שאלה: בתפילה או באמירת ברכה – האם אפשר להסתפק בקריאה במחשבה או חייבים לומר זאת בקול דווקא?
תשובה: יש יהודים שבאים לבתי-הכנסת לתפילה (בפרט בבתי-כנסת אשכנזיים שבהם רק החזן מתפלל בקול רם) וחושבים שדיי לקרוא בעיניים את התפילה ואין צורך לבטא כל מילה בפה.
אבל עולמנו נקרא 'עולם העשייה', ומצוות התורה שניתנו לנו רובן ככולן מצוות מעשיות, ולכן מי שכיוון את כל הכוונות שבעולם ובפועל לא הניח תפילין – לא קיים את המצווה, ואילו מי שהניח תפילין על ידו וראשו ובקושי הבין מה הוא עושה – קיים אותה. כך גם בתפילה, ברכות ולימוד תורה: צריך לקיים "כל עצמותייי תאמרנה", ולפחות לבטא את המילים בפה, ואם אפשר – גם להשמיע אותן בפועל עד שישמע באוזניו את מה שהוא אומר.
לכתחילה חייב האדם לבטא בשפתיו ולהשמיע לאוזניו את כל מה שאומר, הן בקריאת שמע ובתפילה, הן בברכת המזון ושאר הברכות, הן בלימוד התורה. גם בתפילת שמונה-עשרה ('עמידה'), שהיא בלחש, עליו להשמיע לאוזניו-שלו, ורק ייזהר שלא תישמע תפילתו לאחרים.
בדיעבד, אם לחש את המילים ולא השמיע לאוזניו – יצא ידי חובתו, אבל אם לא ביטא בשפתיו – לא יצא, שהרהור אינו כדיבור.
יש להציע לאורחים שאינם רגילים להתפלל ולא יצליחו לומר בפיהם את כל התפילה עם הציבור, שיאמרו בפה רק את החלקים החשובים ביותר, כמו קריאת שמע ושמונה-עשרה, ובהמשך יתרגלו להתפלל את כל התפילה עם הציבור.
מקורות: ברכות טו,א-ב. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ז. טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' סב ס"ג, וסי' קפה ס"ב (ס"ג). טושו"ע סי' קא ס"ב, וכף החיים שם ס"ק ח-ט. פסקי תשובות סי' סב וש"נ. תניא ר"פ לז. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
