כדי להגיע לאור הגאולה לא דיי לעבוד את ה' על-ידי הנפש האלוקית ויצר הטוב, אלא יש צורך גם להפוך את הנפש הבהמית ויצר הרע ולרתום גם אותם לעבודת ה'. לשם כך ירדה הנשמה למטה, ממקום עמידתה תחת כיסא-הכבוד, כדי להילחם בגוף ובנפש הבהמית ואף להפכם לטוב.
הנפש הבהמית, או יצר הרע, נתפסים בדרך-כלל כמטרד וכגורם מפריע, שצריך בעיקר להתגבר עליהם ולסלקם מהדרך. אולם האמת היא, שלא דיי להתגבר על המכשולים שהנפש הבהמית עורמת, אלא צריך גם לכבוש אותה-עצמה ולטעת בה אהבה לקב"ה. הדברים מבוססים על דברי חז"ל, על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך": "בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר-הטוב וביצר-הרע"; צריך להביא גם את יצר-הרע לידי אהבת-ה'.
אילוף השור
משימה זו אינה פשוטה. כשיש לך עסק עם שור נגח, שמשתולל ובועט ופוגע בכל הנקרה בדרכו, אפשר במאמץ מסויים לכלוא אותו מאחורי מכלאה סגורה ולמנוע ממנו להזיק; אבל לרתום את השור הזה עצמו לעבודה חיובית ולשנותו מ'שור נגח' ל"רב תבואות בכוח שור" – זה דבר קשה ביותר. אך זאת דורשים מן האדם – לרתום את כוחות נפשו הבהמית ואת יצרו הרע לעבודת ה'.
כדי שהדבר יקרה יש צורך לשנות את מהותה של הנפש הבהמית. נפש זו, במצבה הגולמי, אין לה שום מושג והרגשה בעניינים שבקדושה. היא מבינה ומרגישה היטב את תאוות העולם הזה, ונמשכת אליהן בעוצמה רבה; אבל בדברי קדושה אין לה שום הכרה ושום תחושה. לכן היא נקראת 'נפש בהמית', משום שבכל הקשור למציאות האלוקית, היא כבהמה, שאין לה שום מושג והרגשה בעניינים רוחניים. כדי שגם הנפש הזאת תתחיל להרגיש טוב-טעם בעניינים אלוקיים, צריך האדם לשנות את מהותה.
שינוי זה נעשה על-ידי שהאדם פונה אל הנפש הבהמית בשפתה ובמושגיה. אפשר להשוות זאת לאילוף חיה. אי-אפשר לאלפה על-ידי דיבור רגיל; צריך למצוא דרכים 'לדבר' אליה בשפתה ולגרום לה לרצות לעשות את אשר מצווים עליה. כך צריך האדם להסביר את העניינים הרוחניים לנפשו הבהמית, בשפתה-שלה. עליו ללמוד ולהבין בשכלו את גדולת ה', להתבונן בדברים שוב ושוב עד שיובנו גם בשכל גשמי וחומרי. אז יוכל להסביר לנפשו הבהמית שכדאי גם לה לאהוב את ה' ולמלא את רצונו.
יתרון הסוס
אבל למה בכלל צריך להתאמץ כל-כך ולהביא את הנפש הבהמית לידי אהבת ה'; למה לא דיי למנוע ממנה להפריע לנפש האלוקית? אחד ההסברים הוא, שדווקא הנפש הבהמית יכולה להביא את הנפש האלוקית לידי אהבת ה' גדולה כל-כך, שהנפש האלוקית עצמה אינה יכולה להגיע אליה.
הדבר דומה לסוס ורוכבו. אמנם הסוס אינו אלא סוס, ובלי הרוכב אין בו שום יתרון ומעלה; אבל כאשר הרוכב יושב עליו ומנהיגו כרצונו – יש לסוס יתרון עצום, שדווקא על-ידו הרוכב יכול להגיע למקומות שבכוחות עצמו לא היה יכול להגיע אליהם. כך הנפש הבהמית – כאשר היא נרתמת לעבודת ה', היא מעלה את האדם לגבהים שנפשו האלוקית כשהיא לעצמה לא הייתה יכולה להגיע אליהם.
אהבת ה' של הנפש הבהמית יש בה יתרון נוסף על אהבתה של הנפש האלוקית: כשהנפש האלוקית אוהבת את ה' וממלאת את רצונו, אין בכך חידוש; זה מצבה הטבעי. אולם כאשר הנפש הבהמית, שמצד טבעה נמשכת רק לגשמיות ולחומריות, מגיעה פתאום לאהבת ה' – זה חידוש מהותי, והדבר יקר מאוד למעלה, עד שדווקא הוא מביא את העולם לתכליתו ומכשירו לקבלת אור הגאולה האמיתית והשלמה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
