מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בלוח 'היום יום' יד כסלו איתא: "מברכין ברכת המזון בכוס-של-ברכה, אף שאין עשרה¹". וכן נעתק בספר-המנהגים².

הדעה הראשונה בעניין זה בשולחן-ערוך אדמוה"ז³ היא: "יש אומרים, שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור אחריו... ולא יאכל אם אין לו כוס...".

הדעה השנייה שם היא: "ויש אומרים, שברכת המזון אינה טעונה כוס אלא כשמברכין בזימון...".

והדעה השלישית: "ויש אומרים, שאפילו בשלושה או עשרה אינה טעונה כוס לחובה, אלא למצווה מן המובחר אם יש לו, אבל אינו צריך לחזור אחריו כדרך שמחזרים אחר המצוות שהן חובה (וכן נוהגין עכשיו⁴)". וזה מתאים להבנת הכף-החיים⁵ במשמעות הזוהר ושער המצוות להאר"י ז"ל⁶.

וגם ב'היום יום' ההכרעה היא כדעה השלישית, דהיינו שאפשר, ואף מצווה מן המובחר - אבל לא חובה - לברך על הכוס בשלושה או יותר.

וכן נהוג בפועל בישיבות חב"ד ובין אנ"ש, שאין מברכים על הכוס ביחיד כלל, ובדרך-כלל אין מברכים על הכוס גם בשלושה, ולפעמים גם לא בעשרה, אלא אם-כן יש שמחה מיוחדת (ואז אינו רגיל שיהיו פחות מעשרה⁷), כמו למשל שיש שמברכים תמיד על הכוס כשיש זימון בתוך שבעת ימי המשתה אף אם אין 'שבע ברכות', ויש המברכים לפעמים בשבתות, או כשיש אירוע מיוחד במשפחה (כמו יום הולדת).

----------

1) בכרכי 'היום יום עם הערות וציונים' לא צויין מקור קודם לזה (מכתב, שיחה, רשימה).

2) עמ' 22.

3) סי' קפב ס"א.

4) ולכן אסור לשתות מכוס ברכת-המזון קודם הבדלה (סי' רצט סו"ס ו).

5) סי' קפב ס"ק ד.

6) שגם צויין במ"מ במהדורה החדשה של שו"ע רבינו שם באות ט, על דעה זו.

7) ראה סי' תקנ"א ס"י ברמ"א ונו"כ, דסעודת מצוה צריכה מניין.