התורה תובעת זכות קדימה למשא-ומתן עם "עמיתך" * קניות בשכונת קראון-הייטס, מצות ממאפיית כפר חב"ד, חסיד חב"ד הראשון שייבא אתרוגים, והתייחסויות הרבי לנסיעות באל-על דווקא * כמה אפיזודות המשקפות את דעתו של הרבי בנושא העדפת סחר ומכר עם הקרובים, בבחינת "עניי עירך קודמין"
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
בתורת כוהנים פרשת בהר (כה,יד) נאמר: "תניא, מניין כשאתה מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך. מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך".
הרמב"ם, השולחן ערוך, וגם רבינו הזקן בשולחן ערוך שלו – לא הזכירו דין זה, אבל הרמ"א (שו"ת שלו סימן יו"ד), התשב"ץ (חלק ג' סימן קנא) והמהרש"ם (שו"ת חלק ג' סימן צד) הביאו דין זה.
הרבי הביא עניין זה בכמה הזדמנויות כדבר פשוט, לטוב ולמוטב [וראה דיון בפן ההלכתי בדעתו של הרבי בנושא, בספר 'אגורה באהלך' להרה"ת הר"ר מרדכי פרקש, בעלוויו וואשינגטון, ה'תשס"ח עמ' רי-ריד].
קיום הוראת התורה תחזק את השכונה
בהתוועדות שבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי תשל"א אמר הרבי בשיחה השמינית (שיחות קודש תשל"א כרך ב' עמ' 182-183):
בפרשתנו על הפסוק "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (בהר כה, יד) אומר רש"י: מניין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך, תלמוד-לומר וכי תמכרו ממכר – לעמיתך מכור" ולא לגוי, וכך גם בקנייה "ומנין שאם אתה באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך", כאשר קונים דבר, יש לקנות מיהודי ולא מגוי.
אולם רש"י מתבטא "קנה מישראל חברך", ולכאורה, מהו הדיוק "חברך", הרי "חברים כל ישראל" (כנאמר בנוסח "מי שעשה ניסים"), כל היהודים הם בכלל חבריו, מהו, אפוא, הדיוק "ישראל חברך"?
אלא שזהו בדומה למה שאמרו חז"ל (בבא מציעא עא, א) "עניי עירך קודמין", שכאשר עומדות בפניו שתי אפשרויות אם ליתן לעני סתם או לעני בן עירו – הדין הוא שזכות קדימה לעניי עירו "עניי עירך קודמין".
וכך גם – אומר רש"י – בענין "קנה מישראל חברך", מאותם היהודים המתגוררים בעירך בשכונתך; זוהי המשמעות הפשוטה של "חברך" שכאשר זקוקים לקנות דבר מה, הרי עצם העובדה שצריכים לקנות מיהודי דווקא, זהו הרי דבר הפשוט. אך בין יהודים גופא קיימות כמה אפשרויות (ברירות), האם לקנות אצל יהודי בעיר אחרת או בשכונה אחרת או אצל יהודי בשכונה זו – על כך באה ההוראה "קנה מישראל חברך", שיש לקנות מיהודי הנמצא בשכונתך.
דברים אלו נאמרים בהמשך למה שדובר אודות השכונה [=שכונת "קראון-הייטס" "שם ציוה ה' את הברכה חיים עד עולם"], שיש לפעול לביסוס השכונה וחיזוקה. לפנינו אפוא הוראה מדברי רש"י שכאשר נזקקים לקנות – יקנו מיהודים בשכונה זו דווקא, שהרי הם בכלל "ישראל חברך". כאשר נותנים לילד כסף כדי שיקנה סוכריה ("אַ קענדי") – והסכום מספיק לו לקנות רק אחת – קיימות בפניו שתי ברירות, אם לקנות זאת בשכונה אחרת או מיהודי בשכונה זו, עליו לקנות זאת אצל "ישראל חברך" מאותם הנמצאים בשכונה זו.
והוראה זו אינה בסתירה לאהבת-ישראל – כי זו הוראת התורה ש"עניי עירך קודמין", וכדמצינו שאדמו"ר הזקן שבעצמו הפליא במעלת אהבת-ישראל והקדיש לכך פרק מיוחד בתניא פרק לב ומתבטא שם ש"מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן" ונדרשת אהבת-ישראל לכל היהודים וכו', הרי באגרת-קודש (סעיף ט) כותב "רק אשתו ובניו קודמין לכל על-פי התורה".
ועל דרך זה בנוגע ל"קנה מישראל חברך" – אין זה בסתירה לאהבת-ישראל, משום שכן הוא הוראת התורה שכאשר צריכים לקנות משהו – יש לקנות זאת אצל יהודי בשכונתו.
וכאשר ינהגו כן – יפעול הדבר לביסוס וחיזוק השכונה.
בעד חברות ישראליות
בשנת תשט"ז שיגר הרבי קבוצה של שלוחים מתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית לחיזוק אנ"ש וכלל-ישראל בארצנו הקדושה, לאחר המאורע הקשה בו נהרגו על-ידי מחבלים תלמידים ומדריך ב"בית הספר למלאכה" בכפר-חב"ד.
במכתביו מאותה תקופה מדגיש הרבי (אגרות קודש כרך יג עמ' רצג):
מובן שנסיעתם נסתדרה שבכל מקום האפשרי יסעו דוקא באל-על, וכדרשת-רבותינו-זכרונם-לברכה על-הפסוק קנה מיד עמיתך.
בהזדמנות נוספת (כ"א תמוז תשל"ד – יומן רי"מ סוסובר 'תשורה' י"ד מנ"א תשס"ו, עמ' 17), מסופר כי "שאלו את הרבי אם צריך לנסוע דווקא בחברת אל על, והרבי אמר להם שכך משמע מהגמרא, והביא כמה מקורות".
נגד חילול שבת
מנגד, במהלך המערכה שניהל הרבי נגד נסיעת אוניות ארץ-ישראליות בשבת-קודש טען הרבי שאסור בתכלית לנסוע באותן אוניות, ואין בכוח העניין של "קנה מיד עמיתך" להתיר את הנסיעות.
הנה דוגמה במכתב מכ"ד טבת תשח"י (אגרות קודש כרך טז עמ' רלד) המתייחס לנושא זה:
וכמה מגוחך הדבר, לולא עניין המבהיל דחילול שבת בפרהסיא אשר כמה מהחרדים לדבר ה' הרוצים לעלות לארץ-ישראל מפני שהיא ארץ הקדושה ופלטרין של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, וקובעים נסיעה זו לימים הנוראים ול[=קראת] יום הקדוש וכיוצא-בזה, ומהדרין שיהיה דווקא כדרשת רז"ל קנה או מכור מיד עמיתך ואף-על-פי-כן אין שמים לב – להודעת רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת... ששקולה כנגד כל המצוות.
גם במכתב מכ"ג תמוז תשט"ז (לקוטי שיחות כרך וא"ו עמ' 401) מתבטא הרבי:
ואפילו אם תרצה לומר (היפך האמת) שהענין דקנה מיד עמיתך יש בכחו להתיר ההפלגה שבנידון-דידן...".
[אגב, הרבי ממשיך שם: "יש אפשריות לנסוע באווירון ישראלי – היוצא לדרכו והבא – בימות החול"].
מצות שלנו
ב'יחידות' של הרב בנימין-אליהו גורודצקי, מי שעמד בראש הלשכה האירופאית של הרבי (בפאריז), שאל אותו הרבי היכן רכשו באותה שנה את המצות המסופקות ליהודים רבים באירופה.
הרב גורודצקי השיב שמאותה שנה החלו לקנות במאפייה מסויימת בארץ-ישראל, מכיוון שמצות כפר-חב"ד שרופות ואינן איכותיות ויש חשש שלא ירצו לקנותן.
הרבי הביע אי שביעות רצונו ואמר:
אָבער דאָס איז דאָך אונזערע?! [=אבל הרי זה שלנו?!].
למותר לציין כי מכאן והלאה הקפידה הלשכה לקנות מצות רק ממאפיית כפר-חב"ד, וכבר לא היו טענות על איכות המצות... ('ליובאוויטשע מצה', תשורה כ"ט אדר תשס"ו, עמ' 16).
עסקה מועדפת
בחודש סיון תשט"ז פנה אל הרבי בשאלה אחד החסידים מאנגליה, שדיווח לרבי כי הוצעה לו הצעת מסחר באתרוגים מקלבריה שבאיטליה, הצעה שהגיעה מיהודי שאינו חסיד. במכתב התשובה, מא' בתמוז תשט"ז ('צדי"ק למלך' חוברת וא"ו עמ' 75-74), ניתן לראות בבירור את השקפתו של הרבי בעניין זה:
במה שכותב אודות מסחר האתרוגים כבר ידוע ציווי התורה קנה מיד עמיתך, ולכן לכל לראש צריך לברר התנאים אצל הרה"ג וכו' מו[רינו] הר[ב] י[שראל] ד[ז'ייקובסון] שי'. ומובן שיכול להודיעו גם-כן התנאים שמציעים לו ממקום אחר.
הרב דז'ייקובסון היה הראשון שטרח והביא אתרוגי קלבריה עבור חסידי חב"ד בניו-יורק ובמחוזות נוספים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
