האם כל המתים יזכו לתחיית המתים, או יהיו מי שלא יקומו? כשמעיינים בדברי חז"ל נראה לכאורה שיהיו מי שלא יקומו. המשנה (סנהדרין תחילת פרק י) מונה כמה ש"אין להם חלק לעולם הבא". ביניהם: אפיקורוס, "האומר אין תורה מן השמים", "האומר אין תחיית המתים מן התורה". על האחרון מסבירה הגמרא: "הוא כפר בתחיית המתים – לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים".
כך נכתב שרשעים גדולים אין להם חלק לעולם הבא, ושהם נידונים לעונש לעולם. ישנו גם עונש ה'כרת', שנאמר בתורה בלשון כפולה: "היכרת תיכרת", ואומרת על כך הגמרא (סנהדרין סד,ב): "היכרת – בעולם הזה, תיכרת – בעולם הבא". הרמב"ם (הלכות תשובה, תחילת פרק ח) מסביר, שאותה נפש שעליה נגזר עונש 'כרת' – "אינה זוכה לחיי העולם הבא". לכאורה נראה אפוא שיש מי שנידונו לאבדון גמור.
'חלק א-לוה' אינו אובד
אולם כאשר יורדים לעומק הדברים מתברר, שאין שום נשמה יהודית שתאבד חלילה. דבר זה מסביר את הסתירה שיש לכאורה במשנה הנ"ל: תחילה היא אומרת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ואחר-כך היא כאילו סותרת את עצמה – "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא". בדרך-כלל מקובל במשנה, שכאשר היא קובעת כלל ואחר-כך מפרטת יוצאים מן הכלל, היא משתמשת בביטוי 'חוץ מ'. כאן הביטוי הזה אינו מופיע, משום שאכן אין יהודי שהוא מחוץ לכלל, ולכולם יש חלק לעולם הבא.
כך נאמר בגמרא (עירובין כא,ב): "תאנים הטובות – אלו צדיקים גמורים; תאנים הרעות – אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר: אבד סברם ובטל סיכויָם – תלמוד לומר, 'הדודאים נתנו ריח' – אלו ואלו עתידים שייתנו ריח". בירושלמי (כלאיים פרק ט, הלכה ג) נאמר, שאפילו ירבעם בן-נבט וחבריו, שנמנו עם מי שאין להם חלק לעולם הבא, הרי על-ידי שנענשו במשך כל השנים הללו, נתכפר עוונם ואף הם יזכו לתחייה.
בספרי הקבלה מוסבר העיקרון שבדבר. הואיל וכל נשמה יהודית היא "חלק א-לוה ממעל ממש", לא ייתכן שתאבד, אלא היא נצחית כמו הקב"ה עצמו (ראה ספר 'עמק המלך' בתחילתו). האריז"ל כותב (ליקוטי הש"ס, מסכת אבות): "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט, וזה בזמן מרובה, אבל סופם הוא להימנות עם הצדיקים... בשביל שהם 'נצר מטעי', שהוא נצחיי, והם רושם אור עצמותו".
תחייה לאחר התיקון
אך כיצד הדברים מתאימים עם אותם מאמרי חז"ל המדברים על מי שאין להם חלק לעולם הבא? כמה תשובות בדבר: א) הדברים נאמרו כשלא עשו תשובה, אבל אם שבו בתשובה – הם זוכים לעולם הבא. ב) אפילו מי שלא עשה תשובה – יכול בנו, במעשיו הטובים, לזַכותו ולהביאו לחיי העולם הבא. ג) הדברים נאמרו כל עוד לא נענש האדם על חטאיו, אבל לאחר שקיבל את דינו, הוא זוכה לעולם הבא. ויש עוד תשובות.
גם מי שחומרת עוונותיהם גדולה כל-כך עד שנאמר עליהם במפורש שלא יקומו לתחייה, הכוונה שגופם אכן יאבד לגמרי. כלומר, אותו אדם שחי בשעתו – לא יקום לתחייה. אבל הנשמה לא תאבד, אלא תזכה לתחייה. וכפי שהאריז"ל אומר (שער הגלגולים הקדמה יא, ובספר הגלגולים פרק ה), שמי שעבר על עוונות חמורים שדינם כיליון הגוף, לא יקום גוף זה לתחייה, אולם הנפש "מתגלגל בגוף ההוא השני, והוא יקום בתחיית המתים עם כל חלקי הניצוץ, וגוף הראשון נאבד ונכרת". אם-כן, הנפש של כל יהודי תזכה לתחייה ו"לא יידח ממנו נידח". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
