על חסידים ללמוד מרבותינו נשיאינו שעשו דברים רבים ללא פרסום * לעיתים קרובות עדיפה חשאיות, לתועלת העניין, ואף לתועלת האדם * יהודי ברית-המועצות, ביטחון העם והארץ, קביעת מזוזות בצה"ל ועוד – אלה מקצת הנושאים שבהם ניהל הרבי מחדרו עסקנות ענפה ושקטה בהצלחה רבה * על שמירת סודיות בכרטיס תלמיד, ועל מנהגים שיש לנהוג על-פי 'הוראה בחשאי'
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
לטובת העניין
בהתוועדות שבת פרשת ויקהל תשי"ד השמיע הרבי את הדברים הבאים (תורת מנחם כרך יא עמ' 110-109):
מצינו בכמה וכמה ענינים מרבותינו הקדושים נ"ע, שפעלו דברים רבים בחשאי וללא פירסום...
כיון שרצונו של חסיד ללכת בדרכים שהורהו רבו, הולך הוא גם בדרכו של הרבי – שאינו מעוניין שידעו שהוא עושה כך וכך כו', אלא הוא מתחשב רק בטובת הענין.
ולכן נהוג, שכאשר הפרסום עלול לגרום קלקול והיזק לעניין עצמו, וגם כאשר הפרסום ימנע את האפשרות להמשיך ולפעול בפעולות היום-יומיות באותו תוקף כמקודם – הרי במקרה זה אין מפרסמים.
ולכן הסדר הרגיל הוא שאין מפרסמים על-דבר הפעולות – כיון שנוסף על כך שהעדר הפרסום הוא "בריא יותר" עבור האדם, הרי על-פי רוב הרי זה "בריא יותר" גם לטובת הענין.
ואין זה בסתירה למה שכתב הרשב"א "מצווה לפרסם עושי מצווה", הרי זה רק כאשר ברור שלא יבוא מזה קלקול להענין שעוסקים בו.
"בעבודה החשאית"
בכ"ח במרחשוון תשי"ג (אגרות-קודש כרך ז, עמ' מח) כותב הרבי ("אל האסיפה המיוחדה של ה"מרכז לעניני חינוך" ה' עליהם יחיו"):
וכל אחד ואחת מאנ"ש שיחיו, לפי ערכם ומצבם, מחוייב להשתתף בעבודה זו, הן בעבודה הגלויה והן בעבודה החשאית – בשדה הרבצת החינוך הכשר והחזקתו, וקיום היהדות בטהרתה המסורתית בכל קצוי תבל.
ברשימה זו נסקור מקצת מהפעולות שהתקיימו בחשאי וללא פרסום, הן בעבודה הציבורית הן בעבודה הפנימית, כגון דברים שקיבל הרבי מחותנו בהדגשה להשאירם בחשאיות וללא פרסום.
רוסיה וספריית הרבי
כל נושא העיסוק ביהודי ברית המועצות היה אצל הרבי בסיווג חשאי ממדרגה ראשונה, וכאשר פורסמו ידיעות על פעולות ברוסיה, לא היה הרבי מרוצה מכך כלל וכלל. ראו לדוגמה את סיפורו של הרב מנחם הכהן, כשפרסם ב'ידיעות אחרונות' על התוועדות ברוסיה שבה נטל חלק, והרבי הביע את מורת רוחו מכך (השווה: 'התקשרות' גיליון יג עמ' 17).
גם בשורת מענות שכתב בזמנים שונים אל מנהל ספריית ליובאוויטש, הרה"ג הרה"ח ר' שלום דובער לוין ופורסמו בספר 'עבודת הקודש' (נ.י. תשנ"ה), בולט הצורך בחשאיות:
א. כשכתב במבוא ל'אגרות-קודש' אדמו"ר מהוריי"צ כרך א' על עזרת הג'וינט לעבודתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הורה הרבי להשמיט זאת (ראה בעמ' מד).
ב. לפני הדפסת הספר 'תולדות חב"ד ברוסיה' כתב הרבי (צוטט שם עמ' פא): "באם אפשר באופן דשלילת אפילו חשש היזק לבני-ישראל שי' דשם – באם חשש לא להדפיסו רק להכין".
ועוד:
מפני הרדיפות כו' שם בערי השדה – כדאי לעכב ההוצאה לאור לעת מתאימה יותר...
וכן (שם עמ' פה): "מוקדם (מפני המצב שם)".
בעניינים רבים הקשורים בספרייה ובהוצאה לאור, כגון השמטות של אגרות הקשורים בגופים שונים וקטעי אגרות נוספים, כתב הרב לוין לרבי כי נשאל לטעם ההשמטות, והשיב שהוא מפני כבודם... והרבי הגיב (שם עמ' מד):
ח. [=חשאי]
וטוב עשה, כפשוט.
(וראה עוד שם עמ' נב).
כך גם אודות כתבי-יד מצפון אפריקה שבספרייתו, כתב הרבי בחורף תשמ"ב (שם עמ' קיד): "...אין לפרסם אודותיו כלל (על-כל-פנים מכאן ולהבא)".
להחזיר המכתב
בי"ד כסלו תשי"ט ('ימי תמימים' כרך ב' עמ' 374) כותב הרבי לרב אפרים וולף בעניין חוסר תקציב במוסדות מסויימים בירושלים ת"ו: "ומטובם להודיע האם כן הוא, כמובן באופן חשאי".
היו מכתבים (ראה שם עמ' 408) שנכתב בכותרתם במפורש "חשאי".
וראה גם בספר 'עבד מלך' (על הרב עזריאל זעליג סלונים, סיון תשנ"ח, עמ' 286) על "מכתב סודי" בן שלש עמודים מיום כ"ד מנחם-אב תשי"ט.
יתר על כן: לפעמים נצטוו המקבלים בהוראה הבאה: "כת"ר מתבקש להשמיד מכתב זה אחרי קריאתו", וכיוצא-בזה: "כת"ר מתבקש לשלוח מכתב זה אחר קריאתו בחזרה לכאן".
נושאים רבים הקשורים בהתיישבות בארץ-ישראל וביטחון התושבים בה התנהלו מחדרו של הרבי בחשאיות גמורה, ובמקרים רבים אפילו הנמצאים בד' אמותיו של הרבי לא נחשפו להם. בד-בבד גם הוראות רבות בנושאי עסקנות ציבורית התנהלו בחשאיות ובצורה דיפלומטית.
וכך כותבת מזכירות הרבי בכ"ט אייר תשי"ג ל"הרה"ג הרה"ח נו"נ אי"א עוסק בצ"צ כו' מוה"ר נחום שמרי' שי'":
שלום וברכה!
מוסג[ר] פ[ה] העתק מכתב להאברך... שי' ומהנכון הי[ה] שבאופן דיפלומטי יבוא בקשר עמדו. כמובן, מבלי שידע שמכאן עוררו את כת"ר שי' על זה ויתהה על קנקנו. ויואיל להודיע התוצאות לכאן לכ"ק אדמו"ר שליט"א ות"ח מראש על טרחתו בזה.
בכבוד ובברכה א. קווינט.
כל עוד לא נכתב בעיתונים
בשנים תשל"ו-ז התקיים מבצע מיוחד של החלפת מזוזות ישנות והתקנת מזוזות חדשות במחנות ובסיסי צה"ל. רצונו של הרבי היה שהמבצע יתנהל בסודיות, והודות לכך נקבעו בפועל כחמישים אלף מזוזות במהלך המבצע.
בי"ג תשרי תשל"ח קורא הרבי ליישב את כל שטחי ארץ-ישראל, אך בלי רעש והמולה ("כל זמן ששתקו ולא עשו מזה רעש... ללא התגרות, עבר הכול בשקט... אמנם ברגע שהתחילו לכתוב על כך בעיתונים, להצהיר הצהרות ולהתגרות... החלו כל הבעיות!").
במוצאי שבת פרשת לך לך באותה שנה (לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 311 ואילך) חזר שוב על הדברים.
אזהרות בסגנון דומה היו בנושאים אחרים כגון "לא למסור הדברים מארצות הברית" ('ימי תמימים' כרך ז' עמ' 220), או "על דבר... צריך לסייע לו ושלא יהיה ניכר ששאלו מכאן... לא לעשות פרסום מזה" (שם עמ' 223).
והנה הוראה על סודיות בתחום החינוך (שם עמ' 223):
בעניין כרטיסיות שיש לכל תלמיד, לעורר דבר פשוט שזה צריך להיות סודי, כמו בכרטסת של רפואה.
הוראות מרבי לרבי
ב'רשימת היומן', יומנים שרשם כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו את מה ששמע מחמיו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אנו קוראים יותר מפעם אחת על הוראות שמסר לו בחשאיות ובהדגשה שלא לפרסמם.
כך למשל בחג הסוכות תרצ"א (שם עמ' קסא):
נתן לי ב' אתרוגים, אחד מקאלאברי ואחד מארץ-ישראל, באומרו: כן נתנו גם לי... ולא לפרסם על-דבר-זה.
וכן בחג הסוכות תרצ"ג (שם עמ' רסג):
נתן לי בשנה זו גם אתרוג ארץ-ישראל... ואמר שצריך להיות בחשאי על-דבר-זה.
בליל שני של חג הפסח תש"ב (שם עמ' תיט) סיפר מהוריי"צ לרבי מה שאמר לו פעם אביו מוהרש"ב – וסיים: "אבל איני רוצה שידעו שסיפרתי לך".
בחודש כסלו תרצ"ג (שם עמ' רצו) הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לרבי להניח תפילין דשימושא רבא וראב"ד, והוסיף: "אני אכתוב על-דבר-זה (להשיג התפילין) כדי שלא יהיה בפרסום וכו'".
לגבי הנחת תפילין בתשעה באב (שם עמ' קנה), הורה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בט' מנחם אב תר"ץ: שיניח תפילין דרש"י "בצנעא גם בבוקר (ובלבד שלא ירגישו בדבר)".
במוצאי יום הכיפורים תרצ"ז (שם עמ' שפט) הבדיל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בעצמו, ובדיוק שלא להוציא אחרים ידי חובתם, ונתן לכ"ק אדמו"ר שיורי כוס ההבדלה שלו והורה לו להוסיף עליהם ולהבדיל על זה והדגיש: "כך היה נוהג אדמו"ר מהר"ש נ"ע עם אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, אלא שמפני קנאת וכו', היה עושה זה בחשאי. וכן נהג אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע עמדי: היה נותן לי שיורי כוס הבדלת יום-הכיפורים שלו, והייתי הולך למקום אחר ומבדיל עליו".
בט' תשרי תש"ט (בחיי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) משיב הרבי שאלה הלכתית לשואל, ומגלה כי יש הבדל בין "הוראה לרבים" ל"הוראה בחשאי" (אגרות קודש כרך ג' עמ' ד):
...איך נוהגים כשניעור כל הלילה באמירת ברכות על-נטילת-ידיים ואלקי נשמה – הוראה לרבים שאין אומרים... (הוראה בחשאי – לאומרם. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א).
"בלי פרסום" היתה הסיסמא שבה השתמשו חסידים לבשר בשנת תרפ"ז על בשורת הגאולה של שחרור כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מקאסטרמה. והרבנית חיה מושקא העידה על כך במהלך עדותה במשפט הספרים, באומרה: "הפעם היחידה שהשתמשתי במילים "בלי פרסום" היתה בעת שחרור אבי" (השווה: 'ימי מלך' כרך א' עמ' 211 הע' 51).
בשנת תשמ"ח כתב הרבי לקראת שובם של הספרים ('צדי"ק למלך' חוברת ז' עמ' 233-232):
וכיון שעתה יהי[ה] בקיום ובמנוחת הנפש-והגוף וכו' הסדר בזה שינתנו בלחש, וכהנ"ל בלחש, וק"ל. אזכיר על-הציון. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
