נושאים נוספים
	התקשרות 863 - כל המדורים ברצף
	חודשיים של "בריא מזליה"
	לפרוץ את הגלות – בשמחה
	מבצע תורה
	פרשת תרומה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מעלתה המיוחדת של שבת זו טמון בהיותה ה"פותחת" לכל שבתות חודש אדר, בשם הפרשה, ובקשר לז' אדר ומשה רבינו * חודש אדר הוא הזמן המתאים לקבל החלטות טובות בכל ענייני העבודה הקשורים בו * מהתורה ומהמשכן למדים כי שלמות העבודה היא דווקא בהמשכה למטה * יש לנצל את שני חודשי אדר, שבהם "בריא מזליה" של כל יהודי ביתר תוקף ובהצלחה יתרה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שבת זו היא השבת הראשונה בחודש אדר ראשון. ונוסף לזה, ישנם עוד עניינים בשבת זו – מצד קביעות השנה: בנוגע לפרשת השבוע – פרשת תרומה, ובנוגע לקביעות בימי החודש – ששה באדר.

ומכיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית ותכלית הדיוק – מובן, שיש לבאר את הקשר והשייכות בין כל העניינים האמורים, ולא עוד, אלא שביאור העניין צריך להיות באופן המובן לכל אחד ואחד מישראל, עד לפשוט שבפשוטים, אשר, גם אליו שייכים כל העניינים האמורים.

והעיקר – לבאר את ההוראה שיש ללמוד בנוגע למעשה בפועל, "המעשה הוא העיקר"¹, כדלקמן.

ב. ביאור מעלת השבת הראשונה של חודש אדר ראשון:

נתבאר לעיל² שבחודש אדר יש מעלה יתירה לגבי כל שאר חדשי השנה – "החודש אשר נהפך גו' לשמחה"³, ובלשון הגמרא⁴: "לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה", היינו, שבחודש אדר מאיר מזלו של יהודי, וענייני יהדות, ביתר תוקף ובהצלחה יתירה.

והנה בחודש אדר גופא ישנם כמה חילוקי דרגות – חודש אדר של שנת העיבור, אדר ראשון, ימי השבת שבו, עד לשבת הראשונה, כדלקמן.

שנת העיבור: העילוי המיוחד בשנת העיבור ["שבע שנים מעוברות" (ושתים-עשרה פשוטות) בכל מחזור קטן די"ט שנה⁵] הוא – שימי חודש אדר ("החודש אשר נהפך גו' לשמחה", "בריא מזליה") מספרם כפול ממספר ימי חודש אדר דשנה פשוטה.

ואין צורך להאריך בביאור מעלת הכפלת מספר הימים בחודש אדר – כפי שמבין גם פשוט שבפשוטים שהתווספו עוד כמה וכמה ימים שבהם ישנו העילוי של "החודש אשר נהפך גו' לשמחה", "בריא מזליה", ולא עוד, אלא שהעבודה היא באופן דמוסיף והולך מיום ליום, בהתאם לציווי "מעלין בקודש"⁶ – כפי שמבין גם פשוט שבפשוטים שלא ייתכן שבמשך כל ימי חייו יישאר על עומדו, אלא ודאי צריך להוסיף ולהעלות בקודש בכל ענייני העבודה של "לשמש את קוני"⁷, ועל-אחת-כמה-וכמה בחודש ש"בריא מזליה".

אדר ראשון:

כל ענייני חודש אדר – ישנם גם באדר ראשון, ואדרבה, יש מעלה יתירה באדר ראשון – להיותו "ראשון", ראשון גם במעלה וחשיבות (לא רק ביחס לשאר חודשי השנה, אלא) אפילו ביחס לחודש אדר (כמדובר לעיל בארוכה²).

ימי השבת של חודש אדר (ובמיוחד – אדר ראשון):

מכיוון שיום השבת הוא נעלה יותר, עד לעילוי באופן של "הבדלה", באין-ערוך, לגבי ימי החול – הרי מובן, שגם העילוי דחודש אדר מודגש בימי השבת שבו, יותר מאשר בימי החול שבו.

והשבת הראשונה דחודש אדר (ראשון):

בשבת הראשונה דחודש אדר ראשון – נעשית ה"פתיחה"⁸ לעילוי המיוחד בימי השבת במשך כל חודש אדר (הן אדר ראשון והן אדר שני), אשר מימי השבת שבו – נמשכת ברכה והמשכה לכל ימי השבוע ("מיניה מתברכין כולהו יומין"⁹).

ג. והנה, העילוי המיוחד בשבת זו – מרומז גם בפרשת השבוע, פרשת תרומה:

בהקדים – שבפרשת תרומה ישנם ריבוי עניינים, עניינים עמוקים כו' בכל ד' האופנים דפרד"ס התורה. אמנם, על-פי האמור שיש למצוא ביאור המובן גם לפשוט שבפשוטים, אין להיכנס לביאור עניינים עמוקים שבפרשה, שהרי הפשוט שבפשוטים טוען שאינו שייך לענייני שכל וחכמה כו', כי אם, להתעכב על שמה של הפרשה, אשר, בדרך-כלל (דיבר הכתוב בהווה¹⁰, התורה על הרוב תדבר¹¹), בשומעו ששם הפרשה הוא "תרומה", מתעניין לדעת מהו פירוש שם הפרשה. הפירוש הפשוט בשם הפרשה – "תרומה" – הוא לשון הפרשה¹², וכן לשון הרמה¹³.

וזהו הקשר המיוחד לשבת הראשונה של חודש אדר – מכיוון שחודש אדר בכללותו הוא באופן של הפרשה והרמה לגבי שאר חודשי השנה, כאמור, "החודש אשר נהפך גו' לשמחה", "בריא מזליה", ועל-אחת-כמה-וכמה ימי השבת שבו, שהם באופן של הפרשה והרמה לגבי ימי החול בחודש אדר. ובמיוחד – שבת הראשונה של חודש אדר, אשר, להיותה ה"פתיחה" לכל שבתות חודש אדר (ומהם – לכל ימי השבוע), מודגש בה ביותר עניין הפרשה והרמה, עד כדי כך, שהדבר בא לידי ביטוי בשמה של הפרשה שקורין בשבת זו – פרשת תרומה.

ד. נוסף לזה, מעלתה המיוחדת של שבת זו קשורה גם עם קביעותה בימי החודש – בששה באדר, ובהקדמה:

אחד מענייני עבודת כל יום ויום הוא – היותו הכנה ("ערב") ליום שלאחריו, היינו, שעבודת היום צריכה להיות באופן המתאים לעילוי שיידרש ביום שלמחרתו, החל מכללות הציווי "מעלין בקודש", שכן, לפי ערך ה"שטורעם" בעבודת יום זה – ייקבע גם אופן העבודה ביום המחרת.

ואם הדברים אמורים בנוגע לכל יום ויום, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע לימים מיוחדים "ימי סגולה", אשר, מצד חשיבותם דורשים הכנה מיוחדת¹⁴ – על-ידי העבודה המתאימה ביום שלפניו, שהוא גם "ערב" יום מיוחד זה (מלבד "עבידתיה").

ובנוגע לענייננו:

שישה באדר הוא ערב שבעה באדר – יום לידתו (והסתלקותו) של משה רבינו¹⁵ (באדר ראשון¹⁶).

והרי גם פשוט שבפשוטים מבין את גודל עילוי לידת משה רבינו – "מושיען של ישראל¹⁷", ובפרט כשמספרים לו ש"כשנולד¹⁸ נתמלא הבית כולו אורה"¹⁹, היינו, שתיכף ומיד כשנולד, עוד לפני כל עניין של עבודה כו', "נתמלא הבית כולו אורה" (כמדובר כמה פעמים בארוכה²⁰).

והנה, לידת משה בשבעה באדר קשורה עם כללות עניינו של חודש אדר – "החודש אשר נהפך גו' לשמחה":

איתא בגמרא²¹: כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד, ובפירוש רש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה".

ונמצא, שהסיבה לכללות עניין "החודש אשר נהפך גו' לשמחה" (מצד נס פורים) היא – לידת משה בשבעה באדר.

וזוהי מעלת קביעות שבת הראשונה דחודש אדר, פרשת תרומה, בערב שבעה באדר – שכן, ייחודה ומעלתה של שבת זו ביחס לכללות עניין חודש אדר [ה"פתיחה" לכל ימי השבת בחודש אדר (ומהם – לימי החול בחודש אדר), באופן של הפרשה והרמה, כנ"ל בארוכה], היא בהדגשה יתירה מצד קביעותה בערב שבעה באדר, מכיוון שהיא זו הפועלת ומכשירה את ענייני העבודה של שבעה באדר, שבו חוזר ונשנה ("הימים האלה נזכרים ונעשים"²²) עניין לידת משה – הסיבה לכללות עניין "החודש אשר נהפך גו' לשמחה".

ה. ויש להוסיף בביאור הקשר ושייכות (ערב) שבעה באדר לפרשת תרומה:

עניינו של משה רבינו – שנולד בשבעה באדר – הוא: תורה, כמו שכתוב²³, "זכרו תורת משה עבדי", "לפי שמסר נפשו על התורה נקראת על שמו"²⁴.

והקשר לפרשת תרומה – כידוע²⁵ שבתיבת "תרומה" ישנן האותיות "תורה", וההוספה של אות מ"ם ("תרומה", תורה מ') – לפי שניתנה לארבעים יום. ויש לומר, שהוספת האות מ"ם ("תרומה", תורה מ') רומזת לראשי-תיבות של "משה", כאמור, שעניינו של משה רבינו – תורה.

ונמצא, שהשייכות של פרשת תרומה לשבת זו היא – לא רק מפני שהשבת הראשונה דחודש אדר היא באופן של הפרשה והרמה (כנ"ל), אלא גם מצד הקביעות בימי החודש – ערב שבעה באדר, יום לידת משה רבינו (שעל-ידו נפעל כללות עניין "החודש אשר נהפך גו' לשמחה"), שעניינו – "תרומה", תורה מ', אשר, על-ידי-זה נעשה חודש אדר באופן של "תרומה", הפרשה והרמה, לגבי שאר חודשי השנה.

ו. ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר":

בעומדנו בשבת הראשונה של אדר ראשון, פרשת תרומה, ערב שבעה באדר – הרי זה.

ותוכן ונקודת הדברים – כמבואר לעיל בארוכה² שבחודש אדר מודגשת כללות העבודה בענייני תורה ומצוותיה: "ליהודים היתה אורה גו' ויקר"²⁶, "אורה זו תורה כו' ויקר אלו תפילין"²⁷, לימוד התורה וקיום המצוות ("הוקשה כל התורה כולה לתפילין"²⁸), וכן עניין "רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"²⁹, עד לתכלית ושלימות כל העבודה – עניין הגאולה, "מסמך גאולה לגאולה"³⁰.

ז. בכל האמור, יש הוראה ולימוד מפרשת תרומה שצריכים להמשיך ולפעול כל עניינים אלו במציאות העולם³¹, הן בנוגע לעניין העבודה – קיום כל ההחלטות הטובות מעשה בפועל, והן בנוגע לעניין הגאולה – גאולה בפועל ממש (כדלקמן).

והעניין בזה:

ב"תרומה" – תורה מ', תורה שניתנה לארבעים יום – ישנם ב' קצוות:

תורה (שבתיבת "תרומה") היא למעלה ממציאות העולם – כמאמר רז"ל³² "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם", היינו, שאפילו לאחרי שנמשכת בגדרי הזמן הרי היא באופן ד"קדמה לעולם", ועל-אחת-כמה-וכמה מצד מעלתה העצמית – שאין לה שייכות כלל לגדרי העולם (גם לא באופן של "קדמה לעולם"), באין-ערוך לגמרי. וזהו הקשר ל"תרומה" – לשון הפרשה, ויתירה מזה: הרמה, כלומר, לא רק באופן של הפרשה, שעדיין יש לו קשר ושייכות לשאר העניינים שמהם הופרש (למרות היותו באופן של הפרשה), על-דרך עניין "קדמה לעולם", כי אם, באופן של הרמה, דבר המורם ומובדל לגמרי, עד שלא נופל עליו התואר "קדמה לעולם"³³.

ולאידך, "תרומה", תורה מ', שניתנה לארבעים יום – מורה על בחינת התורה כפי שנמשכת ובאה בגדר הזמן, ארבעים יום (ובפרטיות יותר – ארבעים יום וארבעים לילה), ובמילא, גם בגדר המקום (שהרי זמן ומקום קשורים זה בזה³⁴), שכן, בארבעים יום אלו עלה משה רבינו להר סיני [וכמדובר כמה-פעמים³⁵ אודות הדגשת עניין "סיני" (מקום) בקשר לנתינת התורה – "משה³⁶ קיבל תורה מסיני" דווקא], והרי זמן ומקום הם גדרי העולם.

והעניין בזה – שבחינת התורה כפי שהיא מובדלת לגמרי מגדרי העולם (הפרשה והרמה), צריכים להמשיכה ולגלותה בגדרי העולם.

ומכיוון שהעבודה היא לפעול את גילוי אור התורה באופן שיגבר על גדרי העולם – לכן, האות מ', שרומזת לארבעים יום (זמן, וכן מקום, גדרי העולם), היא באמצע תיבת "תרומה" (לא בסיומה, ועל-אחת-כמה-וכמה לא בתחילתה), היינו, שמציאות העולם (גדרי הזמן ומקום) מובלעת בגילוי אור התורה ("תרומה"), שכן, בגלוי רואים את אור התורה (ולא את מציאות העולם), אלא שביחד עם זה, מדגישים, שגילוי אור התורה צריך לחדור במציאות וגדרי העולם ("תרומה", תורה מ'), עד שיתבטל ויובלע בגילוי אור התורה.

ועניין זה מודגש גם בתוכן הפרשה, הציווי של עשיית המשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"³⁷ – שכן, תכלית כוונת כל סדר ההשתלשלות היא, "שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים³⁸", שיהיה גילוי אלוקות ב"עולם-הזה הגשמי והחומרי ממש... שאין תחתון למטה ממנו"³⁸, כמו שכתוב³⁹, "באתי לגני", לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה⁴⁰, והרי עיקר עניין גילוי אלוקות בעולם הוא – במשכן ומקדש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ח. [..] ובפרטיות יותר – בנוגע לענייני עבודת חודש אדר:

יש לפעול את העניין ש"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – במציאות העולם בפועל ממש, וכמו כן בנוגע לעניין "מסמך גאולה לגאולה" – גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו במציאות העולם בפועל ממש.

וזהו הקשר והשייכות עם עניין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – שבפרשת תרומה:

עניין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שבפרשתנו (תכלית כללות העבודה) – ישנו גם בעבודה הרוחנית בנפש האדם, כידוע⁴¹ הדיוק במה שכתוב³⁷ "ושכנתי בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד", כלומר, המשכן ומקדש הרוחני בלבו של כל אחד ואחד מישראל.

אמנם, העיקר הוא – כאמור – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בפועל ממש, כלומר, לא רק משכן ומקדש רוחני בלבו של יהודי, אלא גם – ובעיקר – משכן ומקדש כפשוטו בעולם-הזה הגשמי בפועל ממש.

ובזה גופא, עיקר השלימות היא – בבית-המקדש השלישי, שבו יהיו כל ענייני המשכן (מעשה ידי משה, שהם נצחיים, ויתגלו בבית-המקדש השלישי⁴²) ובתי-המקדש שלפניו, ואדרבה – בשלימות נעלית יותר, להיותו בית נצחי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"⁴³, שזהו אמיתת עניין "ועשו לי מקדש" – "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם"⁴⁴, באופן נצחי, בגאולה האמתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו – גאולה נצחית שאין אחריה גלות⁴⁵.

ט. ויהי-רצון שכל אחד ואחד ייקח את המשכת הברכה מיום השבת ("מיניה מתברכין כולהו יומין") ובפרט השבת הראשונה של אדר ראשון – על כל הימים שלאחרי זה, כדי לעסוק מתוך "שטורעם" בכל ענייני העבודה בחודש אדר.

וכאמור, באופן של "מוסיף והולך" מיום ליום, "מעלין בקודש" – כבכל ענייני יהדות וקדושה ועל-אחת-כמה-וכמה בחודש אדר ש"בריא מזליה".

ולהעיר, שישנם טיפשים ש"תואנה הם מבקשים" וטוענים, שעניין "בריא מזליה" שייך רק באדר שני, שבו חוגגים את ימי הפורים בכל הפרטים, קריאת המגילה וכו', מה-שאין-כן בנוגע לאדר ראשון – יש להסתפק אם גם בו ישנו כבר עניין "בריא מזליה".

ובכן, ידוע הכלל⁴⁶ שספיקא דאורייתא לחומרא, היינו, שבמקרה של ספק בענייני תורה יש לנהוג לחומרא, כך שגם באדר ראשון בוודאי ישנו עניין "בריא מזליה".

והעיקר – שעל-ידי מעשינו ועבודתינו בכל העניינים האמורים מקרבים וממהרים את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ובאופן ש"מסמך גאולה לגאולה" – כפירוש רש"י⁴⁷: "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח", ששניהם (פורים ופסח) קשורים עם לידת משה בשבעה באדר (ראשון⁴⁸) – סמיכות ממש, ובלשון הרמב"ם⁴⁹: "מיד הן נגאלין", מיד ממש, כדמוכח מהמשך דברי הרמב"ם⁵⁰ – "מיד כו' טרם יקראו", וזוכים לקיום הציווי "ועשו לי מקדש" – בית-המקדש השלישי שייבנה במהרה ממש.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת תרומה, ו' באדר ראשון ה'תשמ"ו;

התוועדויות תשמ"ו כרך ב, עמ' 589-581 – בלתי מוגה)

_____________________

1)    אבות פי"א מי"ז.

2)    שיחת ש"פ משפטים בתחלתה (התוועדויות תשמ"ו כרך ב, עמ' 438).

3)    אסתר ט,כב. וראה ירושלמי מגילה פ"א ה"א. שו"ע או"ח הל' מגילה סתרפ"ח ס"ז, וברמ"א שם.

4)    תענית כט, רע"ב.

5)    רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ו ה"י.

6)    ברכות כח,א. וש"נ.

7)    משנה וברייתא סוף מס' קידושין.

8)    ראה אמ"ב שער הק"ש פנ"ז (נה,א) סה"מ תרע"ח עמ' רפג. תפר"ח עמ' קב. ובכ"מ.

9)    זח"ב סג,ב. שם פח,א.

10)  ב"ק נד,ב - במשנה הובא בפרש"י עה"ת משפטים כא,כח. כב,יז. כא,ל. ועוד.

11)  ראה מו"נ ח"ג פל"ד.

12)  פרש"י, ת"א ותיב"ע ריש פרשתנו.

13)  זהר פרשתנו קמז,א.

14)  ראה ביצה ב,ב ובפרש"י. אנציקלופדיה תלמודית ערך הכנה, וש"נ.

15)  מגילה יג,ב. וש"נ.

16)  ראה לקו"ש חט"ז עמ' 243 ובהערות שם. וש"נ.

17)  סוטה יב,ב. סנהדרין קא,ב. שמו"ר פ"א, יח, שם כד.

18)  פרש"י שמות ב,ב.

19)  לשון רש"י שם, אבל בגמרא (סוטה שם,א): "אור".

20)  לקו"ש חכ"ו ע' 2 ואילך. ועוד.

21)  מגילה שם.

22)  אסתר ט,כח. וראה רמ"ז בס' תיקון שובבים, הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.

23)  מלאכי ג,כב.

24)  מכילתא בשלח טו,א. שמו"ר פ"ל, ד. וש"נ.

25)  זח"ג קעט,א. תקו"ז תי"ז (לא, רע"ב) וראה אוה"ת פרשתנו עמ' א'שנא. ד"ה בשעה שהקדימו תרכ"ו. תרכ"ט.

26)  אסתר ח,טז.

27)  מגילה טז,ב. וראה תרגום עה"פ.

28)  קידושין לה,א. מכות יא,א. שו"ע אדה"ז או"ח הל' תפלין רסל"ז. וראה לקו"ש ח"ט ס"ע 97 ובהע' 3 שם.

29)  אסתר שם,יז.

30)  מגילה ו, סע"ב.

31)  וראה לקו"ש חכ"ו ע' 6 ואילך.

32)  ראה מדרש תהילים צ,ב. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. זח"ב מט,א. ועוד.

33)  ראה ויק"ר פ"ל, יג. תניא פמ"ז. אוה"ת פרשתנו שם (וראה לקו"ת שלח מח, סע"ד. אוה"ת יתרו עמ' תתקא ואילך).

34)  לקו"ת ברכה צח,א. ובכ"מ.

35)  ראה ביאורים לפרקי-אבות עמ' 41 ואילך. וש"נ.

36)  אבות רפ"א.

37)  פרשתנו כה,ח.

38)  תניא רפל"ו.

39)  שה"ש ה,א.

40)  רד"ה באתי לגני ה'תש"י. וש"נ.

41)  ראה ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו (ד"ה ושני הפסוקים). אלשיך עה"פ. של"ה חלק תושב"כ פרשתנו (שכה,ב. שכו,ב). ועוד. לקו"ת ר"פ נשא (כ, סע"ב). ובכ"מ.

42)  ראה סוטה ט, סע"א. תדבא"ר ספכ"ה. ועוד.

43)  בשלח טו,יז ובפרש"י. זח"ג רכא,א.

44)  ויק"ר פ"ב, ב. ועוד. וראה לקו"ת במדבר ט,ג-ד. ובכ"מ.

45)  מכילתא בשלח שם,א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר - פסחים קטז,ב.

46)  ביצה ג,ב. וראה רמב"ם הל' ממרים ספ"א.

47)  תענית שם.

48)  ראה לקו"ש חט"ז עמ' 443 ואילך.

49)  הל' תשובה פ"ז ה"ה.

50)  שם ה"ז.