פרשת הנדרים מתחילה במילים: "וידבר משה אל ראשי המטות... זה הדבר אשר ציווה ה'". חז"ל אומרים שהניסוח "זה הדבר" מבטא את מעלת נבואתו של משה רבנו. כל הנביאים האחרים התנבאו בלשון "כה אמר ה'", ואילו משה נתנבא בלשון "זה הדבר". 'זה' אפשר לומר רק על דבר גלוי, העומד מול העיניים, וכזאת הייתה נבואתו של משה רבנו.

אך עלינו להבין את הקשר בין מעלת נבואתו של משה רבנו לפרשת הנדרים דווקא, שבפרשה זו דווקא נאמר "זה הדבר".

החכם מפר

הנדרים בכלל מייצגים מצב רוחני נחות, שבו האדם אינו בטוח ביכולתו לברר ולהעלות את הדברים הגשמיים ויש חשש שייפול וייכשל. לכן הוא נודר נדרים, כדי לקבוע לעצמו גדרים שימנעוהו מלמעוד. כדי להפר את הנדרים הולכים אל חכם, העומד בדרגה עליונה, שבה אין צורך בנדרים, והחכם מעלה ומרומם את האדם הנודר למדרגה גבוהה יותר, שבה אין לו צורך בנדר. כך החכם יכול להפר את הנדר.

עניין זה נרמז באמירה "זה הדבר" בפרשת הנדרים דווקא. ההבדל בין 'כה' ל'זה' הוא, ש'כה' מבטא השגה משוערת, שאינה ברורה בכל הפרטים; ואילו 'זה' מורה על דבר ברור, שעליו אפשר להראות באצבע ולומר "זה הדבר".

הגשמיות נהפכת לאלוקות

כל עוד עבודת האדם היא בבחינת 'כה', היינו שהאדם אמנם מבין ומשיג את האמת האלוקית, אבל אין היא חודרת בכל פרטי נפשו – הוא זקוק לנדרים, מכיוון שיש חשש שהדברים הגשמיים יורידו אותו למטה.

אבל כאשר הוא עומד בדרגה של 'זה', היינו שהאלוקות ברורה ומוחלטת לגביו, ממש כמו דבר שרואים מול העיניים, ולזה האדם בא כשהוא עובד את ה' מתוך מסירות-נפש ולמעלה מגדרי הדעת וההשגה – כי-אז אין הוא זקוק לנדרים, אלא להפך, בכוחו להעלות את הדברים הגשמיים, עד שהגשמיות עצמה נהפכת לאלוקות.

לצאת ולהפיץ

אמנם הנבואה במדרגת 'זה' היא מדרגתו של משה רבנו בלבד, ומי הוא שיכול להידמות למשה, ובכל-זאת יש בנפשו של כל יהודי ניצוץ של משה. ממילא יש בו הכוח לעבוד את ה' בדרגה של 'זה', שאז הגשמיות עצמה נהפכת לאלוקות. כל אחד ואחד יכול להגיע לכך אם רק יקשר את דעתו ויתקע את מחשבתו בחוזק בענייני התורה, עד שיתאחד איתה לגמרי, שזהו עניין מסירות-הנפש, שהאדם חדל מלהיות מציאות לעצמו, אלא הוא מתבטל לגמרי לקב"ה.

וכך גם בדרישה מיהודי לצאת החוצה כדי להפיץ שם את מעיינות התורה והחסידות – אפשר לטעון שיש חשש שהעולם החיצוני יוריד אותו ממדרגתו. אולם כשיהודי הולך בכוחו של המשלח, 'משה רבנו' שבדור – אין לו להתיירא, מכיוון שהוא קשור עם מי שעומד במדרגת 'זה הדבר', ובכוחו יוכל לעסוק בהפצת היהדות בדרכי נועם ושלום ולקרב את הגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך לא, עמ' 154)