גדולי החסידות מסרו נפשם על ארץ-ישראל. היו שעלו אליה כאשר החיים בארץ היו כרוכים בקשיים מרובים, והיו שנשארו בחוץ-לארץ, אבל ניהלו את המגביות למען היישוב היהודי בארץ-ישראל. בכלל, החסידות טיפחה והלהיבה את האהבה והחיבה לארץ-ישראל.

סיפורים מופלאים הנחילו לנו גדולי החסידות על חיבת הארץ ועל הצורך להעריך את קדושתה. מסופר, שפעם אחת הגיע חסיד מירושלים לליובאוויטש. יצא ה'צמח-צדק' לקבל את פניו בבגדי שבת, משום כבודה של ארץ-ישראל.

למצוא חן בעיני הארץ

מספרים על יהודי עשיר מרוז'ין שנסע לבקר בארץ-ישראל. כשחזר, נכנס אל הצדיק רבי ישראל מרוז'ין והתאונן שהארץ לא מצאה חן בעיניו. אמר לו הצדיק: "היה פעם יהודי עשיר שהשיא את כל בנותיו לתלמידי-חכמים, אבל לבת-הזקונים שלו לא מצא חתן כלבבו ושידך אותה עם חייט פשוט. לפני החתונה אמר לבתו להתקשט, כדי שתמצא חן בעיני בעלה. אמרה לו בתו: בשביל החייט שלי אני יפה למדי כמות שאני". וסיים הצדיק: "אף ארץ-ישראל כך - היא מתקשטת ומתגלה במלוא הדרה לפני מי שיודע להעריך את רום-ערכה וגודל מעלתה, אבל לפני אנשים חומריים - היא נראית ארץ ככל הארצות".

סיפור דומה מסופר על חסיד מפולין, שעלה לארץ-ישראל וקבע את דירתו בירושלים. כעבור זמן לא היה יכול להסתגל לתנאי החיים בעיר והחליט לחזור לפולין. לפני נסיעתו הלך להיפרד מהצדיק רבי שמחה-בונים מוורקי, שגר אז בירושלים, וסיפר לו את סיבת רצונו לעזוב את הארץ. נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אני מרחם עליך מאוד. כפי הנראה לא מצאת חן בעיני ירושלים, שכן לו היית מוצא חן בעיניה - הייתה גם ירושלים מוצאת חן בעיניך". נכנסו הדברים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו ונשאר בירושלים.

לאחר עלייתו המפורסמת של הצדיק רבי מנחם-מענדל מוויטבסק לארץ-ישראל, עם קבוצה גדולה של חסידים, נכנס אליו פעם חסיד והתאונן: "עליתי לארץ-ישראל, כי האמנתי שכאן קל יותר לעבוד את ה'. אך מתברר שלא-כן הדבר - העבודה כאן קשה יותר מבחו"ל". נענה הצדיק ואמר: "טעות בידך. בחו"ל היו שאיפותיך לעבודת-ה' מהולות בגאווה, ומכיוון שהיה לך עניין אישי בעבודת ה', לא הרגשת בקשיים; אולם בארץ-ישראל, שמביאה את האדם לידי ענווה, הכרת במיעוט ערכך, ועבודתך את הבורא נעשתה נקייה יותר מגאווה אישית, ולכן אתה מרגיש יותר בקשיים".

פלטין של מלך

כאשר נוסד כפר-חב"ד, שיגר כ"ק אדמו"ר הריי"צ איגרת מיוחדת למתיישבים, ובה כתב בין השאר (איגרות-קודש שלו, כרך י, עמ' קסז): "ההשגחה העליונה הביאה אתכם לארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, ובפלטין של מלך אתם נמצאים בכל עת ובכל שעה".

רבי יהושע מקוטנה נסע לבקר בארץ-ישראל. השתטח על המקומות הקדושים וראה את הארץ בחורבנה ובשיממונה. כשחזר לעירו, ערכו לכבודו בני העיר סעודה גדולה וביקשוהו לספר מה ראה בארץ-ישראל. נאנח רבי יהושע: "לדאבון-ליבנו, הארץ עומדת בחורבנה, חוץ מדבר אחד שנשאר שלם, בדיוק כפי שהיה בזמן בית-המקדש השני". "מהו הדבר?", קפצו השומעים. "זו שנאת-חינם", השיב רבי יהושע, "היא נשארה בכל תוקפה"...

ואכן, רבנו הזקן הזהיר מאוד להיזהר בארץ-הקודש משנאת-חינם, כי המקום נוטה לכך. שכן החורבן היה בגלל שנאת-חינם, ורושם מזה נשאר עד היום הזה (איגרות-קודש אדמו"ר הזקן, אלול תקס"ה).