ס"ק כז, דרכי-חיים-ושלום סי' תתמג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט – 'אוצר' עמ' רנג. – ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.
53) שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו – מקבלים מהם".
אגב, מהלשון 'מחצית-השקל' (שהיא לשון הרבי עצמו) מוכח שאין צריך להיזהר ולומר "זכר למחצית-השקל". (ולא כמנהג העולם שנזהרים בזה, וכ"ה בלוח כולל-חב"ד, ע"פ מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עד ועוד. וע' בפסקי תשובות שם הערה 27). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט,א ופירש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית-השקל, לענייני צדקה – שגם עניינה של מחצית-השקל עצמה הוא צדקה, עיי"ש. וראה גם ליקוטי-שיחות כרך כא עמ' 469. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 287.
54) ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה – ע"פ הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדמוה"ז סי' קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".
55) במראות-קודש נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת ת"צ מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארה"ק.
56) לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר ח"ב סי' עד.
57) 'לוח כולל חב"ד' בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה ילקוט-יוסף ח"ה עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).
58) לוח כולל-חב"ד (כיוון שאין זה ערב פורים).
59) לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 352, וש"נ (וחבל שטרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה במראות-קודש במקום שאפשר).
60) "ראה השקלא-וטריא בזה בשערי-תשובה או"ח ר"ס תרצ"ג. ערוך השלחן שם ס"ג. ועוד" (ומשמע דלא כהמקילין בהבאה לביהכ"נ וקריאה בשבת, ועכ"פ בעצם הטלטול, נסמנו בילקוט יוסף ח"ה עמ' שטו הע' כא ובפסקי תשובות סי' שח סק"ח).
61) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 351 הערה 130, 'שערי המועדים - חודש אדר' סי' נה (אך בשערי המועדים: א. חבל שהתחילו שם מאמצע עניין. ב. בסה"ש הוא מוגה בלה"ק, ולא היו צריכים לציין שם ל'התוועדויות'. ג. חבל שלא נעתק כלל בס' שערי הל' ומנהג, גם לא בחלק ה). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
