הסוד שהרבי הקודם גילה לפני הסתלקותו בדבר אמירת פרק תהילים של הרבי * מה כוונת התורה באומרה "בכל ביתי נאמן הוא" על מעלתו של משה רבנו? * בדבר הנוגע לכלל ויתר הרבי גם על נאמנותו * "מה" הבן שואל? * ומה הביאור בעבודת ה' לשאלת "מה נשתנה הלילה הזה" והמענה עליה "עבדים היינו לפרעה במצרים... ויוצאינו ה' ממצרים – בכבודו ובעצמו" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בתקופה האחרונה נתן כ"ק מו"ח אדמו"ר הוראות והבהיר כמה עניינים בנוגע להנהגה בזמן שלאחרי זה.
בשיחת י"ג תמוז דאשתקד1 אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: "יעדער חסיד דאַרף זאָגן אַלע טאָג אַ קאַפּיטל תהילים ביחוד אַז דער זכות פון די רביים זאָל ביי זיי נמשך ווערן און עס זאָל ביי זיי נקלט ווערן דער גילוי אור אין אַ פּנימיות" (כל חסיד צריך לומר בכל יום קאַפּיטל תהילים במיוחד שתומשך בם זכות הרביים וייקלט בהם הגילוי אור בפנימיות).
ולכאורה: ההשפעה של הרביים קיימת כבר מזמנו של הבעל שם טוב, ואף-על-פי-כן, לא נאמרה ההוראה על-דבר אמירת קאַפּיטל תהילים להמשכת זכותם של הרביים וקליטת הגילוי אור בפנימיות – עד י"ב תמוז תש"ט!
ויש לומר, שהכוונה בזה היתה שכל חסיד ימשיך לומר את הקאַפּיטל של הרבי המתאים למספר שנותיו2.
ישנם חסידים שהיו אומרים את הקאַפּיטל של הרבי (מזמור ע'), אבל לאחרי יו"ד שבט נתעוררו אצלם ספקות האם להמשיך אם לאו. ועתה, לאחרי י"ב תמוז, יום הולדתו של הרבי, נתעוררו אצלם ספקות האם להמשיך באמירת מזמור ע' או להתחיל מזמור ע"א – האם גם לאחרי ההסתלקות שייך הוספה וגידול בשנים3.
שאלה זו הבהיר הרבי באמרו בי"ג תמוז האחרון בחיים חיותו בעלמא דין, שכל חסיד צריך לומר בכל יום קאַפּיטל תהילים, הקאַפּיטל של הרבי, שעל-ידי זה תומשך זכותו של הרבי ויוקלט הגילוי אור בפנימיות.
הוראה זו אמר הרבי בי"ג תמוז אשתקד, אבל, בשעתו לא כולם ידעו ממנה, וגם רשימת השיחה היתה אצל יחידים, ואילו ההמון לא ידע על זה. ועכשיו נדפס ונתפרסם לכל.
ב. דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכוונה בהם היתה להבהיר ולהורות בנוגע לזמן שלאחרי זה (לאחרי הסתלקותו), לא נאמרו בפירוש, וטעם הדבר – כמו שכתוב במשה "בכל ביתי נאמן הוא"4, ומבואר בספרים5 (דלכאורה, מה שייך נאמנות כשלא שייך לקחת שם איזה דבר) שהנאמנות מתבטאת בכך שלא כל מה שרואים מגלים ("ניט אַלץ וואָס מען זעט איז מען מגלה") [. .].
ג. פעם שאל מישהו על כך שב"הקריאה והקדושה" כתב הרבי עניני עתידות – למה כתב ברמז ולא בגלוי, ולמה לאחרי משך זמן הפסיק לומר עתידות.
והעניין בזה:
אילו היה רצונו של הרבי להתפרסם ("מ'זאָל אים אָפּשטעמפּלען") בתור "יודע עתידות", היה עושה זאת, אבל, אין זה ענינו כלל,
– דובר פעם6 שאצל חסידים לא נוגע בכלל אם הרבי הוא יודע עתידות, ולא בגלל עניינים כיוצא באלו נעשית ההתקשרות לרבי, העיקר זה שהוא הרבי –
ולכן, לא גילה עתידות סתם, שהרי, "בכל ביתי נאמן הוא", כי אם, במדה מסויימת לצורך העניין של "לאלתר לתשובה".
ד. בכלל בתקופה האחרונה גילה הרבי ריבוי עניינים, אף-על-פי שפעם לא היו מגלים כל כך.
בשיחת חג הפסח דאשתקד7 אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהחליט לגלות דבר שעד עתה לא גילה8, והוסיף, "הגם דאָס איז נוגע זיך, דאַרף מען דאָס טאָן מיט אַ מסירת נפש"! [=הגם שעלול הדבר לפגוע בעצמו, אולם יש לעשות זאת במסירת נפש!].
ומזה רואים שלצורך עניין שנוגע לכלל "האָט ער זיך אַיינגעשטעלט", "אַיינגעשטעלט אפילו זיין נאמנות"!...
* * *
ה. [...כ"ק אדמו"ר נכנס לביהמ"ד עם הגדה של פסח, ישב על מקומו ואמר:]
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר9 שאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע היה נוהג להתחיל את הסדר השני בשעה התשיעית ולסיימו כמה שעות לאחרי חצות.
וכיון ש"חייב אדם לומר בלשון רבו" [. .] צריכים כל התלמידים, המקושרים והשייכים אל הרבי – להתנהג בסדר ההנהגה של הרבי [...].
* * *
ו. "הבן שואל מה":
נוסף על הפירוש הפשוט ש"שואל" הוא מלשון שאלה וקושיא, ישנו גם הפירוש ש"שואל" הוא מלשון בקשה, על דרך מה שכתוב10 "ושאלה אשה משכנתה", שפירושו (לא מלשון שאלה וקושיא, אלא) מלשון בקשה11.
ועל-פי זה יש לפרש "הבן שואל מה" – ששואל ומבקש ומעורר הגילוי וההמשכה דשם מ"ה12.
ובזה גופא – לא רק בחינת "מה שם בנו", אלא גם בחינת "מה שמו"13.
ז. ובהמשך לזה באה השאלה והתשובה – "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות . . עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם כו'":
כיון שבכל השנה כולה ישנם חשבונות כו', וידע איניש בנפשיה מעמדו ומצבו ("וואו ער האַלט") – נשאלת השאלה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", שבלילה הזה, ליל הפסח, אין חשבונות, ואצל כל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, נעשה הגילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו?!
והמענה על זה – "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם כו'" – שאין זה דבר חדש, אלא כבר היה לעולמים:
בהיותם במצרים היו בני-ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה14, ועד כדי כך, שהאפשרות להוציאם משם לא היתה יכולה להיות אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כלשון ההגדה: "ויוציאנו ה' ממצרים לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו", וטעם הדבר – כמבואר בכתבי האריז"ל15 "כי טומאת מצרים היתה כל כך חזקה שאם היה יורד מלאך היה ח"ו נשקע תוך הקליפה", היינו, שמלאך או שרף, לא זו בלבד שלא היו מצליחים להוציא את בני-ישראל ממצרים, אלא אדרבה, הם עצמם היו נשקעים שם!
ועם היותם במצב ירוד כזה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה (בכבודו ובעצמו, כאמור, מלכות דא"ס ועצמות ומהות א"ס ב"ה) וגאלם", "מעבדות לחירות . . מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה".
וכמו כן "הלילה הזה": מבלי הבט על מעמדו ומצבו – נעשה אצל כל אחד ואחד מישראל הגילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה להוציאו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
(מהתוועדויות ש"פ פנחס השי"ת, וליל ב' חג-הפסח ה'תשי"א. תורת-מנחם כרכים א עמ' 149-151; ג עמ' 15-19 – בלתי מוגה)
____________________
1) סי"א – קונטרס יב-יג תמוז שנה זו (סה"מ תש"י ס"ע 263 ואילך). ולאח"ז בסה"ש תש"ט ע' 335.
2) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וש"נ.
3) עיין רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד ובצפע"נ שם (וראה גם לקו"ש ח"ב ע' 496. ח"ה ע' 103 ואילך. ח"כ ס"ע 400. סה"מ מלוקט ח"ב ע' קנב).
4) בהעלותך יב, ז.
5) ראה מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא ע' א. ועוד.
6) שיחת ב' אייר ס"ט (לעיל ע' 43).
7) שיחת יום שש"פ תש"ט ס"ל – קונטרס חה"פ שנה זו (סה"מ תש"י ע' 188). ולאח"ז בסה"ש תש"ט ע' 320.
8) והמשיך: "איך וועל דאָס מגלה זיין אין אַ סיפור . . און דאָס וועט זיין בכתב". – לא ידוע אם בין הסיפורים שמסר אח"כ בכתב ישנו גם סיפור זה.
9) שיחת שש"פ תרצ"ו (סה"ש תרצ"ו ע' 129). נעתק ב"היום יום" טו ניסן, א דחה"פ. "רשימות" ע' קעט. וש"נ.
10) שמות ג, כב.
11) שיחת ליל א' דחגה"פ תרצ"ט ס"ד (סה"ש תרצ"ט ע' 320).
12) ראה ד"ה מצה זו שבהערה 9 (סה"מ תשי"א ע' 220). שיחת ליל ב' דחגה"פ תרצ"ז ס"ב (סה"ש תרצ"ז ע' 224). וש"נ.
13) לשון הכתוב – משלי ל, ד. וראה זח"ג קצא, ב. אוה"ת נ"ך (כרך א) ע' קנא.
14) ואילו היו מתעכבים במצרים עוד זמן מועט, היו נשקעים ח"ו בשער הנו"ן, מבלי שיוכלו לצאת משם (נסמן בלקו"ש חי"ז ע' 88 הערה 70). – וראה שיחת ליל ב' דחגה"פ תש"ד ס"ה (סה"ש תש"ד ע' 8-87).
15) סידור האריז"ל במקומו (בהגדה). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
