השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול'. בשולחן-ערוך של אדמו"ר הזקן מובא הטעם לכך, כי באותה שבת אירע הנס הגדול "למכה מצרים בבכוריהם". המצרים ראו את בני-ישראל לוקחים כבש לבתיהם, ושאלו אותם לפשר הדבר. בני-ישראל השיבו להם שהם עומדים להקריב את קרבן הפסח, והקב"ה יכה את בכורי מצרים. תבעו הבכורים מאבותיהם לשחרר את בני-ישראל, וכשנענו בסירוב – נלחמו בהם, וכך הוכתה מצרים על-ידי בכוריה עצמם. לזכר הנס הזה השבת נקראת 'שבת הגדול'.
אולם מצאנו במנהגי קהילות עתיקות בישראל שכל שבת שלפני חג נקראה 'שבת הגדול', ואף יש במחזורים פיוטים מיוחדים לשבתות האלה. מהמנהג הזה עולה שהכינוי 'הגדול' אינו קשור עם הנס שאירע במצרים, אלא השבת נקראת 'הגדול' על שם שהחכם, הגדול שבחבורה, היה דורש בהלכות החג.
השבוע מתברך מהשבת
יש להוסיף טעם מדוע השבת שלפני כל חג מכונה 'שבת הגדול': מהשבת מתברכים כל ימי השבוע, וכאשר חל באותו שבוע יום-טוב, שהוא יום גדול ומקודש, הדבר מוסיף גדלות בשבת שלפניו. לכן השבת נקראת 'שבת הגדול'.
דוגמה לזה היא המנהג שהחתן עולה לתורה בשבת שלפני יום החתונה. אף כאן, מכיוון שמהשבת שופעת הברכה לגדול ונעלה, יום החתונה, נוצרת עלייה גם בשבת עצמה.
גדלות באה מחירות
מתברר שאין סתירה בין המנהג לכנות כל שבת שלפני יום-טוב 'שבת הגדול' לבין הטעם הקושר את הכינוי 'שבת הגדול' לנס של 'למכה מצרים בבכוריהם'. חג-הפסח הוא 'ראשון לרגלים', וכל ענייני המועדים האחרים נובעים ממנו. גם מעלת השבת שלפני החג, 'שבת הגדול', מתחילה מהשבת שלפני חג-הפסח.
ובמיוחד ש'גדלות' אמיתית קשורה עם עניין החירות, שהיא מהותו של חג-הפסח. גדלות אמיתית משמעותה – חירות בתכלית, בלי להיות משועבד לשום גורם. דבר זה נוצר בחג-הפסח, שבו בני-ישראל נעשו בני-חורין, ועד השלמות של החירות בעת מתן-התורה על הר-סיני שאז נהיו בני-ישראל 'ממלכת כוהנים', שהוא ביטוי לחירות השלמה.
המקור לכל השבתות
נמצא אפוא שאותה גדלות של 'שבת הגדול' שייכת בעיקרה לשבת שלפני חג-הפסח, וממנה היא שופעת לשבתות שלפני המועדים האחרים. ובפרט שגדולתם של ישראל באותה שבת באה לידי ביטוי בגלוי גם לעיני אומות-העולם, דבר שהשתקף בנס של "למכה מצרים בבכוריהם".
לכן אין סתירה בין הביאור לכינוי 'שבת הגדול' הקשור בנס של "למכה מצרים בבכוריהם", לבין המנהג לכנות 'שבת הגדול' את השבת שלפני כל חג. כי התחלת עניין ה'גדלות' והחירות הייתה בשבת שלפני פסח, דבר שהתחיל בנס של "למכה מצרים בבכוריהם", וממנה נובע אותו עניין של 'גדלות' בשבתות שלפני שאר החגים, על-פי מנהגי הקהילות ההן.
(התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1637) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
