גיליון 502, ערב שבת פרשת תצוה / זכור, י"ב באדר ה'תשס"ד (5.3.2004)

דבר מלכות

התוכן של מגילת-אסתר - התגלות ה' למעלה מכל שמות וגילויים

אף-על-פי שבזמן מרדכי ואסתר עדיין היו הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, בכל-זאת היה העלם והסתר כזה, עד שבכל המגילה כולה לא נזכר בגילוי שם ה' אפילו פעם אחת * ועל-אף זאת אירע אז הנס הגדול ביותר - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר התעסק מתוך השתדלות גדולה ללקט את ה"כתבים" של רבותינו נשיאינו מכמה וכמה דורות - כתבי-יד שבהם ישנם תורות מכל הרביים, החל מרבינו הזקן, שבתורותיו ישנם כמה וכמה מתורות הרב המגיד והבעש"ט, וכן מרבותינו נשיאינו שלאחרי זה, עד לדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - לקנותם, או להשיגם בדרכים אחרות, מכל מקום שבו נמצאו.

ב"ביכלאך" אלו ישנם כמה כתבים של רבינו הזקן שלא נדפסו עד עתה, וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר¹ אודות הדרושים שנדפסו בתורה-אור ולקוטי-תורה, שהצמח-צדק ליקט אותם מתוך אלפיים דרושים של רבינו הזקן שהיו תחת ידו, ומתוך אותם אלפיים דרושים נדפסו רק הדרושים שבתורה-אור ולקוטי-תורה (שהוא החלק השני על החומשים שלאחרי זה²), ואילו שאר הדרושים, הנה מטעמים שאינם ידועים לא פירסמו אותם במשך כמה וכמה שנים, היינו, לא רק שלא נדפסו, אלא שאפילו לא ניתנו להעתקה.

אמנם, מצד העניין ד"מגלגלין זכות ליום זכאי"³, או לאיש זכאי⁴, היה עניין, סיבה ועילה (כפי שייקרא הדבר), שעל-ידי השתדלות, נדפסו לפני שנתיים שני ביכלאך מכתביו של רבינו הזקן⁵, שנכתבו לפני מאה וחמישים שנה לערך, ומאז לא ראו אור הדפוס, ולא היו אפילו בהעתקות, מלבד המאמרים היחידים שהיו בהביכלאך שנדפסו בתורה-אור ולקוטי-תורה או באיגרת-הקודש, וגם מאמרים אלו - בכמה שינויים.

וכיוון שישנם עוד כמה ביכלאך מכתבי רבינו הזקן, חוץ מהמאמרים של שאר רבותינו נשיאינו - מסתמא יבוא הזמן, "את הכל עשה יפה בעתו"⁶, להדפיס גם אותם.

ב. אחד מהביכאלך שנדפסו - הוא "הנחות הר"פ ז"ל", הנחות שנרשמו על-ידי החסיד ר' פנחס רייזעס משקלאוו, עליו העיד הצמח-צדק שההנחות שלו הן מדוייקות ביותר⁷,

ועד כדי כך, שבאותן הפעמים שרבינו הזקן היה מתגלגל על הרצפה (כלשון החסידים: "ער פלעגט זיך קייקלען", "קאטשען זיך אויפן פאל") מרוב התלהבות באמצע אמירת המאמר, היה גם הר"פ נשכב על הרצפה, כדי לקלוט עוד תיבה או כמה תיבות מדברי הרבי בשכבו על הרצפה, ומה שלא הצליח לקלוט ("דאס וואס ער האט ניט דערהערט"), לא הוסיף מסברא דיליה, אלא דילג או שציין "כו'".

ואחד המאמרים בביכל הנחות הר"פ ז"ל⁸ (שישנו גם בשינוי לשון בתורה-אור למגילת-אסתר⁹) הוא - על מאמר רז"ל בירושלמי¹⁰ - כל הנביאים עתידין ליבטל חוץ ממגילת-אסתר.

ג. ותוכן הדברים:

הפירוש במאמר רז"ל כל הנביאים עתידים ליבטל לימות המשיח, הוא - לא שיהיה שינוי בדבר, שהרי התורה היא נצחית¹¹, אלא - על-דרך "שרגא בטיהרא מאי אהני"¹², היינו, שכאשר מאיר אור השמש אזי לא ניכר אור הנר, כיוון שבטל ואינו נחשב כלל לגבי שפע האור שמאיר מהשמש, וכמו כן בנוגע להגילויים שנתגלו על-ידי הנביאים, ש"רוח ה' דיבר בם ומילתו על לשונם"¹³ - שלעתיד-לבוא, כאשר יקויים הייעוד¹⁴ "אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם", אזי לא יהיה ניכר ונחשב גילוי האור שהיה אצל הנביאים, מצד גילוי המקור ועוצם האור שיהיה לעתיד-לבוא.

מה-שאין-כן מגילת-אסתר לא תתבטל גם לעתיד-לבוא, כי:

אודות הזמן שאודותיו מדובר במגילת-אסתר - נאמר¹⁵ "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", היינו, שבני-ישראל היו אז במעמד ומצב דהסתר פנים (כמבואר במסכת חגיגה¹⁶ פרטי הדברים בעניין זה).

ואף-על-פי שבזמן מרדכי ואסתר היו עדיין הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מכל-מקום, בשושן הבירה, ששם היתה הגזירה (ולאחרי זה נתבטלה מן הקצה אל הקצה), היה העלם והסתר כל-כך עד שבכל המגילה לא נזכר בפירוש ובגילוי שמו של הקב"ה אפילו פעם אחת¹⁷!

ולמרות זאת שלא היתה אז ראיית אלוקות בגילוי, מכל-מקום, אירע אז נס היותר גדול - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"¹⁸, ועד שפעלו ("מ'האט דערנומען") גם את עמי הארץ, שגם אצלם היתה נראית יהדות.

ומובן, שכדי לפעול במקום של חושך ואפילה כל-כך ("וואו די פינצטערקייט איז מורא'דיק"), יש צורך בגודל ועוצם האור ביותר (על-דרך האמור ש"כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר"),

והיינו, שאז היה נתגלה הקב"ה בעצמו כפי שהוא למעלה מכל הגילויים ומכל השמות¹⁹, שלכן אי-אפשר לבטא זאת בגלוי ובפירוש, כי אם באופן של ראשי-תיבות, או באופן של דרוש - ש"המלך" שנאמר במגילה קאי על מלכו של עולם²⁰, אבל, מי שמסתכל מן הצד, רואה את אחשורוש מלך פרס ומדי, ולא רואה ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"²¹.

וכיוון שתוכנה של מגילת אסתר הוא ההתגלות של הקב"ה בעצמו כפי שהוא למעלה מכל הגילויים ומכל השמות (בדוגמת התגלות עצם הנפש באדם למטה) - הנה גם לעתיד-לבוא כאשר "אשפוך את רוחי על כל בשר", שזהו עניין של גילויים כו', תחשב התגלות העצם של הקב"ה לעניין של חידוש ועניין של שמחה, ולכן, מגילת אסתר לא תתבטל גם לעתיד-לבוא.

עד כאן תוכן מאמרו של רבינו הזקן, כפי שנרשם על-ידי הר"פ.

ד. וכיוון שעניינו של פורים הוא שאז "קיימו מה שקבלו כבר" - הרי מובן שכן הוא גם בכללות עניין התורה:

עניינה של התורה הוא - לא כפי שביקשו המלאכים "תנה הודך על השמים"²², אלא שיהודי יהיה בעולם, במעמד ומצב ש"למצרים ירדתם... יצר-הרע יש ביניכם"²³, שצריכים להזהיר ולהכריז "לא תרצח" ו"לא תגנוב"²⁴; ליהודים כאלו ובשבילם נותנים את התורה, ומצד זה שיש אצלם "נפש השנית (ש)היא חלק אלוקה ממעל ממש" בשלימותה ובתוקפה - ממלאים הם את הוראות התורה במילואם עד למטה מעשרה טפחים, גם בימות החול, לאו דווקא בשבת ויום-טוב וראש-השנה ויום-הכיפורים.

ובזה דווקא ניכרת גדלות התורה - שאינה עבור מלאכים שנמצאים בשמים, אלא היא פועלת באדם שנמצא בעולם, שלא זו בלבד שלא ייכנע לדרישת העולם, אלא אדרבה, שיפעל שינוי בעולם שיקויים בו "ושכנתי בתוכם"²⁵, על-ידי זה שיהיה "בתוך כל אחד ואחד"²⁶ בכל ענייניו.

יהודי צריך להיות בעולם, אפילו במקום כזה שלפני בואו לשם היה חושך כפול ומכופל, ובחושך כפול ומכופל מגיע יהודי עם ד' אמותיו, ומתנהג שם על-פי הוראות התורה, גם באכילתו ובשתייתו ובטיולו ובכל ענייניו.

וכאשר יהודי הולך בתוקף של עצם הנפש, הקשורה עם התוקף של העצם שלמעלה - אזי פועל גם ב"שושן הבירה", במקום שלא נזכר בגלוי שמו של הקב"ה, שגם שם יהיה "ונהפוך הוא", ועד שאפילו "עמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"¹⁸.

ה. וזוהי גם הוראה, שאם ישנה איזו שיטה הטוענת שצריכים להיבדל מהעולם, היינו, שלשיטה זו ניתנה התורה עבור "מלאכים", ולכן, כדי שהאדם יהיה ראוי לקבלה, צריך גם הוא להתעלות לדרגה של "מלאך" - יש לדעת שזהו היפך תורת עם ישראל, היפך תורת משה, וכיוון שזהו היפך תורת משה, אין זה יכול להיות אמת.

עניין של פשרה יכול להיות בכמה אופנים: למחצה, לשליש ולרביע. אבל עניין של אמת - צריך להיות כולו אמת, ובלאו הכי - אין זה אמת.

ובנידון דידן - הרי זה היפך העניין שבגללו ניתנה התורה למטה דווקא, ולא באופן ד"תנה הודך על השמים".

וכיוון שאין זה אמת - לא ייתכן שיהיה זה דבר טוב, כי, טוב וקדושה ואמת קשורים זה בזה ("זיי גייען צוזאמען"), כיוון שהמקור שלהם - הן של אמת, הן של טוב והן של קדושה - אחד הוא, ובמילא, לא ייתכן עניין של טוב וקדושה, שיהיה שקר, כשם שלא ייתכן עניין של אמת, שיהיה היפך הטוב והקדושה.

וזהו גם מה שכתוב²⁷ "חסד לאומים חטאת":

לכאורה, למאי נפקא-מינה מהי סיבת פעולת החסד, אם הוא עושה זאת כדי להתייהר, או בגלל טעם אחר - העיקר הוא שהעני קיבל את החסד המצטרך לו. ואף-על-פי-כן אומרים שלא זו בלבד שאין זה עניין של טוב, אלא אין זה אפילו עניין סתמי ("א פארעווע זאך"), כי אם עניין של "חטאת" - היפך הטוב!

כלומר: אף שלכאורה הרי זה עניין של חסד, מכל-מקום, כיוון שעניין זה אינו נלקח ממקור האמת, אלא זהו עניין שנעשה על-ידי בן-אדם, הנה מבלי הבט על מה שכותב בנייר הרשמי אודות תכלית הנהגתו, יהיה זה סוף-סוף באופן של "חטאת", גם אם יעשה זאת על-ידי פעולה של "חסד".

וכידוע הדוגמה לדבר²⁸ - מהנהגת אומות העולם⁷ שרצחו והשמידו באופן שלא מצינו אפילו אצל חייתו טרף... והיסוד לזה היה הצורך שמין האנושי יבוא לשלימותו!...

ו. וזהו גם תוכן הפתגם (שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה מקומות²⁹) "טובה הבדידות בתוך בני אדם":

צריך אמנם להיות עניין הבדידות, אבל, אימתי הבדידות היא עניין טוב שיש בו מעלה - בהיותה בתוך בני אדם;

אבל כאשר מישהו הולך למדבר, באומרו, שאין לו דרך אחרת להגיע לשלימות עצמו, כי אם על-ידי זה שיתרחק מבני-אדם וילך למדבר, ודווקא שם יתעלה משלימות אל שלימות - הנה הנהגה כזו גורמת סוף-סוף אסון לבני ביתו ואלה אשר בסביבתו ("ער מאכט זיי אומגליקלאך"),

ולדוגמה: במצב שצריכים לשקול בין טובה קטנה עבורו לעניין שנוגע לחייו של הזולת - הנה הקטנות שלו תכריע את חייו של הזולת, כיוון שהוא מחשיב את עצמו ל"אדם השלם", ואילו הזולת הוא פחות שבפחותים!

ולכן מצינו אצל אומות העולם ששיטתם היתה מיוסדת על עניין ההתבודדות - שיטה שהיתה אמורה להביא אותם משלימות אל שלימות עד השלימות היותר גדולה - שלא היה מושלל אצלם המושג של עבודת-פרך ורדיפות; הם לא התערבו בכך.

כאשר היה מדובר אודות צער של הזולת, במדריגה היותר עמוקה, עד לעניין של חיים ממש - היתה טענתם, ש"אדם השלם" לא צריך לעמוד בקו של מידות, הן בנוגע לצער והן בנוגע לרצון.

בנוגע לעצמם - השתמשו וניצלו את הרצון כולו... אלא שזה היה צריך להיות בשביל שיבואו משלימות אל שלימות; והיכן באה לידי ביטוי גודל מעלתם שהם "למעלה מכל בני-האדם" - כשדובר אודות עשיית טובה להזולת!...

ז. ומעניין לעניין:

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם סיפור³⁰ אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שאירע עוד בחיי הצמח-צדק, שאז היה אדמו"ר נ"ע לא יותר מגיל חמש או חמש וחצי שנים (שהרי בעת הסתלקות הצמח-צדק היה בן חמש וחצי שנים), כאשר שיחק עם אחיו הגדול ר' זלמן אהרן.

כיוון שגדלו בבית שבו נסב הדיבור אודות חסיד ורבי, החליטו לשחק ב"חסיד ורבי". וכיוון שהרז"א היה מבוגר מאדמו"ר נ"ע בשנה ומחצה, הוחלט שהרז"א יהיה ה"רבי", ואדמו"ר נ"ע ייכנס אליו כמו חסיד, "פראווען זיך" (ל"יחידות").

התיישב הרז"א על כיסא, תיקן את כובעו, ואדמו"ר נ"ע נגש אליו וביקש ממנו "תיקון". ושאל הרז"א: על מה הנך מבקש תיקון? והשיב אדמו"ר נ"ע, שבשבת שעברה, או לפני שתי שבתות, אכל אגוזים, ואחר-כך נודע לו, שרבינו הזקן כותב בסידורו³¹ ש"טוב למנוע מלאכול אגוזים בשבת". ואמר לו הרז"א, שיקפיד להתפלל מתוך הסידור, ולא בעל-פה.

נענה אדמו"ר נ"ע ואמר לו: העצה שלך לא תעזור, ואינך רבי. ושאל הרז"א: מדוע? והשיב אדמו"ר נ"ע: רבי - בשעה שמשיב, צריך להתאנח ("ער דארף א קרעכץ טאן")!... העצה שלך היתה אולי מועילה, אבל לא נאנחת ("דו האסט ניט א קרעכץ געטאן"), וכיוון שלא נאנחת - אינך "רבי", ועצתך אינה עצה!

כאשר יהודי עוזר לחבירו - כהציווי "ואהבת לרעך כמוך"³², וכמאמר רז"ל³³ "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא" - לא די בפעולת החסד לעזור לו, אלא צריכה להיות גם האנחה ("דער קרעכץ").

וכאשר ישנה האנחה, היינו, שצער הזולת נוגע לו, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר³⁴ בפירוש מה שנאמר במגילה³⁵ "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", שכאשר שמע אודות גזירה על יהודי שני, היה זה מאורע שקרה לו ("אשר קרהו"), שאז נאנח - אזי עוזר ומסייע לחבירו.

אבל כאשר יושב על כיסא, או בשמי מעלה, והולך משלימות אל שלימות, ובשביל השלימות שלו נותן גם עצה להזולת, "עצה טובה קא משמע לן"³⁶, אבל ללא אנחה ("אן א קרעכץ"), כיוון שאין זה עניין שכואב לו, להיותו למעלה מרגש של כאב וכו' וכו' - אזי העצה שלו אינה עצה, והחסד שלו אינו חסד, ואין זה אפילו עניין סתמי, אלא זהו עניין של "חטאת", שזהו היפך הטוב והקדושה והאמת (כנ"ל ס"ה).

ח. וזהו גם מה שראינו בהגזירות רח"ל שאירעו בדורנו זה, שהיסוד לזה היתה השיטה שאדם צריך לילך משלימות אל שלימות עד שיתעלה מכל המין האנושי, ובמילא, אין לו להתרגש ("זיך נעמען צום הארצן") משום דבר, כיוון שעניין של רגש הוא למטה ממעלת ודרגת ותכלית האדם.

שיטה כזו היא היפך האמור שגזירה על הזולת היא מאורע "אשר קרהו", כיוון ש"כולן מתאימות ואב אחד לכולנה" (כדברי רבינו בתניא³⁷), וכיוון שזהו היפך האמת, טוב וקדושה - הרי זה שקר, רע וטומאה.

אלא מאי, כיוון שחיים בעולם השקר - לא מבחינים בכך ("מ'כאפט זיך ניט אויף דעם"), לא ביום הראשון, או מחר ומחרתיים;

אך על זה ישנו העניין ד"אורה זו תורה", שהיא מאירה את חשכת עולם-הזה, שיראו, היכן נמצאת "אבן טובה" שתוסיף עילוי בכתר המלכות, והיכן נמצאת "גחלת בוערת" שעלול להיכוות בה עד לסכנת נפשות ממש!

וזהו העילוי של ישראל - ש"הבדילנו מן התועים" על-ידי זה ש"נתן לנו תורת אמת"³⁸, שעל-ידי "תורת אמת" יכולים לידע ולהגיע לחסד וטוב וקדושה.

וכללות ההנהגה בזה היא - "נקהלו ועמוד על נפשם", להקהיל את היו"ד של היצר-טוב עם היו"ד של היצר-הרע, שיעמדו במלחמה על נפשם,

ועל-ידי זה פועלים "אורה ושמחה וששון ויקר",

ובאופן שמתקבל גם אצל עמי הארץ - ש"נפל פחד היהודים עליהם", ונותנים את "בית המן" למרדכי היהודי ולאסתר המלכה³⁹,

ולאחרי זה נעשית שמחה "עד דלא ידע", וממשיכים אותה על כל השנה כולה.

(קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה; באדיבות ועד הנחות בלה"ק)

----------

1) "היום יום" יד אדר א, פורים קטן.

2) ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ס"ע תקס ואילך. וש"נ.

3) תענית כט,א. וש"נ.

4) כנראה הכוונה למהרש"ז שזר, ש"היה מהגורמים בזה" (אג"ק חט"ז עמ' רלו), שהיה נוכח בעת ההתוועדות (המו"ל).

5) מאמרי אדה"ז: הנחות הר"פ ז"ל; אתהלך לאזניא שיצאו לאור בשנת תשי"ח (ראה אג"ק חט"ז עמ' קצד, ובהנסמן בהערות שם. תו"מ חי"ט עמ' 307. וש"נ).

6) קהלת ג,יא.

7) ראה שיחת פורים תרצ"ו ס"ה (סה"ש תרצ"ו ס"ע 32 ואילך).

8) עמ' קכה ואילך.

9) צ,ד ואילך.

10) מגילה פ"א ה"ה.

11) תניא רפי"ז. ובכ"מ.

12) חולין ס,ב. וש"נ.

13) ע"פ שמואל-ב כג,ב.

14) יואל ג,א.

15) וילך לא,יח. וראה חולין קלט,ב. וראה גם תו"מ סה"מ אדר עמ' עד ואילך. וש"נ.

16) ה, סע"א ואילך. וראה עיון יעקב בעל שם.

17) ראה גם לקו"ש ח"ו עמ' 190. וש"נ.

18) אסתר ט,א.

19) ראה גם תורה-אור מג"א ק,ב. ובכ"מ.

20) ראה מגילה טו, סע"ב. ועוד.

21) לשון הרגיל - ע"פ משלי כא,א. וראה לקו"ש חי"ג עמ' 285 הערה 1. וש"נ.

22) תהילים ח,ב.

23) שבת פח, סע"ב ואילך.

24) יתרו כ,יג.

25) תרומה כה,ח.

26) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט,א. ועוד.

27) משלי יד,לד. וראה ב"ב י,ב. תניא ספ"א.

28) ראה גם מכתב ט"ז שבט שנה זו (אג"ק חי"ט עמ' קפז).

29) סה"מ תרפ"א עמ' רנג בשוה"ג. לקו"ד ח"א קמד, סע"ב. סה"ש תרצ"ט עמ' 310. תש"ג ריש עמ' 191.

30) ראה "רשימות" חוברת קיח עמ' 7. וראה גם תו"מ ח"ב ס"ע 27.

31) ב"הלכתא רבתא לשבתא".

32) קדושים יט,יח.

33) שבת לא,א.

34) שיחת פורים תש"ג ס"ד (סה"ש תש"ג עמ' 44). תש"ה ס"ו (סה"ש תש"ה עמ' 73). וראה גם שיחת פורים דאשתקד סכ"ז (תו"מ חכ"ה עמ' 32 ואילך).

35) אסתר ד,ז.

36) לשון חז"ל - עירובין לט,א. וש"נ.

37) רפל"ב.

38) נוסח התפילה "ובא לציון גואל".

39) אסתר ח,א-ב.

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אלבאני עוו. בסמיכות לראטלאנד ראוד.

משיח וגאולה בפרשה

"ואתה תצווה" בתכלית הגילוי

מסמך גאולת פורים לגאולה האמיתית והשלימה

יהי-רצון שעוד לפני פורים [...] (בשבת פרשת תצווה) יהיה כבר "מסמך גאולה לגאולה" - גאולת פורים לגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

[...] ואז יהיה גם העניין ד"ואתה תצווה" בתכלית השלימות והגילוי - כי "לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ועד שיתגלה ויאיר בכל העולם, מלשון העלם, "מערב עד בוקר", שמהפכים ה"ערב" ל"בוקר"), ובאופן שמראה באצבעו ואומר זה, וב' פעמים זה, "הנה אלוקינו זה גו' זה הוי' קיווינו לו", ומתוך שלימות השמחה - "נגילה ונשמחה בישועתו", "שמחת עולם על ראשם".

וכן תהיה לנו - גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תצוה, ערב פורים קטן ה'תשמ"ט
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ט, כרך ב עמ' 350)

"מלחמת עמלק" כהכנה לגאולה העתידה

בתחילת פרשת זכור נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". ועל-פי מאמר רז"ל ש"בכל דור ודור (ובכל יום ויום) חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא (היום) ממצרים", היינו, שהעניין דיציאת מצרים צריך להיות וישנו בעבודת כל אחד ואחד מישראל בכל יום ויום (ולכן מזכירין יציאת מצרים בכל יום, וב' פעמים ביום, בערב ובבוקר), שצריך לצאת מהמיצרים וגבולים דהגוף ונפש הבהמית - מובן, שגם העניין דמלחמת עמלק ישנו בכל יום, ש"אחר יציאת מצרים עומדת לנגדו מלחמת עמלק, כמו שכתוב אשר עשה לך בדרך בצאתכם ממצרים".

ועניין זה נוגע גם לההמשך והתכלית דיציאת מצרים - הכניסה לארץ-ישראל ובניין בית-המקדש - שהרי "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה... הכרתת זרע עמלק קודמת לבניין הבית", היינו, שבניין בית-המקדש יכול להיות רק לאחרי מלחמת עמלק.

ועל-דרך זה בנוגע להכניסה לארץ בגאולה העתידה (שקשורה עם יציאת מצרים, כמו שכתוב, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וכידוע שיציאת מצרים היא השורש לכל הגאולות שלאחרי זה עד לגאולה העתידה), ולבניין בית-המקדש השלישי [...] - שלפני זה צריך להיות מלחמת עמלק. ולהעיר גם ממה שכתוב בסיום וחותם הפרשה שקורין בפורים - "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", שכולל גם "דרא דמשיחא".

 [...] החידוש דפורים לגבי מתן-תורה שהעבודה היא מתוך רצון גמור מודגש גם במלחמת עמלק - כי, עניינו של עמלק הוא (כמפורש בקרא) "אשר קרך", מלשון קרירות, שהעבודה דקיום התורה ומצוות תהיה ללא חיות והתלהבות, "מצוות אנשים מלומדה", שעבודה כזו אינה ברצון גמור, אלא כמו בדרך כפייה. וזהו עניין מלחמת עמלק - שהעבודה תהיה מתוך חיות והתהלבות, ברצון גמור.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תצווה, ערב פורים ומוצאי פורים ה'תש"נ
 - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תש"נ כרך ב, עמ' 360)

ניצוצי רבי

בשמחה!

"באם (מישהו) מהשייכים אליי הוא בשמחה, פועל זה גם בי", כותב הרבי לאחד החסידים * חסיד אחר שואל הרבי - "מה עם השמחה? האם עוד לא פעלתי אצלך?" * "ודאי הוא ששמחה של מצווה בלתי-אפשרית בלי החסידות" * "פורים הוא הרי עניין של שמחה... שתהיה שמחה בכל השנה כולה!", מברך הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ב'יחידות' בט"ו במרחשוון תשט"ז ('ספר היחידות', גליצנשטיין עמ' 232-233), נשאל הרבי, כיצד מגיעים לשמחה? זו הייתה תשובתו:

עניין השמחה הרי בא לאדם כאשר הוא מרגיש שיש לו 'משהו', שנוסף לו 'משהו', וככל שהדבר שקיבל גדול יותר, כך שמחתו גדולה יותר. כאשר מתבוננים שנברא הוא מוגבל ואף-על-פי-כן נתן לו ה' יתברך אפשרות שעל-ידי קיום המצוות יתקשר עם הבורא, שזו העלייה הגדולה ביותר שיכולה להיות, שהרי כל עילוי שאדם ידמיין לעצמו הוא מוגבל ואינו מגיע כלל לעילוי שבהתקשרות עם הבורא הבלתי-בעל-גבול - הרי כיוון שזה הדבר הגדול ביותר שמקבל האדם, ממילא באה על-ידי כך השמחה הגדולה ביותר.

יתרה מזו, גם אם נכשל האדם ועשה דבר-מה הפך ממה שציווה הקב"ה, אך בשעה שמתבוננים ובאים לידי הכרה שלמרות שהוא עבר על ציווי השם נתן לו הקב"ה יכולת ואפשרות לחזור בתשובה ונעשה על-ידי כך רצוי להקב"ה כמו לפני החטא, עד שנעשה לו כזכויות, כאילו עשה מצווה - הרי יחד עם רגש המרירות שישנו בשעת התשובה, ישנה גם השמחה הגדולה ביותר מכך שהוא עושה תשובה ונעשה רצוי להקב"ה.

ממילא, הרי תמיד, בכל זמן, יכול האדם להיות בשמחה. שכן, ממה-נפשך, בשעה שהוא מקיים מה שה' יתברך דורש ממנו, עליו להיות שבע-רצון מקיום המצווה; ואם נכשל חלילה, ומתחיל להתחרט - עליו להיות שבע-רצון ממה שהוא יכול לחזור בתשובה ולתקן את מה שעיוות.

שמחה בכל השנה

י' באדר ה'תנש"א. במהלך חלוקת השטרות לצדקה עבר לפני הרבי הגאון רבי שמחה עלברג ז"ל, יו"ר 'אגודת הרבנים' בארצות-הברית. הרבי אמר לו ('זורע צדקות' עמ' 6): "הרי עכשיו מגיע החג 'שלך', פורים הוא הרי עניין של שמחה... שתהיה שמחה בכל השנה כולה!".

"להיות בשמחה וביטחון הכי חזק"

להלן גילוי מעניין ונדיר למדי של הרבי, במכתב אל הרה"ח הרב משה-יצחק העכט ע"ה ('ספר זיכרון' עמ' 130):

כמה פעמים ביקשתי ועוררתי שבכלל ובפרט בזמן הזה צריך להיות בשמחה וכו'. מובן שבאם [מישהו] מהשייכים אליי הוא בשמחה, פועל זה גם בי (ומכלל הן - אתה שומע וכו'). וכל השייך יותר ובפרט על-ידי מעשה בפועל ויום-יומית, הרי הנ"ל הוא ביתר שאת וכו'. ולפתע נתבשרתי שהוא אינו בשמחה (כל-כך?) וכו'.

ובהזדמנות אחרת כתב לו הרבי (שם):

להיות בשמחה ובביטחון הכי חזק וממילא יימצאו הדרכים והעצות.

הרבה יותר שמח, קל ומאיר

בכ"ב במנחם-אב תשי"א (שם עמ' 128), כתב הרבי לרב העכט:

שמחתי מאוד לקבל את מכתבו, שאין בו משום מ"ש [=מרה שחורה] כלל! ואדרבה יש לקרוא מבין השורות ששבע-רצון הוא מסידורו את הדעי-קעמפ [=מחנה קיץ יומי]... ויהי-רצון מה' יתברך הכול יכול, שיתחזק במצב רוחו לימים ושנים יבואו, היינו שיקבל עליו את הדרך אשר התנה בשביל כולנו הבעש"ט ואחריו כל נשיאי חב"ד, והוא הדרך של עבדו את ה' בשמחה ודרך זה איז א סך פריילכער, ובמילא גרינגערער און לייכטערער [=דרך זו הרבה יותר שמחה וממילא הרבה יותר קלה ומאירה] הן בגשמיות והן ברוחניות.

בסעיף הבא של המכתב (הנ"ל) מוסיף וכותב לו הרבי:

והוא העיקר - בשמחה גדולה הנני לבשרו שסוף-סוף בא לפועל התחלת הרעיון שעורר הוא... שידפיסו את  מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר...

ואולי יש בהנ"ל כעין הוכחה לכך ששמחת החסיד פועלת גם ברבי.

"מה עם שמחה?"

בהרבה מאוד 'יחידויות' של הרה"ח ר' ראובן דונין ע"ה התייחס הרבי לעניין השמחה. גם מדברים אלה ניכרת השפעת מצב-הרוח של החסיד על הרבי (מדברי הרבי אל ר' ראובן בשנת תשח"י - 'מקדש מלך' כרך ב עמ' 399):

אם העניינים שתעשה בשמחה ובטוב לבב, הנה באשר מקושר אתה עמי, עוזר אתה בזה גם לי, וכשיש שמחה, נוספת גם שמחה בסביבה שנמצא אתה בה, ונוספת הצלחה בעניינים הנעשים בסביבה, כי שמחה פורצת גדר.

הנה קטע מ'יחידות' אחרת בשנת תשכ"ז (שם עמ' 400):

הרבי: מה לגבי שמחה?

ר' ראובן: זה תלוי ברבי.

הרבי: אם זה תלוי בי, אזי כבר מזמן היה צריך להיות כדבעי למהווי.

ובשנת תשכ"ד אומר לו הרבי  (שם עמ' 401): מה בנוגע לשמחה? מדוע אתה חסר מנוחה? מה הסיבה? הרי אני אומר לך להיות בשמחה, ואם אינך מיישם זאת, אינך ממלא בקשתי, ונמצא שאינך עושה בענייניך את אותם עניינים שלי... צריך אתה להיות בשמחה, שכן [האדם] המצווה צריך לעשות כפי [שמורה] המצווה.

ועוד אמר הרבי לרב דונין:  "מה בנוגע לשמחה? האם עוד לא פעלתי אצלך? צריך אתה לפעול בעניינים שלי - בשמחה! ... שתהיה הנסיעה מתוך שמחה כפי שהשמחה במוצאי שמחת-תורה...".

בכי על הגלות

בכ"ו בתשרי תשכ"א ('מקדש מלך' כרך ב עמ' 404) אמר הרבי לרב דונין: "משמחת תורה צריכים לקחת שמחה לכל השנה, ועכשיו עוד לא חלף שבוע משמחת-תורה וכבר... [=אתה בוכה?] עליך ללמוד מהנהגתי!".

ר' ראובן אמר לרבי: "ראיתי שהרבי בכה".

והרבי הסביר: "אין זה סתירה - הבכי [=שלי] הוא משום שנמצאים בגלות, ואז בכל יום שמחה תקיעא בליבאי מסטרא דא ובכייה תקיעא בליבאי מסטרא דא, אך העשייה בפועל צריכה להיות בשמחה...".

בהמשך לכך הוציא הרבי תניא, פתחו בעמוד מ' והצביע על השורות - "וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה". הרבי הדגיש כי העצבות בשל הריחוק הוא מצד הגוף ונפש החיונית שבו, הצביע על שורות בעמ' 80 "וגם שמחת הנפש כו'" וקישר את העניינים המדברים על השמחה (בסוף פרק לג עמ' 84-85).

שמחה בלי חסידות?!

ב'יחידות' אמר הרבי להרב יוסף שיינברגר, מראשי ה"עדה החרדית" (צוטט ב'מקדש מלך' כרך ד עמ' תיז): "ודאי הוא ששמחה של מצווה בלתי אפשרית בלי החסידות [=פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא]".

דריש בשמא

בחור שאל את הרבי ב'יחידות' (שם עמ' תטו) בעניין סיפוק, וקיבל תשובה. בהמשך הוסיף הרבי ואמר: "שיהיה מתוך שמחה! שמחה הרי היא עניין הסיפוק, הנה על-ידי שתקיים את הנאמר בעניין הסיפוק, תהיה ממילא שמחה".

הסופר ר' שמחה רז שיחי' שלח לרבי את ספרו "פתגמי חסידים". במכתב האישור (אלול תשמ"א) איחל לו הרבי: "בכבוד ובברכה להצלחה בעבודת הקודש ושמא גרים - מתוך שמחה".

"יוסיף בתלמוד תורה"

בט"ו בתמוז תשמ"ב (לקוטי-שיחות כרך כד עמ' 527) כותב הרבי: "בשאלת ר'... - שהפך להיות עצבני - יוסיף בתלמוד תורה שפיקודי ה' ישרים משמחי לב".

יתרון למצוות התשובה

ברוח הדברים הנ"ל, כתב הרבי בי"א בניסן תשכ"ו (אג"ק כרך כד, עמ' קט):

אפשריות שמחה של מצווה גם במצוות תשובה - עיין תניא פרק לא (ובכמה מקומות) - "שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעיצבון הגוף". ואם-כן, כל המצוות שוות בזה. יתרון בשמחת מצוות התשובה על שמחת שאר המצוות על-פי המדובר שם: ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות כו'. - שזהו עיקר מצוות התשובה מה-שאין-כן במעשים-טובים. יתרון שלא בערך שמחת שאר המצוות - תיכף בהתבוננו שתשובה היא למעלה שלא בערך שאר המצוות (שהרי פסק-דין הוא שרשע גמור והרהר תשובה תיכף ומיד נעשה צדיק-גמור) ובמילא גם שמחתה.

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת תצוה
י"ג באדר, פרשת זכור

סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה - כל ליל-שבת-קודש, אך למעשה מי שטרם קידש את הלבנה יקדשנה במוצאי-שבת¹.

בעניין מבצע פורים והכנות לפורים - ראה מדור זה בגיליון קודם.

רצוי לגלול את ספר-התורה השני לפרשת זכור לפני תפילת שחרית, כדי למנוע 'טרחא דציבורא'².

שחרית: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני על הבימה (ונשאר על הבימה עד הקריאה בו)³, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא (דברים כה,יז-יט): "זכור..."⁴.

לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים, פרשת זכור היא מן התורה⁵. לכמה פוסקים גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור⁶.

כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) - וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול - יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה. לכאורה נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זכר' (צירי-סגול) ואחר-כך 'זכר' (סגול-סגול), ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זכר' (סגול-סגול) ואחר-כך 'זכר' (צירי-סגול)"⁷.

כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' - להכות את 'עמלק' בקריאה זו⁸.

הגבהה וגלילה לספר השני⁹.

אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר  המפטיר, אולם את החצי-קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לה)¹⁰.

אם קרא את הפטרת השבוע או כל הפטרה אחרת, קורא אחריה הפטרת פרשת זכור 'כה אמר ה' צבאות, פקדתי', ואם נזכר אחר הברכות - קורא אותה בלא ברכה¹¹.

אומרים 'אב הרחמים'¹² (אם עדיין לפני חצות).

במנחה אין אומרים  'צדקתך'¹³.

אין להביא המגילה לבית-הכנסת בשבת מבעוד יום, אף במקום שיש בו עירוב, משום הכנה משבת לחול¹⁴, ורצוי שלא לטלטלה כלל השבת¹⁵.

יום ראשון,
י"ד באדר - פורים

מוצאי שבת קודש: נשארים בבגדים חגיגיים¹⁶. לפני שלוקחים את המגילה לבית-הכנסת, יש לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"¹⁷.

אין (להבדיל ו)לאכול קודם קריאת המגילה¹⁸. אדם חלש מותר להבדיל ולטעום פירות וכדומה, ומיני מזונות עד כביצה, וחולה מותר אפילו לאכול סעודה ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך¹⁹.

אבל (רח"ל) תוך שבעה, הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית²⁰ ולשמוע קריאת המגילה²¹. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך²². ואין לו לראות מיני שמחה²³. פורים נחשב כשבת לעניין אבילות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבילות שבצינעא. אינו יושב על הקרקע ונועל נעליו²⁴. לעניין משלוח-מנות, ראה להלן.

בערבית - 'ועל הניסים', ואין להפסיק להכריז 'ועל הניסים' קודם תפילת שמונה-עשרה, אלא יש לציין זאת בטפיחה על השולחן, ורצוי שאחד הגבאים, כשיגיע לשם, יתחיל זאת בקול (שכח ועל הניסים - אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי..." ²⁵. לאחר מכן, אומרים קדיש-תתקבל²⁵*.

קריאת המגילה²⁶.

מי שטרם נתן 'מחצית השקל' כנהוג, יתננה עתה לפני קריאת המגילה.

"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת 'המלך'. ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו²⁶*.

"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול], טלפון ורדיו וכיוצא-בהם [=גם לא בשידור חי] - כי אין זה קול אדם כלל"²⁷.

קריאת המגילה: הרבי היה שומע את המגילה מעומד²⁸. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא²⁹. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת³⁰, והכפילה היא לשלושה חלקים³¹". הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום³². הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה³³.

הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו"⁴.

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה - יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך³⁴.

"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"³⁵.

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)³⁶.

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן³⁷.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"³⁸.

אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.

"נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'"³⁹.

אחר-כך⁴⁰ כורכים הש"ץ והציבור את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. הש"ץ אומר קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים⁴.

הקורא מגילה לנשים (בלבד) - מברכות לעצמן (מעומד⁴¹). ואם לאו - יברך הקורא⁴².

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור⁴³ (אבל האדמו"ר (לבדו) מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום⁴⁴).

הבדלה בבית - כרגיל.

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"⁴⁵, ויאמר 'ועל הניסים'⁴⁶ בברכת-המזון. אם שכח, וכבר אמר את השם של חתימת הברכה, אינו חוזר. אבל במקום 'הרחמן' דיום-טוב, יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי..."⁴⁷.

שחרית:

בשמונה-עשרה - ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש⁴.

קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' - קוראים זכר (סגול-סגול) ואחר כך זכר (צירי-סגול)⁷. מי שלא שמע פרשת זכור, יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו⁴⁸.

ברית מילה: נוהגים למול לאחר קריאת המגילה⁴⁹.

"שמיעת וקריאת המגילה - בתפילין דרש"י"⁴⁴.

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו"⁵⁰, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים⁴.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי'. 'ובא לציון'. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל⁵¹. ואומרים 'בית יעקב'⁵², עד גמירא.

שמחת פורים - חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"⁵³.

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה⁵⁴.

זמן קיום מצוות היום - עד השקיעה. ובדיעבד (קריאת המגילה בלא ברכה) עד צאת-הכוכבים⁵⁵.

משלוח-מנות - חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה⁵⁶. אין שולחים מנות לאבל (רח"ל) תוך שלושים ולאבל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש⁵⁷. האבל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות⁵⁸.

מתנות-לאביונים - חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים - משובח⁵⁹, ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"⁶⁰.

האדמו"ר מקיים "'משלוח מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)"⁶¹.

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח⁶².

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים⁶³ [וגם 'קטני קטנים' יכולים לתת 'מתנות לאביונים' לקופת צדקה⁶⁴], ואדרבה - בעניינים מסויימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (מסיכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים⁶⁵.

כדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'⁶⁶.

בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה⁶⁷.

משתה ושמחה:

"תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה⁶⁸. יש להתחיל את הסעודה ביום⁶⁹ [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, כיוון שהתחיל ביום, אומר 'ועל הניסים' בברכת המזון⁷⁰.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה⁷¹.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"⁷², רק מעט - כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים⁷³.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"⁷⁴.

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=כיסונים ממולאים בבשר) בסעודת פורים⁷⁵.

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"⁷⁶.

"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' - אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו"⁷⁶*.

בבית-חיינו, לאחר הסעודה של כל אחד בביתו, מתוועדים שוב בלילה, כיוון שגם ב'עד דלא ידע' יש דרגות זו למעלה מזו, ויש להתייגע כדי להגיע ל'לא ידע' באופן נעלה יותר⁷⁷.

מנהג האדמו"ר - "מאמר דא"ח בתוך הסעודה"⁴⁴.

הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה - בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים⁷⁸. אבל היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו⁷⁹, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור⁸⁰.

"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה⁸¹.

בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'⁸².

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"⁸³.

נוהגים לשיר 'האפ קאזאק'⁸⁴.

יום שני,
ט"ו באדר, שושן פורים

בירושלים עיה"ק הוא יום פורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.

בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה⁸⁵.

בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסור בהספד ובתענית. מרבין קצת במשתה ושמחה⁸⁶.

בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז - שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר⁸⁷.

גם לאחר ימי הפורים שייך לעורר על 'מבצע פורים', מפני שתכליתם של ימי הפורים היא שההתעוררות של "קיימו מה שקיבלו כבר" תבוא לידי ביטוי גם אחר-כך, ואז מתחיל מבצע פורים האמיתי⁸⁸. ופעם אמר הרבי סיבה אחרת, לסייע לאלה שנזקקו ללוות כדי שיוכלו לחוג את הפורים כהלכתו - לפרוע את חובותיהם, וגם זה חלק מ'מבצע פורים'⁸⁹.

בימים שאחרי פורים השמחה גדולה יותר, בגלל שבהם ניתוסף גם ענין הגאולה "מיסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח⁹⁰.

----------

1) ראה רשימת הרב יעקב לנדא ע"ה בשם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ('כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35), ששלל לגמרי קידוש לבנה בליל שבת.

2) לוח דבר-בעתו (ע"פ הנפסק בסי' קמד ס"ג שאין גוללין ס"ת בציבור, וע"ש בב"י ד"ה וכ' המרדכי).

3) שערי-אפרים שער י סי"ב.

4) לוח כולל-חב"ד.

5) שו"ע אדה"ז סי' רפב סט"ז [הכוונה רק לעצם עניין הקריאה בציבור, אך פרטי הקריאה - בשבת זו דווקא וכו' הם מדרבנן, ראה סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 341 הע' 3 ובשוה"ג]. וראה בהנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך ב עמ' קסו, ערך 'ארבע פרשיות' הערה 59 - שיחת ש"פ זכור תשמ"א, הנחת הת' ס"א. וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1188. תשמ"ט ח"ב עמ' 443.

6) משיחת פ' זכור תשמ"ג. לשונות שונים בשיחות הרבי וכו' בנדון הובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' [להלן: 'אוצר'] חודש אדר (נדפס יחד עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה', הוצאת 'היכל מנחם', ירושלים תשס"ב), עמ' רמה.

אין לברך ברכת התורה על קריאתה לנשים בלבד (שו"ת מנחת-יצחק ח"ט סי' סח).

7) ספר-המנהגים עמ' 72, והביאור באריכות בהערה שם.

לכאורה, לאלה הקוראים בתורה במבטא הספרדי או במבטא הנהוג בארה"ק שאינם מבדילים כלל בין צירי לסגול, אין מקום לכל זה.

8) הובאו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רנט. וראה המובא בעניין זה ב'התקשרות' גליון קט עמ' 18.

9) רגילים שהאוחז את הס"ת הראשון אינו עומד להגבהת הס"ת השני (וכ"פ בשו"ת קנין-תורה ח"ה סי' טז. והעירני הרהמ"ח ס' אשי-ישראל, שלכאורה משמע כן בספר-חסידים סי' תתקל, מטעם עוסק במצווה פטור מן המצווה, וצ"ע הרי לכאורה יכול לקיים שתיהן, וע"ש במקור חסד, עכ"ד).

10) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

11) לוח כולל-חב"ד, ש"פ מקץ.

12) היום-יום לש"פ זכור, אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ב עמ' קסד, וכן משמע מסתימת לשון רבינו בסידורו - קצות-השולחן סי' פג בבדי-השולחן סוף ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.

13) לוח כולל-חב"ד.

14) שם כתב להתיר אם יעיין בה קצת דרך לימוד, אבל מדברי הרבי לא משמע כן.

15) ראה דברי הרבי בנדון שמחמיר גם בעצם הטלטול, בגיליון הקודם בפנים ובהערה 53, וש"נ.

16) בדורות האחרונים נהגו רבותינו נשיאינו להישאר בבגדי שבת גם במוצאי-שבת (ראה קיצור הלכות מילואים עמ' נז וחקרי מנהגים ח"א עמ' קמב). בנוסף לזה, בפורים, גם כשחל בחול, נהגו בדורות קודמים בהרבה מקהילות חב"ד, ובדורנו בבית חיינו, ובשנים האחרונות נתפשט המנהג בין חסידי חב"ד בכל מקום, ללבוש בגדי יום-טוב. וי"א שהרבי הורה כך באחת משיחותיו (למרות שמנהג זה בספר-המנהגים הוא הראשון מ'מנהגי האדמו"ר' ש"אינם הוראה לרבים") - 'אוצר' עמ' רנד. 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14, עיי"ש (במשנה-ברורה וכף-החיים סי' תרצ"ה הביאו שיש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בספר-המנהגים שכתב זאת לפני נתינת מחצית השקל. ראה גם 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 439).

17) סי' רצט, בשו"ע אדה"ז סט"ז. ובנטעי גבריאל הל' פורים פכ"ח ס"ז כתב "ומצוה לפרסם זה".

18) מלבד יחיד שחייב להישאר בביתו (או בכל מקום שאין ציבור), שיבדיל קודם - נטעי-גבריאל שם ס"ח, וש"נ. האשכנזים אינם נוהגים לברך "בורא מאורי האש" לפני קריאת המגילה, אלא בהבדלה כתמיד (ראה נטעי גבריאל שם ובהערה). יש לזכור להתקין את שעון-השבת מראש (בבית הכנסת וכשקוראים בבית) לבל יכבה באמצע קריאת המגילה.

19) רמ"א ומשנה-ברורה סו"ס תרצ"ב.

20) ראה הערות הגר"י פישר לס' פני-ברוך עמ' תסא. ולכאורה גם אם יוצא מביתו לפני הלילה כדי להגיע בזמן לתפילה ולמגילה בבית הכנסת, לא גרע מסליחות של ערב ראש השנה (רמ"א סי' תקפ"א ס"א ומחה"ש שם).

21) רמ"א סי' תרצ"ו ס"ד.

22) גשר-החיים ח"א עמ' רסא, רסג. שם הוכיח שיברך גם שהחיינו, שלא כבחנוכה, כיוון שכאן הברכה גם בעד עצמו, עיי"ש. וכן דעת רוב האחרונים, נסמנו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רמד.

23) גשר-החיים שם ע"פ המג"א תרצ"ו ס"ק ב, ושלפי דעות אחרות רק ממעט בזה.

24) גשר-החיים ח"א עמ' רסא.

25) א"ר סי' תרפ"ב (בק"ו מברהמ"ז -  שם כותב אדה"ז בסי' קפז ס"ח "וכן יש לנהוג"), משנ"ב וכף-החיים שם. והכוונה קודם יהיו לרצון השני (ראה בס' אשי-ישראל פמ"ח הערה י, וש"נ).

25*) יחידים שטרם קידשו את הלבנה, לא יקדימו קידוש לבנה לקריאת המגילה אם יש לחוש שעי"ז יאחרו את קריאת המגילה בציבור, אפילו אם אחר הקריאה יעבור זמן קידוש לבנה. וכן אם לא נראתה הלבנה לפני-כן ונתפזרו העננים תוך כדי קריאה, לא יצאו היחידים לקדש את הלבנה על-מנת לגמור אחר-כך את המגילה ביחידות, אפילו אם אחר הקריאה יעבור הזמן, כי פירסומי-ניסא בציבור עדיף (ראה שו"ת נודע-ביהודה קמא סי' מא ועוד מקורות, נסמנו בנטעי גבריאל הל' פורים פרק מט. וראה שם הדין באם השאלה נוגעת לרוב הציבור).

26) אף שעיקר מצוות קריאת המגילה היא ביום (ולכן הוזכר בגיליון הקודם ע"י ציון 6 שהמזכים את הרבים יעדיפו את הקריאה ביום), הרי מי שיש לו אפשרות לשמוע מגילה בלילה חייב לקיים זאת, אף אם עי"ז מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום (ראה שו"ת רדב"ז ח"ד סי' יג, הובא בקו"א לשו"ע אדה"ז סי' רעא סק"א. וע' בארוכה בעניין זה בקובץ 'התמים' החדש לפורים זה, גיליון כז עמ' 54, וש"נ).

26*) ספר-המנהגים שם, וש"נ. צילום ברור בהקטנה של שני עמודים ממגילה זו נדפס בס' אגרות-קודש - אדמו"ר מוהר"ש, ברוקלין תשנ"ג, עמ' קמ, ובספר-התולדות אדמו"ר מהר"ש, ברוקלין תשנ"ז, מול עמ' 21. ראה פרטים נוספים על הנוסח ואופן הכתיבה במגילה זו ב'אוצר' עמ' רסד-רסו.

27) לקוטי-שיחות כרך ט עמ' 336. כרך כ"א עמ' 496.

28) 'אוצר' עמ' רנה (וכמדומה כך נפוץ בין אנ"ש. וראה כף החיים תר"צ ס"ק ב).

29) 'אוצר' עמ' רנד.

30) שו"ע סי' תר"צ סעיף יז, וראה כף-החיים שם ס"ק קב. וכ' שם ס"ק קג מהפרמ"ג, שיש להיזהר שלא תהיה נגררת על גבי קרקע, ואף לא תלויה מעל השולחן.

31) ספר-המנהגים, וש"נ בעניין השומעים. 'אוצר' עמ' רנה. צריך חיפוש הטעם שלמנהגנו כופלים לג' חלקים דווקא (למנהג העולם מקפלים לחלקים רבים, יריעה ע"ג יריעה - לוח דבר בעתו).

32) 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14. וראה שו"ע אדה"ז סי' ריג ס"ז, וכף-החיים שם סוס"ק כב.

33) שם. וראה בכף-החיים שם ס"ק קב ובשו"ת מהרי"ל, מהדורת מכון-ירושלים, ס"ע נו. 'אוצר' עמ' רנה.

34) ראה שו"ע סי' תר"צ ס"ג-ו ונו"כ, משנה-ברורה שם ס"ק יט.

35) ספר-המנהגים שם, וש"נ. בדרך-כלל היה הרבי מכה ברגלו (הימנית או השמאלית) בכל 'המן', ובמקום שנזכר באיזה תואר היתה ההכאה מורגשת יותר ובמשך זמן רב יותר. לפעמים הכה יותר חזק ב'המן' שניגנו בו או ב'המן בן המדתא' (ראה ב'אוצר' עמ' רנז, וב'התקשרות' בשנים קודמות).

הרבי הפגין הנאה וחייך בשעה שהילדים היו מרעישים ב'הכאת המן', וכמה פעמים דיבר בשיחותיו נגד הגבאים החוששים מ'בילבול' הילדים ומגבילים אותם, וכן נגד המכים 'בעל כרחם' בקול דממה דקה... ('אוצר' שם).

36) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רנח, וש"נ.

37) 'לוח כולל חב"ד', כף-החיים סי' תר"צ ס"ק צו מבן-איש-חי. וראה 'אוצר' שם.

38) ספר-המנהגים שם. (במג"א סי' תר"צ ס"ק יז מס' מטה-משה, ועוד - 'האגרת הזאת' בלבד). המו"ל ד'לראות את מלכנו' מסר, שבכל השנים שבדק בוידיאו - נענע הרבי את המגילה במקומות אלו ח' פעמים.

39) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה שלל הגירסאות המובאות ב'טור השלם'.

40) לוח כולל-חב"ד. כן משמעות לשון אדה"ז בסידורו שלא הביא עניין כריכת המגילה, כדעת סדר-היום, המג"א וסיעתם שאין קפידא מתי לכורכה, ומבאר זאת ע"פ נגלה וע"ד החסידות - משיחת פורים תשט"ז, מוגה, 'שערי המועדים - פורים' סי' נו, עיי"ש. והמסקנא - שעדיף [בהנחת השיחה  ('התוועדויות' תשט"ז ח"ב ס"ע 157) הדגיש הרבי שהציבור ינהג כך, וכן העתיק ב'אוצר' עמ' רסא, אבל בשיחה המוגהת לא הזכיר זאת, ומשמע שזה נוגע גם לש"ץ] להשאיר את המגילה פתוחה עד אחר ברכה אחרונה, שע"י זה ימשיכו ענייני המגילה להאיר בגילוי. [הרבי עצמו החל, בדרך-כלל, לגלול את המגילה עם סיום הקריאה, והמשיך בכך בשעת הברכה ('אוצר', עיי"ש), אבל כמובן זה אינו הוראה לרבים].

41) ע"פ שו"ע אדה"ז סי' ח ס"ג.

42) ברמ"א סי' תרפ"ט ס"ב, מג"א סי' תרצ"ב ס"ק ה ופרמ"ג בא"א שם ועוד, פסקו שיברכו "לשמוע מגילה", והפר"ח סי' תרפ"ט (ובליקוטים) חולק ע"ז וס"ל שחייבות גם בקריאה ויברכו כרגיל. י"א שהרבי היה קורא את המגילה לנשים בבית הרב, ובירכו לעצמן 'על מקרא מגילה'.

43) רמ"א סי' תרצ"ב סוס"א. ולדעת הב"י מסיק בכף-החיים סי' תר"צ ס"ק קכד שגם היחיד מברך. וכ' שכן פסקו הא"ר, מאמר-מרדכי ובן-איש-חי, וכ"פ גם הערוך-השלחן (תרצ"ב ס"ה, גם כ'מנהג העולם').

44) ספר-המנהגים.

45) רמ"א סי' תרצ"ה ס"א - כמובן, זאת בנוסף לסעודת 'מלווה מלכה', שהרבי נהג ליטול ידיו בסמיכות להבדלה. ולפעמים גם באם היה זה בשעה מאוחרת בלילה. בעת הסעודה אכל תבשיל (לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 65).

46) אבל לא 'מגדול', 'אוצר' עמ' רעז.

47) שו"ע ורמ"א סי' תרפ"ב ס"א, ושו"ע אדה"ז שנסמן לעיל הערה 25.

48) לוח כולל-חב"ד (וצ"ב אם נכתב כך בשנים שהרבי הגיה את הלוח, וכן אם אכן כל מה שהרבי לא מחק שם, נקרא 'מוגה'). לדעת המג"א סי' תרצ"ד זהו זמן נתינתה לכתחילה.

49) כן נהג תמיד המוהל הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה ('התקשרות' גיליון מ עמ' 18), כדעת תה"ד סי' רסו, ב"י בבדק-הבית יו"ד סו"ס רס"ב, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנא, הפר"ח והגר"א סו"ס תרצ"ג והפרמ"ג סו"ס תרפ"ז, מנהג פרנקפורט שהובא בהגהה במהרי"ל  דלהלן, ומנהג הספרדים כמובא בכף-החיים סי' תרצ"ג ס"ק ל. בלוח כולל-חב"ד כתב למול לפני קריאת המגילה, ע"פ הרמ"א שם ממהרי"ל, וכן מנהג העולם האשכנזים כמ"ש המשנ"ב סו"ס תרפ"ז מהח"א. וראה מהרי"ל עמ' תכו, וש"נ. אוצר-הברית ח"א עמ' רעח.

יש נוהגים לקרוא לתינוק 'מרדכי', נסמן בנטעי-גבריאל עמ' צה.

50) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רסח, וש"נ.

51) בסידורי תהילת ה' נדפס (לא מאדה"ז): "ומחזירין הספר-תורה וקוראין המגילה". אך משנת תשל"ח ואילך נוספה שם בשולי הגליון הערה שמנהגנו כנ"ל. בס' שער-הכולל פי"א אות כב סעי' ה, ובס' חקרי-מנהגים עמ' רכג נתבאר טעם ומקור מנהגנו, עיי"ש. וראה 'אוצר' עמ' רסז. מנהג-ישראל-תורה סו"ס תרצ"ג.

52) שער-הכולל שם אות כג.

53) 'שערי-המועדים - פורים' עמ' קמה.

54) 'התקשרות' שם.

55) שו"ע סי' תרפ"ז ס"א ונו"כ.

56) שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ה ס"ד.

אודות משלוח מנות, ראה שיחות-קודש תשל"ו ח"א עמ' 565 ששיעורן לכתחילה כזית בכל מנה, ועכ"פ כזית יחד. ולכתחילה שוויין ביחד ב' פרוטות לפחות. ומציין לצפנת-פענח על הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו, עיי"ש.

בגיליון הקודם, בהוראות אודות 'מבצע פורים', נעתק ממכתב המזכירות (אג"ק ח"כ עמ' קעז) שניתן להסתפק ב"תפוח וסוכריה". ואולי הוא שיעור-מינימום (ראה הדעות בנושא בילקוט יוסף ה עמ' שכח-של ובפסקי תשובות סי' תרצ"ה אות יח, וש"נ), וע"ד שביקש הרבי, מפני "חוסר האמצעים", תפילין "כשרים בלי כל פקפוק" אבל "קטנים" (אג"ק ח"ב עמ' כה). אבל למעשה, פעם אחת (באחת השנים תשל"ו-ח?) כשהכניסו לרבי לדוגמא את ה'משלוח מנות' של צא"ח בנ.י., הגיב שאחת המנות היא "פחות מכשיעור", ועקב זאת פתחו והשלימו כמאה אלף חבילות-מנות!

שם, בקשר לחיילים, נאמר שיכולים לקיים 'משלוח מנות' במנות המוכנות להם בחדר-האוכל (ועד"ז במאושפזים בבית-רפואה ובית-אבות ותלמידים בפנימייה, ועצ"ע בבני-ישיבה שאינם משלמים). ולכאורה ראיה לזה מדין בן סורר שגנב מאמו (סנהדרין עא,א) ומדין פת שעל השלחן (או"ח סי' שסו, בשו"ע אדה"ז סט"ז), ומאידך צ"ע מדין אורח שקידש במנתו, שלהרבה דעות מקודשת רק מספק (אה"ע סי' כח סי"ז, עיי"ש בב"ש ובאוצר הפוסקים ס"ק צב בארוכה). וראה בס' מצות מצוה פי"א ס"ט וש"נ.

57) כדעת הרמ"א סי' תרצ"ו ס"ו. כן הורה הרבי לפרסם שלא ישלחו לו, בשנת האבלות על אמו (תשכ"ה) - נטעי-גבריאל הל' אבילות ח"ב פל"ה הע' יט (מהרה"ח רי"ל שי' גרונר, ודלא כמ"ש בס' שבח-המועדים (תשנ"ג) פי"ד ס"ג). וכן על שאר קרובים תוך ל' - הוראת הרבי בשנת האבלות על הרבנית (תשמ"ח) - שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב.

58) שו"ע ומ"א סי' תרצ"ו ס"ב, מספר-חסידים סי' תשי"ג ומהרי"ל הלכות פורים (מהדורת מכון ירושלים עמ' תלב). גשר-החיים ח"א עמ' רכח. רסא.

59) לוח כולל-חב"ד, משו"ע סי' תרצ"ד ורמ"א סו"ס תרצ"ה.

60) ישעיה נז,טו. רמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז.

61) ספר-המנהגים שם. הרבי היה נוהג לשלוח בכל שנה לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש - הרה"ח רי"ל גרונר, 'התקשרות' שם.

62) ראה שדי-חמד 'אסיפת דינים - מערכת פורים' סוס"ו, מובא בלקוטי-שיחות כרך ל"ג עמ' 118 ועוד, וכן באחרונים. אך א"צ כדין שליחות ממש, וכמובא בסה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 302 ולהלן שמנהג ישראל לשלוח מנות ע"י התינוקות. וראה גם 'אוצר' עמ' עדר.

63) וכן שולחים על ידיהם משלוח מנות, ספר-השיחות תשמ"ח ח"א שם. ובמיוחד מתנות לאביונים, ראה בס' קדושת-לוי, קדושה שנייה. 

64) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 561.

65) כמובא בשו"ע, רמ"א או"ח סו"ס תרצ"ו, שבשביל מנהג זה התירו כמה עניינים - 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1239, ועוד. ע"ד הצגות לבנות בפורים - ראה היכל-מנחם כרך ב עמ' קמה.

בלקוטי-שיחות כרך ל"א עמ' 279 הורה הרבי שלא ישחקו כלל הילדים בתפקיד 'המן', ובוודאי שלא בהתלהבות.

66) שיחת ש"פ תרומה, ו' אדר תש"מ.

67) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 484.

68) ספר-המנהגים שם, ולוח כולל-חב"ד, משו"ע או"ח תרצ"ה ס"ב בהג"ה.

בספר-המנהגים שם הביא סתירה בדעת אדה"ז אם יש חיוב לאכול פת בפורים, עיי"ש.

69) הרמ"א שם כ' שרוב הסעודה צ"ל ביום, אבל אצל רבותינו רק התחילה ביום, ועיקרה היה בליל ט"ו - שיחת פורים תשי"ט.

70) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' קפח סעיף יז.

71) רמ"א שם. וראה הערת הגהמ"ח שו"ת מנחת-יצחק ע"ז בלוח דבר בעתו.

72) רמ"א שם.

73) 'שערי-המועדים - פורים' סי' י.

74) תורה-אור צח,א. ספר-המנהגים שם ובעמ' 38, וש"נ. ועד"ז באג"ק ח"כ עמ' קסז.

ב'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 454 ,391, תש"נ ח"א עמ' 135 ובכ"מ איתא שאין בפורים את ה'שוטרים' שצ"ל ביו"ט כדי למנוע היפך הקדושה כנפסק ברמב"ם וטושו"ע, כיוון שישנה ההבטחה שבוודאי לא יהיה מזה עניין בלתי-רצוי. מאידך, ב'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1180 מזרז לשלול לגמרי בפורים ענייני ד' כתות שאינן מקבלין פני שכינה, שסימנן חשמ"ל [חנפים, שקרנים, מספרי-לשון-הרע, לצים]

75) ראה ספר-המנהגים עמ' 58, 'אוצר' עמ' רעז.

76) 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 372. אמנם היו פעמים שהורה הרבי לקיים 'עד-דלא-ידע' כפשוטו [אך ביחס לבחורים היתה הסתייגות מכך גם לפני ה'גזירה', ראה 'התוועדויות' תשי"ב ח"ב עמ' 45, וכמובן לאחריה גם כשהורה כנ"ל, כגון בפורים תשל"א] וה'גזירה' הידועה להגבלה ב'משקה' נדחתה על-ידו לאותה שעה. וכנראה לזה הכוונה בשיחת ש"פ שמיני תשמ"א (הקטע השייך לזה נעתק גם בס' 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 181). וראה 'אוצר' עמ' רצ, ובכרך אלול-תשרי עמ' שסט-שע בקשר לשמחת-תורה.

76*) ספר השיחות תשמ"ט כרך א, עמ' 335.

77) 'התועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1420 ואילך.

בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 351 הציע הרבי לערוך ג' התוועדויות בקשר לימי הפורים, כדי שיהיו באופן של 'חזקה', עיי"ש.

78) כמפורש בכ"מ, ומהם במענה ב'יחידות' שנדפס בס' היכל-מנחם כרך ג עמ' רנח. אבל ראה המובא במדור 'ניצוצי רבי' שבגיליון רנא.

79) כגון 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1478.

80) ביאור העניין במכתבו שנדפס ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 980.

81) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1426.

82) ספר-המנהגים שם, וראה ב'אוצר' עמ' רעט-רפג.

83) שו"ע אדה"ז סי' תכט ס"א. ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשד"מ ח"ב עמ' 1280, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399 ,339, ועוד.

84) (ספר-הניגונים, ניגון כד) שיחת פורים תשל"ב. לפעמים נזכר פורים בין הזמנים שבהם ניגנו את ניגון 'ארבע הבבות' של אדה"ז (שם, ניגון א). הרבי ציווה בקביעות לנגנו לקראת סיום התוועדויות הפורים, ואחריו 'ניע זשוריצי'. פעמים שציווה לנגן גם 'קול ביער' (שם, ניגון כג) - 'אוצר' עמ' רצב-ג.

85) לקוטי-שיחות כרך כ"ט עמ' 423.

86) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע סי' תרצ"ו ס"ג, רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב. אך בשיחות-קודש תשכ"ז ח"א עמ' 482 איתא, שכיוון שצ"ל לפנים משורת הדין, צריך שתהיה הרבה שמחה, עיי"ש.

87) לקוטי-שיחות כרך ג עמ' 1274. ומבאר: אף שבנוגע לקריאת המגילה אמרו שאינה נקראת אלא עד ט"ו בחודש, אבל הציווי "מרבין בשמחה" נוגע לכל ימי החודש, וכלשון חז"ל "משנכנס אדר", וכמו שנאמר: "והחודש אשר נהפך להם". ואם כן... כאשר השמחה היא באותה המידה שבימים הקודמים, בלי הוספה וריבוי, אינה שלימות השמחה, כיוון שנתיישנה (שלכן לברכת חתנים צריך בכל פעם 'פנים חדשות').

88) 'אוצר' עמ' רפו, מסיום שיחות פורים תשד"מ ותשמ"ה, ומשיחת ש"פ פרה תשמ"ה.

89) שם, משיחת פורים תשמ"ו.

90) שיחת ש"פ פרה תשל"א.