אחרי הגאולה וביאת המשיח תבוא תקופה שבה יקומו המתים לתחייה. זה העיקר השלושה-עשר מי"ג עיקרי האמונה שכל יהודי צריך להאמין בהם. קשה מאוד להבין את הרעיון של תחיית המתים במושגי ימינו. בני-אדם שכבר שנים למאות ולאלפים אינם בין החיים, ושגופם כבר התכלה – איך יקומו פתאום לתחייה? אולם הגמרא (סנהדרין צ,ב ואילך) נותנת נקודת-מבט שממנה הדבר אינו נראה מפתיע כל-כך.
הדברים מובאים בתשובות חכמי ישראל לגויים או ל'מינים' (אפיקורסים). למשל, קיסר רומי שאל את רבן גמליאל: "אתם אומרים שהמתים יחיו, הלוא הם כבר נעשו עפר. וכי עפר יכול לחיות?!". בתו של הקיסר מיהרה להשיב, שאם הקב"ה יכול ליצור אדם מטיפה סרוחה, כל-שכן שבכוחו להחיותו מן העפר.
תשובה אחרת ניתנה ל'מין' שלעג על האמונה בתחיית המתים, בטענה שהחיים מתים, ואיך אפשר להעלות על הדעת שהמתים יחיו. על כך ענו לו: "דלא הווּ – חיי, דהווי חיי – לא כל-שכן!" (=אלה שעדיין לא באו לעולם – נולדים וחיים; אלה שכבר חיו – לא כל-שכן!). כלומר, אם נשמה שעדיין לא הייתה כאן מעולם יכולה להתלבש בגוף ולהיוולד כאדם חי, מי שכבר היו כאן וחיו כאן – ודאי שאין כל פלא שיחזרו ויחיו.
תחייה מחודשת
ההבדל המהותי בין לידת תינוק ובין תחיית המתים אינו ניכר כל-כך מבחינת הנשמה, אלא מבחינת הגוף. נשמות של אנשים שמתו חוזרות גם בימינו לגוף גשמי ונולדות מחדש (זה עניינו של גלגול נשמות). עיקר החידוש הוא מבחינת הגוף. כאן מדובר בהתהוות פתאומית של גוף שלם (שלא בתהליך של היריון ולידה), ויתרה מזו, שאותו גוף שמת – הוא עצמו יקום לתחייה.
מובן שנשאלת השאלה, איך אפשר לדבר על תחייתו המחודשת של אותו גוף, בשעה שהגוף כבר נרקב וכלה. על כך נאמר בזוהר (חלק ב, כח,ב), ש'עצם אחד' נשאר מן הגוף, ובזמן התחייה יֵרד עליו 'טל התחייה', וממנו ייבנה כל הגוף. וכך, מכיוון שהגוף ייבנה משרידיו של הגוף הקודם, הרי זה בעצם אותו גוף, ולתוכו תיכנס הנשמה.
החיים בזמן התחייה
התחייה לא תתרחש בבת-אחת. יש סדר מי קם תחילה. צדיקים יקומו לפני כל האחרים – והצדיקים הגדולים ביותר עתידים לקום כבר בתקופת ימות המשיח, מיד עם ראשית הגאולה, הרבה לפני תקופת התחייה. בעלי-תורה יקומו לפני בעלי מעשים טובים. מתי ארץ-ישראל יקומו לפני מתי חוץ-לארץ. לפי אחת הדעות יקומו "ישני חברון" (האבות והאימהות, אדם וחווה) אחרונים, כדי שיקיצו ויתעוררו בשמחה, "בראותם בניהם שקמו מקבריהם, והארץ מלאה צדיקים וחסידים".
שאלה מעניינת היא מה יעלה בגורל כל מי שעדיין יחיו בהגיע זמן התחייה. רבי סעדיה גאון כתב ('אמונות ודעות' סוף מאמר ז), שאין על כך אמירה מפורשת בתורה שבכתב, ולכן נחלקו בזה חז"ל. אולם בזוהר (חלק ב, קח,ב) נאמר, ש"בזמן ההוא, כל אלה שלא טעמו טעם מיתה – ממנו (מהקב"ה) יהיה להם המוות, ויקים אותם מיד". זאת, כדי שלא יישאר שמץ מ'זוהמת' העולם הנוכחי (שהיה נתון לשליטת הרע), וזה יהיה עולם חדש, שבו מתגלה רק הקב"ה לבדו.
יתרה מזו, אפילו גופות הצדיקים, ש"אין רימה שולטת בהם", ונשארו בשלמותם עד היום, הרי בהגיע זמן התחייה יחזרו לעפרן. כך אומרת הגמרא (שבת קנב,ג): "עתידים צדיקים להיות עפר", והגמרא מסתמכת על הפסוק (קוהלת יב,ז): "וישוב העפר על הארץ כשהיה". הרבי מליובאוויטש מציין שאפשר להמיר זאת ב'עפר' רוחני, על-ידי התבטלות מוחלטת, בבחינת "ונפשי כעפר לכול תהיה" (ספר המאמרים מלוקט ב, עמ' רפ). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
