גלגולם של כתבי-יד מעזבונו של הרד"ץ, ובהם גם כתבי דא"ח, והתכתבות ארוכה עם בנו הרב אברהם חן, עד להגעתם לספריית הרבי * מה יחסו של הרבי לרצון לזהות את המאמרים עם מי שאמרם * מכתב הרבי אל המשוררת זלדה ע"ה בעניין הקמת מצבה מחודשת על קבר סבה, הרד"ץ * הרבי אומר שיגע ומצא הסבר לעובדה שהרד"ץ נקרא בשמו סתם, ללא תוארי כבוד? * רשימה שנייה
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
"מחותני"
במכתביו לבנו של הרד"ץ, הרה"ח אברהם חן, חתם הרבי תמיד "מחותנו". כך גם במכתב אל בת-דודו זלדה מישקובסקי (בסוף רשימה זו) נזכר הרד"ץ בתואר "מחותני". זאת בשל קרבת המשפחה שהיתה לרד"ץ עם הרבי, שכן הוא היה חמיו של דודו הרב שלום-שלמה, אח הרה"ק לוי-יצחק, אביו של הרבי.
"בידעי עד כמה מייקר הוא הסיפורים הקשורים בנשיאינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ששמע בבית אביו ע"ה, הנה פלא גדול בעיני איך נתקבל אצלו עניין שהוא בהיפך הגמור..." – כתב הרבי לבנו של הרד"צ, הרב אברהם חן, בהקדמת התואר "מחותני הרב החסיד זך הרעיון ענף עץ אבות", בשנת תשט"ז (אגרות קודש כרך יג עמ' תמו).
קשר ראשוני עם הרב אברהם חן החל כמה שנים קודם לכן: בשנת תרצ"א הוציא הרב חן לאור ספר "למנחמ"י" העוסק בהערכת אישיות אביו. בשנת תש"ג ביקש הרבי (אגרות קודש כרך א' עמ' קנח) להשיג ספר זה "במתנה להספריה של 'קה"ת'...".
מדוע עצוב הנחש?
בהזדמנות מסויימת (פורים תשט"ז – תורת מנחם כרך טז עמ' 146 הע' 97 טור ב') התבטא הרבי בהתייחסות לאחד הנוכחים:
סיבת ה[=עבודה באופן של] "צמצום" הוא החשש שמא יגרע בפרנסה, "פן יחסר לחמו", שזהו-ענין של "מרה-שחורה", שקשור עם נחש הקדמוני – כפתגם ששמעתי מבנו של ר' דוד-צבי מטשרניגוב (ומקורו במדרשי חז"ל – ראה זוהר חלק ג רל, א) אודות הנחש, ש"עפר לחמו", והוא תמיד עצוב, כיון שחושש מנין יתפרנס לאחרי שיאכל את כל העפר שבכדור הארץ!... .
כדאי לשלוח את הכתבים לכאן..
בספר 'ספריית ליובאוויטש' (עמ' קמב) כותב הרב שלום דובער לוין על "אוספים שלמים שנתרמו לספריה" ובהם אוסף כתבי-היד של הרד"צ חן".
ומעשה שהיה:
בשנת תשי"ב נמצאו במוסד ציבורי בפריז ביכלאך [=תכריכי כתבי-יד] של חסידות מעזבון הרד"צ, והעניין נידון בהתכתבויות בין הרבי ובין בנו של הרד"ץ, הר"ר אברהם-יהודא חן.
באיגרת מיו"ד שבט תשי"ב (אגרות קודש כרך ו' עמ' קפג) כותב לו הרבי:
בנוגע להביכלעך דא"ח אשר בפריז, ובשאלתו אם יש שם אברכי אנ"ש המסוגלים לעבודת השתדלות בענין זה, הנה מובן כיוון שהם פליטים וגרים בארץ נכריה אין לסמוך על השפעתם, אבל מבינים הם בביכלעך דא"ח ובטח יוכלו להיות לעזר אם יוצרכו להבנתם ועקספערטיזע [=והניסיון] שלהם, ויכול כבוד הדרת גאונו שי' לפנות או ישר אליהם על-ידי לשכתנו בפריז. והאברך המסוגל לזה הוא הרה"ח מוה"ר הלל שי' פעווזנער, אבל אז בטח צריך להודיע למכירי כת"ר בעלי השפעה בפריז שיבואו בקשור עמהם, ואפשר היה כדאי שיושלחו הביכלעך, בתחילה – לכאן, אם על-ידי זה תוקל ההשתדלות – בטענה, שבכאן נמצא מרכז חסידות חב"ד הכתבים השייכים לזה וכו'.
ואכן הרה"ג הרה"ח ר' הלל פעווזנער, וכן גיסו – יבלחט"א הרה"ג הרה"ח ר' שלום שי' איידלמן (כיום שליח כ"ק במרוקו) – טיפלו בפריז בבירור זהות מאמרי החסידות שבכתבי-יד, לאחר שהתקבלו לידם.
אולם עוד בטרם הגיעו ה'ביכלאך' לידיו של ר' אברהם כתב הרבי לר"ה פעווזנר בב' מנחם אב (שם עמ' רלז):
שאפשר ביכלעך אלו הם מאותם שהיו שייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שביניהם היו גם ביכלעך שקנו אצל החסידים או שנתנו החסידים במתנה, ובמילא אפשר שיהיה רשום באיזה ביכל שהוא שייך לפלוני ונמסר אחר כך לכ"ק מו"ח אדמו"ר או גם לאביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע...
בי"א טבת תשי"ד (אגרות קודש כרך ח' עמ' צח) כותב הרבי להרב אברהם יהודא חן:
בטח כבר קיבל הביכלאך, ואתעניין לדעת אם יש בהם גוף כתב-יד-קודש ושל מי וכו' ותשואת-חן מראש.
ושוב אנו מוצאים חלופת מכתבים רצוא ושוב באותו נושא (אגרות קודש כרך ט' עמ' נו-נז):
ב"ה, כ"א אייר, תשי"ד, ברוקלין.
מחות[ני] הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ ענף עץ אבות
מוה"ר אברהם יהודא שי'
שלום וברכה!
...בשאלתו מי מאנ"ש הנמצאים בסביבתו מוכשרים ומסוגלים להעבודה בסידור הביכלעך, הנה צריך לברר את זה על אתר, כי ההיכרות שלי איתם הוא על-ידי מכתבים ובמילא אינני מכירם בהנוגע לענין הנ"ל. ובוודאי למותר להעיר לדכוותיה שכיוון שכמה הרפתקאות עברו על כתבי יד אלו בוודאי שיש לשמור עליהם אפילו בעבודה הנ"ל שלא ישמשו בהם ידי זרים, ולא עביד קוב"ה נסא במגנא, היינו סטרא דלעומת-זה ששם הענין דחנם בלא מצוות, ואפילו לא זר כפירוש המבואר בהמשך והחרים תרל"א היינו זר בענין זה, עיין שם סוף דיבור המתחיל והחרים.
ובפרט אתענין כיוון שמוציאים עתה לאור דרושי הרה"צ כו' ר' הלל מפאריטש על ספר שמות, שנמצא כאן ביכל מסודר כתבנית פלח הרמון על ספר בראשית, הנה אם יש בין מאמרים הנ"ל שבביכלעך שכותב אודותם גם מאמרים הנ"ל על ספר שמות, אפשר שיש בהם מילואים וכו', אף שבכלל הביכעל שתחת ידי כאן מסודר הוא לדפוס ולא עוד אלא שעבר עליו גם בקורת הצנזורה מלפנים כנראה מהתיקונים השונים שבו...
כבקשתו אזכירו ואת כל אלו שכותב אודותם בהיותי על הציון הקדוש של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע והשם יתברך יזכה את כל אחד ואחד מאתנו להודיע טובות בגשמיות וברוחניות.
בכבוד ובברכה, מחותנו.
יחס ומנהג חסידים למאמרי דא"ח
מסתבר שמסיבה כלשהי הגיעו הביכלאך לארץ-הקודש. כנראה שהרבי לא היה מרוצה מכך, ובכ"ח אייר תשי"ז כתב שוב לר' אברהם (אגרות קודש כרך טו עמ' קעו-ז):
מחות' הרה"ח אי"א נו"נ ענף עץ אבות זך הרעיון
מו"ה אברהם יהודא שי', שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ"ג אייר, אודות הביכלעך כתבי-יד וסידורם, בירור המאמרים שם הנדפסו או לא וכו'.
והנה איני יודע מי מאנ"ש אשר באה"ק ת"ו בקי בעניינים כמו אלו, וחבל אשר מתחילה הביאום לאה"ק ת"ו ולא שלחום לכאן, אשר אף שרבו הטרדות ולצערי לאו דוקא טרדות של שמחה, הנה בכל זה בסמיכות מקום כאן – יכול היה גם אחר להתעסק בזה כיוון שיכולתי להיות על-כל-פנים מזמן לזמן בבחינת עומד על-גביו, ועל כת"ר לחקור על אתר באם ישנו הבקי בהנ"ל ולבוא עמו בדברים.
ובודאי ידוע גם לכת"ר הנהגת חסידים מדור דור שלא התענינו "כל-כך" מי הוא בעל המאמר אם נדפס או לא, וכנודע הלשון של אחדים מאנ"ש שכל מאמרי נשיאינו הרי הלכה למשה מסיני הם וכמאמר רז"ל הידוע, ולמאי נפקא-מינה אם הלכה זו נתגלתה על-ידי נשיא זה או נשיא זה, ובפרט שמובן שאין בזה הנפקא-מינה שישנה בנגלה, שכמה כללים בזה שהלכה כפלוני לגבי פלוני והלכה כבתראי, שכל זה אינו בנסתר דתורה שאין שם לא קושיא ולא מחלוקת וכו'.
ואף ששולל הנני שיטה זו בתכלית ואיזה פעמים נדבר על דבר זה גם עם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ומובן שגם הוא לא סבירא ליה שיטה זו האמורה, בכל זאת כנראה זהו מעניינים וואס חסידים פירן זיך ווי זיי פירן זיך [=עניינים שחסידים נוהגים בהם כפי שהם נוהגים], ויהי רצון אַז זיי זאָלן קיינמאָל ניט האָבען קיינע גרעסערע מגרעות ושגיאות [=שלא יהיו להם לעולם מגרעות ושגיאות גדולות מאלו].
בברכה בלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
בסופו של דבר, הגיעו הכתבים לספריית הרבי.
מבקש להשתתף בהקמת המצבה
בה' טבת תשכ"ט (אגרות קודש כרך כו עמ' סה) כותב הרבי לנכדתו של הרד"ץ, המשוררת זלדה ("בת דודי מרת שיינא זלדה תחי'"):
תשואת-חן על הבשורה טובה אשר איתרו המקום בו נטמנו אביה דודי [=הרב שלום שלמה שניאורסאהן] זצ"ל וכן גם אביה זקנה מחותני הרד"צ זצ"ל. ובוודאי יעשו ככל הדרוש בהקמת המצבות, ובלי-נדר עלי לסלק ההוצאות לכשתודיעני הסכום. וכמובן כל ההקדם בזה ישובח. ותשואת-חן מראש על הבשורה טובה גם בזה.
הרבי ניצב לנגד כל חסיד!
בהתוועדות פרשת ויצא תשמ"ג (התוועדויות שם כרך א עמ' 543) ביאר הרבי באריכות את מנהגם של חסידים לקרות לאדם בשמו ללא שם התואר. "ואדרבה, חסיד גדול יותר זכה לפחות תוארים...". כדוגמה לכך הביא את הרד"ץ:
...זכורני מתקופת הילדות שהזכרת שמו של הרד"ץ... היתה ללא כל תואר – אפילו לא ר' דוד (צבי) הירש, כי אם "דוד הירש" בלבד, ויתרה מזו: אפילו לא דוד הירש אלא "דוד הירשל"!
התייגעתי למצוא מהו המקור בהלכה להנהגה זו, עד שמצאתי "יגעתי ומצאתי" שהדבר מפורש בגמרא:
מבואר בגמרא (שבת נו, א) שאוריה החתי "מורד במלכות הווה" מכיון שבעומדו לפני דוד המלך קרא ל"יואב" בתואר של כבוד "אדוני יואב".
ועל דרך זה מובן לענייננו:
אצל חסידים ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו וקלסתר פניו של הרבי, כי מכיוון שאמרו חז"ל שכאשר אדם חוזר על שמועה ששמע מרבו צריך לראות כאילו בעל השמועה עומד כנגדו, מובן שכאשר תורתו של הרבי חקוקה תמיד, אזי ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו של הרבי!
ומכיוון שהרבי בעצמו עומד לפניהם – כיצד יכולים הם לקרוא למישהו אחר בתואר מסויים ("ר'" דוד הירש וכיוצא בזה), הרי הרבי בעצמו עומד כאן?! – ולכן היו קוראים אותו "דוד הירשל"!
בשיחת כ' אב תש"נ (התוועדויות שם כרך ד עמ' 146) צוינו הדברים הלכה למעשה בהערה מוגהת, לגבי קריאת החסידים הגדולים בשמו הפרטי של אביו, ובשמו הראשון דווקא.
עוד לדמותו של הרד"צ ראה ברשימת ד. שמואל ב'כפר חב"ד' גיליון 283 (י"א ניסן תשמ"ז); ספר הצאצאים. ועוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
