"השתדלות בזה בפני-עצמה גם כן מצווה היא" כתב הרבי, והתריע לא-אחת על חומרת הדבר לאור הציווי "והיה מחניך קדוש", שאז דווקא יקויים "לתת אויביך לפניך" * לדעת הרבי, הבעיה גדולה יותר בבנות מבתים שאינם דתיים, מאשר הבנות הדתיות * פעילות נשות חב"ד בצה"ל לצד זהירות ממתן הכשר וגושפנקה לשירות נשים * ומעשה ברב שפוטר בגלל חתימה על איסור גיוס נשים
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
להקדים ולפעול
באיגרת של הרבי משנת תשי"ט (אגרות קודש כרך ח"י עמ' סג), אל הסופר אליעזר שטיינמן, מביע הרבי את דעתו כי יש בארץ-ישראל "שיטה כללית של מלחמה נגד הדת", וממנה נובעים מאבקים מוגדרים כמו "גיוס נשים". כותב הרבי:
אין מתפקידי, ו[=זהו] נגד רצוני, למנות עוונותיהם של [=ישראל] וכו', ובפרט של הנמצאים בארץ-הקודש ת"ו – הענינים ידועים וברורים עוד יותר. ומי יודע מה יולד יום.
ולכן כל המקדים כו' ועושה בזה בעוד מועד, הרי לא לבד מחליש התופעות [=השליליות] שעד עתה, אלא שולל נקודות חדשות בזה.
ביחידות בשנת תשל"ד עם הגאון רבי פינחס-מנחם אלתר זצ"ל (לימים האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור) הסביר הרבי כי בנושאים שבהם גדולי התורה והאדמו"רים באה"ק, כמו מועצת גדולי התורה וארגונים רבניים אחרים, פועלים, אין הרבי נזקק לפעול בהם ברמה, אף כי הוא פועל ומתריע בדרכי השפעה שונות ובדרכים משלו.
אחד הנושאים הפחות מפורסמים שבהם הרבי פעל, כתב והפעיל את השפעתו, היה בנושא גיוס בנות לצה"ל.
באחת מאיגרותיו לגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין משנת תשכ"ד (אגרות קודש כרך כג עמ' סא) כתב לו הרבי:
פשוט שתמים דיעה הנני עם כבוד-תורתו על ששלל בהחלט הצעת דרבנות ראשית, שאם לפני כמה שנים לא היה הענין מתאים כלל וכלל בשביל כת"ר, על אחת כמה וכמה לאחרי שהמצב בהאמור נתדרדר וכו', ואין להאריך בדבר המצער.
הרבי מפרט כמה פרטים בתחומים של שמירת שבת שבהן "שתיקה המתפרסמת ופרסום [=נחשב] כהודאה – ואין מוחה", ומוסיף: "ולגיוס נשים (אביזרייהו לכל-הפחות – דגילוי עריות)".
מעשה מבהיל!
"אין זה נעים לדבר בעניין שהוא היפך שבחם של ישראל", התבטא הרבי בשבת-קודש פרשת וישב תשל"ב, אולם בהמשך אותה התוועדות נדרש לספר "מעשה מבהיל":
פנה אלי רב ושאל האם הוא יכול לחתום על כרוז, שאלתיו במה מדובר? השיבני, על הכרוז של הרבנים שהם תומכים בקול-קורא של זקני הרבנים שאסרו לבת ישראל ללכת לצבא.
אמרתי לו, אם כך סוברים זקני הרבנים – אם-כן מה השאלה אם לחתום. יפטרוני מעבודתי – השיב לי. הדבר היה נראה כהגזמה בעלמא. אולם אחרי תקופה קצרה קבלתי ידיעה שאכן הוא פוטר מעבודתו. לא יאומן! פיטרו רב מעבודתו משום שהוא חתם על משהו שלא נראה להם... ואין זה המקרה היחיד, והרי זה ממש שפיכות דמים של אותם רבנים ובני ביתם שנותרו לא פרנסה!
באיגרת מי' אלול תשט"ו ציין הרבי (אגרות קודש כרך יב עמ' לג):
והוא הדין להענין דגיוס נשים ובעיקר... באלו דמפקריה טפי, אשר מובן שבזה האיסור גדול יותר וכו' וכו'.
נזק לא רק מבחינה דתית
בנושא זה הרחיב הרבי מעט באיגרת לאישיות חשובה בארץ-הקודש (במכתב מב' תמוז תשי"ז – אגרות קודש כרך טו עמ' רנב):
ענין דנשים בצבא, ועל-פי מה שדברתי עם... שי' בשיחתנו, אשר פליאה ותמיהה גדולה בעיני, שלא אמרו דבר על-דבר העיקר, והוא האיסור דהגברים בתערובות זו, ותפסו את הבא לאחרי כן עניין הנשים אשר אסתר קרקע עולם היתה, ובהתאם עם המציאות, הרי דוקא אלו שאינן דתיות מהוות יותר מכשלה מאשר דתיות לכאורה, וכותב הנני בנוגע לנקודה זו "לכאורה קשה" כי אפשר לפעול על-פי השמועות האחרונות שהגיעו. ואף שבגלוי באופן רשמי בטח לא יסכימו לבטל גיוס הנשים, אבל באופן בלתי רשמי – הן, כי כבר נוכחו – גם הצד שכנגד – שאין הע[נ]ין שווה בנזק, נזק לכל הדיעות ולא רק בשטחים דתיים.
הרבי ממשיך:
ואף שבמשך חדשי החורף היה מוכשר יותר ללחץ ולהצליח בזה מאשר עתה, אבל הרי אין צועקין על העבר, והלואי על-כל-פנים ינצלו החרדים לדבר ה' האפשרויות והיכולת אשר בידם, אשר ההשתדלות בזה בפני עצמה גם-כן מצוה היא, ובפרט שסיכויים טובים שיצליחו בזה במדה מסוימה... ובהביא בחשבון ערך הדברים כל השתדלות ויגיעה כדאיות הן.
אחד הרבנים החשובים בארצות הברית אשר פעל במסגרת 'ישראל הצעיר' ועמד בקשרים הדוקים עם הרבי, היה הרב שמשון-רפאל וייס. הרב וייס היה מאותם שצידדו "בהשמירה על הגישה המתאימה, ברוח התורה והמסורה, לכמה בעיות חשובות" (כלשון הרבי).
באיגרת מב' מנחם-אב תשי"ג (אגרות-קודש כרך ז' עמ' של) כתב לו הרבי:
נהניתי לראות במקומות אחדים בהנוגע לעמדת "ישראל הצעיר" לעניני דת, כגון בארצנו הקדושה ת"ו בנוגע לחינוך בכלל וגיוס הבנות...
בהמשך מציין הרבי כי "הנוער האמריקאי טבעו להביט על פשרה כעל עניין של "בלאף" לגמרי"...
העמדת הצבא בסכנה (ח"ו)
בשיחה עם עיתונאי (מ. פלר) בשנת תשח"י שהתפרסם בעיתון 'הבוקר' גילה הרבי את דעתו בגלוי נגד גיוס-נשים.
בשוחחו אודות המצב בארץ התריע הרבי נגד "צורת החיים [ה]חילונית לחלוטין. אין זה ציון אשר לה השתוקקנו. יש חילול שבת בפרהסיא, חזיר וגיוס-בנות לצבא. אין זו מדינה לפי רוח היהדות. ('הרבי' כרך א' עמ' 14).
בדברו על "מבצע סיני" אמר הרבי (שם עמ' 15):
במבצע סיני היו ניסים, אך אין להעלים עין מהשלילה שהיתה במבצע: שנשים נלחמו יחד עם גברים, דבר שמנקודת-מבט דתית ומנקודת מבטה של התורה-שבכתב, מעמיד בסכנה את הצבא בכל מקום. וזה דבר חמור עד למאוד. "והיה מחניך קדוש" – נאמר, הצבא זקוק לקדושה מיוחדת... אדם חילוני הנכנס לצבא, אפילו בימי שלום, חייב לקבל תוספת קדושה. והתורה מסבירה: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך לתת אויביך לפניך". אם אין את התנאי של "מחנך קדוש" אין "לתת אויביך לפניך".
לקיים התייעצות לפני פעילות נשים
בשנת תשל"א פנה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי "בבקשה שכ"ק אדמו"ר שליט"א ידבר עם מר... על דבר גיוס בנות" ('ימי תמימים' כרך ה' עמ' 180; וראה שם עמ' 176; 234).
לעסקני חב"ד הזדמן לא פעם לעסוק בעניין. כך למשל מדווח הרב אפרים וולף לרבי בכ"ב שבט תשל"ד ('ימי תמימים' כרך ו' עמ' 278): "דיברנו על דבר שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בעניין מזוזות וגיוס בנות. הסברתי לו גם-כן מה שפעם היה כתוב בעיתונות, שחיילת עולה למדינה יותר מלהחזיק פקידה במשרד...".
אמנם לפועל, באחת היחידויות להן זכה (בשנת תשל"ו או תשל"ז) הרה"ג הרה"ח ר' יצחק יהודה ירוסלבסקי שליט"א (מזכיר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש), שמע מהרבי דברים בנושא.
ומעשה שהיה כך היה:
בקרב עסקני אנ"ש באה"ק ת"ו התעורר ויכוח בקשר לפעילות המתקיימת בצה"ל. גישה אחת טענה למה ייגרע חלקן של נשים שלפועל נמצאות בצבא. והאחרת טענה שאם יפעלו בקרב חיילות צה"ל יהיה בכך מתן 'הכשר' וגושפנקא לגיוס נשים.
בתגובה אמר הרבי (הדברים נרשמו על-פי הזיכרון – ללא אחריות כלל):
אודות עניין פעילות נשי (ובנות) חב"ד עם חיילות וכיוצא-בזה – יש לקיים בכל פעם התייעצות מחדש [לפני פעולה או חג] פסח, פורים, שבועות – ההתייעצות צריכה להיות בחשאי, ואין צריך לפרסם שזה הגיע מכאן, [ובאם יש צורך] להיוועץ עם רבנים מירושלים [=עדה החרדית וכיו"ב] ועסקנים על אתר, להבטיח שלא יתפשט היתר ל...[גיוס בנות לצה"ל]
והמדובר הוא בנוגע למבצע נש"ק, כשרות או צניעות.
כאן חייך הרבי ואמר:
בכלל איני יודע הסיבה לכך שבארץ-הקודש ישנה תנודה בהשקפה על העניינים – פעם נהיים קיצונים יותר, ופעם מקילים מדי ביותר. לפועל כאמור – נדרשת התייעצות כנ"ל.
[בספר 'ימי תמימים' כרך ב' עמ' 391-390 מופיע דיווח לרבי אודות "ערב חב"ד במחנה צבא סרפנד... בו נמצאות 1,500 חיילות" ש"הערב היה מאד מוצלח", ראה שם].
תפקידן – לבנות משפחה
בחורף תשל"ד, אחרי מלחמת יום-הכיפורים, השמיע הרבי שיחה ארוכה שבה שוחח על הצורך הגדול של חיזוק המשפחה בקרב בני-ישראל. כשם שבנוגע לכלי נשק נעשות הערכות מחדש בקשר למיקומו של הטנק בין כלי ההגנה בקרב, אחרי התוצאות הקשות של הפצועים רח"ל וההרוגים הי"ד – כך יש לקיים הערכה מחדש למקומן של הנשים והבנות בצבא. בהמשך אמר הרבי:
יש לבטל את גיוס בנות ונשים לצבא – ולאפשר להן למלא את תפקידן העיקרי, הכי חשוב, הכי יקר, והכי נעלה – לבנות משפחות בישראל.
לפני כן סיפר הרבי על המקרה המצער של נפילת חיילת בשבי במהלך המלחמה; ואפילו נשים מהשמאל [אשר "לפי דעתן" אין להם כל שייכות לדת, או אפילו נגד הדת] הכריזו ופרסמו שתוצאות המלחמה מלמדות כי מקומן הראוי של בנות ונשים בבית פנימה... לגדל ילדים, לעזור להורים בגידול אחיהן ואחיותיהן. או ילדי האחים שלהם, שהם עצמם [=האחים] היו מגוייסים בחזית.
הרבי האריך בדברים אלה – ראה שיחות קודש תשל"ד (כרך א' עמ' 364-365). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
