מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

האומנם "אין נוהגים לומר קדושה קצרה"?

בשולחן-ערוך אדמוה"ז¹ נפסק ש"יש להשתדל לרוץ לשמוע קדיש". ולהלן בדין 'פורס על שמע'², נפסק שגם מי שכבר שמע ברכו וקדושה יכול לאומרם בשביל מי שלא שמע, "שכל מי שמחוייב בדבר, אע"פ שיצא כבר ידי חובתו, יכול להוציא אחרים" (אלא שאם מי שלא שמע הוא בקי, עדיף שיעשה זאת בעצמו). הרי שגם היחיד שלא שמע הינו "מחוייב בדבר".

אלא שבערבית מדינא אין צריך לפרוס על שמע, כיוון שאין אומרים (בנוסח אשכנז, שלפיו נכתב שו"ע רבינו) קדיש (שהוא העיקר) - וגם לפי מה שפסק אדמוה"ז בסידורו שיש לאומרו, אינו חובה בערבית - "אבל אם אחד רוצה להחמיר ולפרוס בערבית - אין מוחין בידו, ותבוא עליו ברכה"³.

נמצא שגם מי שהתפלל ביחיד, חייב לאסוף מניין כדי לצאת ידי חובת קדיש וברכו, ולכתחילה כשמתפלל, אפילו אם כבר שמע ברכו - יאמר קדיש וברכו במקומו בין ישתבח ליוצר. ואם לא שמע ולא אמר - יאמרם אחר התפילה. ואם שמע קדיש ולא ברכו - חייב לומר ברכו לבד, אפילו לאחר התפילה. ואם שמע ברכו, אפילו מהעולים לתורה - די בכך⁴. ובהגיעו לשמונה-עשרה חייב לאסוף עשרה ולומר ג' ברכות ראשונות בקול כדי לומר קדושה ('קדושה קצרה').

והטעם שאין זה נפוץ כל-כך בישיבות ובקהילות חב"ד, נובע כנראה מכך שבעבר לא עשו זאת ברעש, אלא בביישנות, כמעט בגנבה. זאת מהסיבה הפשוטה שלכתחילה צריך להתפלל בציבור, ואם מתפללים באריכות, או שמשום-מה התפללו ביחיד, משתדלים "לשמוע מניין" בשלימות, ורק בלית-ברירה נכנסים לבית-הכנסת ובית-המדרש, או אוספים מניין, כדי לומר 'ברכו' או 'קדושה קצרה', ולא כמנהג העולם שעושים זאת "בקול רעש גדול".

הכוונה היתה טובה, אך כתוצאה מכך, לא הודגשה חשיבות העניין, עד שבנוסף על הזלזול בתפילה בציבור⁵, הורגלו רבים שגם אין משלימים את החסר לאחר-מכן, וטוענים ש"אין נוהגים אצלנו" לומר קדיש וברכו, או 'קדושה קצרה'...

----------

1) סי' מו ס"א.

2) סי' סט ס"ד.

3) שם ס"ג.

4) שם ס"ד.

5) דבר שציער את הרבי, כפי שאמר ב'יחידות' למשפיע הרה"ח ר' ניסן נעמנוב (קובץ היכל מנחם ח"א עמ' ריז).

איסור מיקרופון ביום-טוב - דאורייתא

במכתב מיום א' במנחם-אב תשי"ג¹ כתב הרבי: "...ובמוחש ראינו, אשר באותן הבתי-כנסת שביטלו המחיצה או שעשאוה קטנה יותר מדאי, הרי לא היה זה אלא התחלה של יציאה וירידה מדחי אל דחי, ר"ל. ואחר-כך העמידו גם-כן מיקראפאן בשבת ויום-טוב, שהוא איסור דאורייתא², ועוד ידם נטויה...".

וכן הגיב הרבי, בשמעו שהגאון רבי יוסף-דוב סולובייצ'יק ז"ל מבוסטון התבטא בכינוס רבנים אודות מיקרופון בשבת שהוא "ספיקא דאורייתא" ולכן אסור להשתמש בו, וכשסיפרו את הדברים לרבי, הגיב הרבי: "לא ספיקא דאורייתא, אלא ודאי דאורייתא!"³.

לעומת זאת, באיגרת מאוחרת יותר, מיום יא בתשרי תשי"ח⁴, כתב הרבי: "והנה השימוש במיקרופון בשבת ויום-טוב, להיודעים פרק בטכניקה, איסור ברור [מדרבנן, ואפשר גם מן התורה]" - משמע שמסתפק בזה, הן בשבת והן ביום-טוב.

ובאיגרת קודמת לשתי אלו, מיום י"ט בכסלו תש"ט⁵, מגיב הרבי אודות רב שהתנגד בספרו לדיבור במיקרופון בראש-השנה, אבל עשה זאת בקול ענות חלושה: "...מלבד שיש אוסרים גם אחרי כל הזהירות בהעמדת המיקרופון ובהערכתו [- מבעוד יום]... הנה הרי זה עניין שנמסר לעמי-הארץ, וכשיתירו ביום-טוב - יעשו גם בשבת-קודש, והחכם עיניו בראשו לראות שעל-ידי זה [- שמגיב בחולשה] פורצים פירצה לבוא לאיסורים דאורייתא" - משמע שעצם הדיבור (ואולי גם ההפעלה) ביום-טוב אינו דאורייתא.

ושמא כוונת הרבי, שמצד חילול-השם וכו' שיש בזה, זהו ודאי איסור מדאורייתא.

באנציקלופדיה התלמודית (נספח לערך 'חשמל' ס"ט⁶) סיכמו את האיסורים שנאמרו בהפעלת מיקרופון בשבת: א) השמעת קול. ב) הולדת זרם חשמלי. ג) יצירת ניצוצות. ד) 'אוושא מילתא'. ה) 'בונה' או 'מתקן מנא'. ו) כשיש מנורות הגברה - ליהוט חוט-מתכת, שהוא 'מבעיר' או 'מבשל'.

וצריך בירור, אם אכן כוונת הרבי להכריע ('ודאי') בעניין המלאכה שיש בסגירת מעגל חשמלי בשבת ויום-טוב, כדעת הסוברים שיש בו איסור דאורייתא של 'בונה' או של 'מכה בפטיש'. כי רבים (כמו שו"ת בית-יצחק⁷) סוברים שאין בזה אלא איסור דרבנן של 'מוליד' וכדומה.

אמנם במצב דאז, שהיו מצויות במגבר נורות-להט המשנות את אורן כשעולה המתח החשמלי, הרי קודם-כול עצם הפעלת המכשיר בשבת (וכלשונו "העמידו גם-כן מיקראפאן בשבת...") היה כרוך באיסור מבעיר או מבשל⁸. אבל בדיבור בו - היתה דעת הגרש"ז אוייערבך ז"ל שאין בשינוי מידת הלהט על-ידי הדיבור איסור מן התורה. ואילו הג"ר לוי-יצחק הלפרין יבלח"ט סובר שאכן יש בזה איסור מן התורה, שהרי זו תוספת הבערה⁹.

אבל מכיוון שהרבי כתב שגם ביום-טוב יש בזה איסור דאורייתא, על-אף שלדידן הולדת אש חדשה ביום-טוב אינה אלא איסור דרבנן¹⁰, אם אכן נזכר יום-טוב בכוונה להדגיש שגם הוא דאורייתא ולא אגב-גררא דשבת, על-כורחנו שאין כוונת הרבי לליהוט חוט (משום הבערה או בישול), אלא לאיסור 'מתקן מנא' - משום מלאכת 'מכה בפטיש' או משום 'בונה'.

נודה לכל מי שיוכל להביא להבהרת עניין זה כראוי.

----------

1) אג"ק כרך ז עמ' שכח.

2) ההדגשה שלנו.

3) כך מסר הרה"ח ר' שלום-דובער שי' חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש בקליבלנד, אוהיו, ששמע מהרה"ח ר' יצחק-זלמן שי' פוזנר מנאשוויל, טנסי, מוותיקי השלוחים, שנכח בכנס זה, והוא שסיפר את הדברים לרבי ושמע את תגובתו.

4) אג"ק, כרך טז עמ' יז.

5) שם, כרך ג עמ' כג.

6) כרך יח, עמ' תשכח-תשלא.

7) יו"ד ח"ב, מפתחות והגהות שבסוף הספר, השמטות לסימן לא (התשובה הראשונה שדנה בנושא חשמל בשבת). ראה סיכום הדעות בזה באנציקלופדיה שם בפנים, ערך 'חשמל' עמ' קסה-קעד, ובס' 'החשמל בהלכה' ח"ב, ביבליוגרפיה לפרק ב.

8) ראה באנציקלופדיה בפנים הספר עמ' קעד ואילך אודות ליהוט חוט.

9) מידע אישי מהרב הלפרין.

10) שו"ע אדה"ז סי' תקב ס"א.