המשכילים יזהירו
"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". "והמשכילים" אלה רבי שמעון בר-יוחאי וחבריו; "יזהירו כזוהר הרקיע" – כאשר התאספו לחבר את הזוהר היה מזהיר עליהם אור עליון והרצון העליון היה מתגלה אליהם, וניתנה הרשות לרבי שמעון וחבריו לגלות את הסודות הסתומים.
(תיקוני הזוהר)
הזוהר מרומם
אדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר לאחד החסידים ב'יחידות': לימוד הזוהר מרומם את הנפש, לימוד המדרש מעורר את הלב, ואמירת תהילים מתוך דמעות מדיחה את הכלי.
לזכור את נותן התורה
"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד,ד). "לקח טוב" זה תורת הנגלה; "נתתי לכם" – הלומד עלול לפעמים לחשוב שהתורה היא שלו ולשכוח חלילה את נותן התורה. העצה היא: "תורתי", זו תורת החסידות, "אל תעזובו", ואז אין מקום לחשש זה.
(הבעל-שם-טוב)
אש בלב
לימוד פנימיות התורה מכניס חיוּת בתורת הנגלה. כאשר יהודי לומד הלכה והוא יודע שהלכה זו עצמה ילמד בגן-העדן, אחרי מאה ועשרים שנה – מתלקחת בקרבו אש קטנה.
(היום יום)
דגן, תירוש ויצהר
"ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" (דברים יא,יד). "ואספת דגנך" זו תורת הנגלה, שנמשלה לחיטה, כמו שנאמר (משלי ט,ה) "לכו לחמו בלחמי". "ותירושך" זו תורת החסידות, שנמשלה ליין, כמאמר חז"ל (עירובין סה,א), "נכנס יין יצא סוד". "ויצהרך" זה סוד שבסוד, שנמשל לשמן הצף על גבי היין.
(לקוטי תורה)
התקשרות ודבקות
תורת הנגלה היא בבחינת 'התקשרות'. בהתקשרות מתקשרים שני דברים, אך עדיין נראה מקום הקשר. פנימיות התורה היא 'דבקות'. בדבקות אף שיש כאן שני דברים, מקום הדבקות אינו ניכר.
(ספר השיחות תש"ג)
להיות בגן-העדן
פעם אחת יצא הרבי הרש"ב מליובאוויטש מחדרו ואמר לאחד החסידים המקורבים אליו, שישב כל העת ליד החדר: הייתי עכשיו שלוש שעות בגן-העדן. והסביר: כשלומדים חסידות בעיון, שרויים בגן-העדן.
העומק שבדברים
תורת החסידות תובעת בכל דבר ועניין הבנה פנימית, הבנה בעמקות הדבר. החסידות חושפת את העומק שבכל דבר.
(לקוטי דיבורים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
