כשהיו באים ימי בין המצרים הייתה האווירה משתנה בבית-מדרשו של הצדיק. במקום השמחה החסידית, השורה שם דרך קבע, הורגשו היטב צער הגלות והאבל על חורבן הבית. את האווירה הזאת השרה רבי ברוך, אשר המחיש לסובבים אותו את משמעות צער השכינה וצער הגלות.
רוב ימי שלושת השבועות היה רבי ברוך מסתגר בחדרו. לעיתים אף נהג להתחפש לאיש פשוט ולצאת לערוך 'גלות'. הוא היה נודד בדרכים, מתערב בין המון העם, וסובל עמם את קשיי היום-יום. אולם תמיד עשה מאמץ לחזור לאמירת 'איכה' בבית-מדרשו עם חסידיו.
שנה אחת התחפש הרבי לעגלון, ובראש-חודש מנחם-אב יצא חרש מביתו, בעוד אין איש מחסידיו מעלה על הדעת שהעגלון הפשוט היוצא מן הבית הוא הצדיק עצמו. הוא הלך אל קצה העיירה, שכר עגלה רתומה לסוסים, ועמד בין העגלונים מוכן לשרת את הלקוחות. לא עבר זמן רב וניגש אליו פריץ בריא-גוף ושאל: "יהודון, כמה יעלה לי לנסוע מכאן לברדיצ'ב וחזרה?".
רבי ברוך הרהר במהירות. הדרך לברדיצ'ב מצריכה שלושה ימים הלוך, שלושה חזור, ועוד יום-יומיים להתעכב שם. אם-כן יוכל לחזור בזמן לקראת תשעה באב. הוא נקב בסכום, והפריץ הסכים ועלה על העגלה. רבי ברוך עלה אל מושב העגלון ופתח בנסיעה.
מאחר שלא היה מנוסה במלאכה זו, הרגיש היטב את תלאות הדרך. שוב ושוב נכנסה העגלה למהמורות, והטלטלות הכאיבו לגופו החלוש ממילא. אך הוא ראה בכל הסבל ביטוי-מה לגלות השכינה.
בלילות היו עוצרים באחד מפונדקי-הדרכים. הפריץ היה נכנס ללון בפונדק, בעוד רבי ברוך נשאר ללון בחברת הסוסים, כמנהג העגלונים. עם עלות השחר היה רבי ברוך קם, מתפלל, ולאחר מכן עולה שוב אל מושב העגלון, השוט בידו, והוא ממתין לצאת לדרך.
בהגיעם לברדיצ'ב, יצא הפריץ לעסקיו והצליח בהם מאוד. בערב חזר שמח וטוב-לב למלון שבו השתכן, וחגג את הצלחתו בשתייה. הפריץ לא נזהר ומתוך שכרותו פטפט יתר על המידה ושיתף את היושבים סביבו בהצלחותיו. לבסוף נרדם שיכור כלוט.
באותו ערב ישב במלון ראש חבורת שודדים. זה היה אחד מתכסיסיו, להאזין לשיחות האורחים במלון לאחר שהם משתכרים ולהוציא מפיהם מידע חשוב על הכספים שהם נושאים עמם.
כאשר רצה רבי ברוך לצאת לדרך חזרה, לא הייתה לו ברירה אלא לעמוס את הפריץ השיכור על כתפיו ולהניחו בתוך העגלה. הזמן דוחק, תשעה באב מתקרב, והוא מוכרח לצאת לדרך. הוא הוביל את העגלה בדרך העוברת ביער, בעודו מהרהר בנפלאות הבריאה המתחדשת עם שחר.
העגלה לא הספיקה להעמיק בתוך היער, ולפתע הוטל על רבי ברוך שק כבד, והוא נפל מתעלף. כעבור כמה שעות התעורר ומצא את עצמו קשור לעץ. בקושי הצליח להשתחרר מהחבלים, ואז ראה כי גם הפריץ קשור לאחד העצים. הוא הבין כי שודדים התנפלו עליהם ולקחו עמם הכול, ובכלל זה העגלה והסוסים, חוץ מהטלית והתפילין שבהן לא מצאו צורך.
למרות הכאבים העזים שחש באיבריו, אזר כוח והצליח להתיר את הפריץ מהחבלים שקשרוהו, אך זה עדיין היה שיכור כלוט ולא התעורר מתרדמתו. רבי ברוך יצא לחפש מים באזור, כדי לשטוף את פניו של הפריץ ולהעירו משנתו.
לאחר מאמץ מצא פלג מים, והביא את המים אל הפריץ. הוא שטף את פניו עד שהאיש התעורר. עבר זמן עד שקלט מה התרחש, ואז פרץ בזעקות: "הכסף שלי! איפה הכסף?! שדדו ממני את עשרת-אלפים הרובלים שהרווחתי!"...
רבי ברוך הסביר לו מה קרה ותמך בו במאמץ לשוב העירה, אך הפריץ החל לחשוד כי עגלונו שיתף פעולה עם השודדים ועתה הוא מיתמם. בעודם מתקדמים לאטם אל העיר, הופיעה לפניהם חבורת ציידים ובראשם אציל זקן, ידיד קרוב של הפריץ. הפריץ שמח על הפגישה וסיפר לידידו האציל את מה שעבר עליו, והוסיף בלחש כי הוא חושד בעגלון בשדידת כספו.
אחד הציידים הציע לאציל הזקן להרוג את היהודי, אך האציל מנע זאת ואמר לפריץ: "אנו נקשור אותו לאחד העצים. אם כדבריך, יחכה לחבריו השודדים... ואם לאו, האלוקים שבשמים יעזור לו".
כך מצא את עצמו רבי ברוך קשור לעץ בלב היער בפעם השנייה באותו יום. אולם ליבו היה מלא אמונה וביטחון כי הקב"ה לא יעזבנו וישועתו תבוא במהרה.
הערב ירד. רבי ברוך התפלל ערבית והחל בהכנות לתיקון חצות. ופתאום הגיח מבין העצים האציל הזקן עם עוזרו. בקול נרגש התנצל לפני רבי ברוך והתיר את קשריו. לבסוף אמר לו:
"עליך לדעת כי מלכתחילה לא האמנתי כי היה לך חלק בשדידת כספו של ידידי. בינתיים לכדו חבריי הציידים את השודדים, ואז התברר לנו היטב כי טיפשותו של הפריץ ופטפוטיו המיותרים הם שהביאו עליו את הצרה".
האציל הוסיף כי בהתחשב בסבל שסבל רבי ברוך שלא בצדק, הביא עמו סוס טוב, שבאמצעותו יוכל רבי ברוך לשוב במהירות למז'יבוז'.
בערב תשעה באב לפנות ערב חזר רבי ברוך לעירו, החליף את בגדיו, וישב עם קהל חסידיו לאמירת 'איכה'. אלא שהפעם היה לקינות טעם מר במיוחד, טעם של גלות אמיתית. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
