שאלה: מה משמעותו של מנהג ה'תשליך' בראש-השנה?
תשובה: במדרש תנחומא (וירא, כב) מסופר שבשעה שאברהם ויצחק הלכו לעקֵדה, ניסה השטן לעצור בעדם, וזימן להם נהר שנכנסו בו עד צווארם. לפיכך הולכים אנו לנהר בראש-השנה, כדי להזכיר את זכות אברהם ואת עקדת יצחק. כמו-כן נאמר שהמים רומזים למידת החסד, שאותה עלינו לעורר היום.
עוד הוזכר בספרים הפסוק בספר נחמיה (ח,א-ב): "ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים... ביום אחד לחודש השביעי". הזכירו בזה גם את מאמר חז"ל (הוריות יא,א): "אין מושחין את המלכים אלא על המעיין", בהקשר של יום ההכתרה - ראש-השנה.
מקיימים את המנהג ביום הראשון של ראש-השנה, אחרי תפילת מנחה ולפני השקיעה. נוהגים ללכת אל מחוץ לעיר, לנהר (או לים, מעיין או באר. ובאין-ברירה אפילו ליד ברז מים פתוח), ומה טוב - למקור מים שיש בו דגים, לסימן טוב שלא תשלוט בנו עין הרע, כמו הדגים הסמויים מן העין, ושנפרה ונרבה כדגים. כמו-כן בני-האדם נמשלו (קוהלת ט,יב) לדגים הנאחזים במצודה.
יש מקהילות החסידים הנוהגים לקיים מנהג זה 'בין כסה לעשור', ויש - ביום אמירת הפיוט 'שלוש-עשרה מידות' בסליחות.
עיקר האמירה היא הפסוקים הרומזים לי"ג מידות הרחמים (מיכה ז,יח-כ): "מי א-ל כמוך... ותשליך במצולות ים כל חטאותם...", ועל שם זה נקרא המעמד 'תשליך'. ויש מוסיפים פסוקים ובקשות.
בסיום מנערים את שולי הבגדים, ולמנהג חב"ד - שולי הטלית-קטן, "הוא בגד השכינה".
משמעות העניין על-פי הקבלה, שמנערים את ה'קליפות' מעל שורש נשמותינו ומשליכים אותן ל"מצולות הים העליון", כעניין השעיר המשתלח ביום-הכיפורים.
מקורות: מנהגי מהרי"ל (הוצאת מכון ירושלים עמ' רעז). שו"ע או"ח סי' תקפג ס"ב בהג"ה, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ז. שער הכולל ס"פ מ"ג. אוצר מנהגי חב"ד עמ' קמא. אוצר טעמי המנהגים עמ' שפג, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
