זכירה בפה

"זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כד,יז). תניא: איך 'זכור'? יכול כשהוא אומר "לא תשכח" הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים 'זכור'? - בפה.

(מגילה יח,א)

סכנת הפרישות

מדוע נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק", בלשון יחיד, ולא "לכם"? כי אין עמלק יכול לפגוע אלא במי שנוהג עצמו בפרישות ואיננו מעורב עם אחרים.

(סיפורי חסידים)

ניסוי קולמוס

הגאון רבי העשיל, כאשר היה רוצה לנסות את הקולמוס, היה כותב את שם עמלק או המן, ואחר-כך היה מוחק את שמם, כדי לקיים מצוות עשה "תמחה את זכר עמלק".

(קב הישר)

לא סובל גדולה

עמלק בא להילחם עם ישראל משום שלא יכול היה לסבול את גדולתם. הוא פשוט לא היה מסוגל לסבול את ההתעלות שחלה בנשמות ישראל עקב הניסים והנפלאות שעשה להם הקב"ה.

(ספר המאמרים תש"ה)

גסות-הרוח

עמלק הוא בבחינת גס-רוח שאינו יכול לסבול את מעלות וגדולת זולתו. גם כאשר הוא יודע ומכיר בגדולת חברו בתורה ובמידות טובות, דווקא הגדלות הזאת מביאה אותו לכך שאינו יכול לסובלו והוא עושה כל שביכולתו למעט את גדולתו. כל חיותו היא שהוא מציק ומחרף את הגדולים בדרגתם.

(ספר המאמרים)

חמימות והתלהבות

"אשר קרך בדרך" (דברים כה,יח). עבודת ה' צריכה להיות מתוך חמימות והתלהבות, ואילו עמלק מקרר את האדם שלא יתפעל ויתרגש מעניין אלוקי. זאת הוא עושה על-ידי הטלת ספקות בכל דבר. רמז לכך - 'עמלק' בגימטרייה 'ספק'.

(ספר המאמרים קונטרסים)

אור וחום

על-פי-רוב חלה פרשת זכור בפרשת תצווה, לפי שעניין עמלק היה לקרר את ישראל בעבודת ה', ופרשת תצווה מדברת על שמן המאור, הקטורת והנרות, שעניינם אור וחום, הפך ממגמת עמלק.

(שם משמואל)

הראשון שכפה מלחמה

גודל כעסנו על עמלק הוא בשל העובדה שעמלק היה הראשון שכפה עלינו מלחמה ואילץ אותנו ללכלך את ידינו בדם, בשעה ששאיפתנו הייתה להיכנס לארצנו ולהתיישב בה בדרך של שלום, כפי שציוותה התורה: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום".

(בניין אריאל)