"אני אושי ואני חקיין. שנים חיכיתי על-יד חדר המנהל של בית-הספר. אני חקיין טוב", כך פותח אושי גרוס, זמר, חקיין וזה מקרוב גם סופר טרי, את ההצגה שלו העוסקת בקשיי למידה אצל ילדים. אושי (37) נולד בירושלים. בילדותו נחשב היפראקטיבי וסבל בבית-הספר ומהצקות של חברים, אך הוא מעדיף שלא לשכוח את שנות ילדותו. ככלות הכול, מזיכרונות הילדות הוא עורך הצגות ועכשיו גם ספר זיכרונות משעשע.
כשהתבגר גילה אושי את כישרונו בשירה והחל להופיע ברחבי הארץ. בהמשך החל לעסוק בחקיינות, אך בשלב מסויים החל לחוש אי-נחת. "לפני שלוש שנים התחלתי להרגיש ריקנות", הוא מספר. "הייתי חוזר לביתי אחרי הופעה ומרגיש שחסר לי משהו. לא ידעתי מה לעשות. באותה תקופה הציעו לי חברי-ילדותי לעשות הצגה על סיפור חיי, כדי להעביר מסר חינוכי בדרך משעשעת. החלטתי לעשות זאת, ועכשיו אחרי כל הצגה אני חוזר מלא תחושת סיפוק".
אין ילד רע
צמד המילים 'ילד רע' ליווה את אושי בימי ילדותו. את התגובה הוא נותן בשמו של ספרו החדש – "אין דבר כזה ילד רע". מסביר אושי: "בעבר אנשי חינוך התקשו להתמודד עם ילדים בעייתיים. 'ילד רע' היה ההסבר הפשוט למה הילד אינו מתאים לבית-הספר. המסר שלי הוא שאין ילד רע. יש ילד שיש לו בעיה, ואחרי שנאבחן אותה, נוכל לטפל בה כראוי".
בתוך שלוש שנים נחשפו להצגה שלו יותר ממאתיים אלף ילדים ומבוגרים. "אני רואה ילדים בעלי קשיי למידה, הפרעות קשב ובעיות חברתיות, מתחברים לסיפור שלי", הוא אומר. "בהצגה אני למעשה אומר להם: הייתי שם, וניצחתי". ההצגה משולבת בהומור ובסיפורים מהחיים. "אחד הסיפורים שלי בהצגה הוא על מורה שהיה מורה לי לצאת החוצה מיד בתחילת השיעור. כשהייתי שואל 'מה עשיתי?', היה משיב: 'עוד מעט תעשה'"...
תשובות לשאלות
בכתיבת ספרו נעזר אושי באביו, שהוא רופא ילדים. "אבא נתן לי הרבה חומרים מעניינים. כתבתי את הדברים בשילוב חוש ההומור שלי, וכך הם מתאימים להורים ולילדים כאחד. הספר הוא למעשה מסע אל תוך חיי, לצד תשובות לשאלות מהורים וילדים ששמעתי בהצגות שלי", הוא אומר.
השאלות האלה הן שהולידו את כתיבת הספר. "אנשים שואלים אותי על שימוש בריטלין, על דיסלקצייה, איך מטפלים בהפרעות קשב אצל ילדים ועוד", הוא מסביר. "למעשה, לא תמיד אפשר להשיב לכל שאלה בקצרה, ובדיוק בשביל זה כתבתי את הספר".
בכי בשרשרת
בהצגה ובספר אושי עוסק גם בעולם המהיר, המסוכן, לדעתו, שבתוכו חיים הילדים בימינו. "בהופעות שלי אני מסביר את הבעיה של ילד השוהה זמן רב ליד המחשב", הוא מטעים. "אני מסביר שילד שכל הזמן צמוד למחשב – אין לו למעשה חברים, כי המחשב נהפך תחליף לחבר. מחשב – זה מחשבות. המחשבות מובילות לפעמים לדיכאון, וזו סכנה".
האם הצגה אחת יכולה לפתור בעיה כמו היפראקטיביות? – "בראש ובראשונה, אני מעסיק את הילד שעה ורבע, וזה עצמו כבר הישג", הוא אומר בחיוך. "שנית, ההצגה נותנת לילד הצצה ראשונית אל הבעיות שלו, וגם מנחילה לו הכרה שאלה דברים בני טיפול והתמודדות".
אושי. מסע אל חייו של ילד הסובל מקשיי למידה |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
