צער החורבן
נאמר בשולחן-ערוך: "וראוי לכל ירא-שמים להיות מצֵר ודואג על חורבן בית-המקדש". שאלו את רבי מנחם-מענדל מקוצק: וכי מי שאינו ירא-שמים אינו צריך להצטער על חורבן בית-המקדש? השיב להם: אדם כזה צריך להצטער תחילה על חורבן עצמו.
גאולה בזכות התקווה
אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווּי, ראויים הם לגאולה בשכר הקיווּי. שמא תאמר "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו"? תלמוד לומר: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" – קיוויתם ולא נושעתם, קווּ ושובו וקווּ.
(ילקוט תהילים)
הקרבנות מעוררים
על-פי-רוב חלה בימי בין המצרים פרשת פינחס, שבה מופיעות פרשיות הקרבנות, התמידים והמוספים. זאת כדי לעורר את בני-ישראל שישתוקקו לבנין בית-המקדש במהרה בימינו.
(שפת אמת)
חגים חדשים
כאשר תבוא הגאולה יהיה שבעה-עשר בתמוז יום ראשון של חג, ותשעה באב ייהפך ליום האחרון של חג, וימי בין המצרים יהיו ימי חול-המועד, כפי שנאמר (ירמיה לא,יג) "והפכתי אבלם לששון". לכן קוראים בתקופה הזאת את פרשת פינחס, שבה מפורטים הקרבנות של כל מועדי השנה.
(רבי ישראל מרוז'ין)
היום יבוא
הרבי הצמח-צדק מליובאוויטש שמע פעם אחת חסידים מדברים בינם לבין עצמם ואומרים: "מי יודע מתי יבוא המשיח". אמר להם: "זה סגנון דיבורו של בלעם, שאמר (בלק כד,יז) 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב', שהגאולה כביכול רחוקה. יהודי צריך לקוות ולצפות שמשיח-צדקנו יבוא היום".
שמחה למעלה
משיח כבר כאן. "הנה זה עומד אחר כותלנו". בעולם עליון יותר כבר שוררים ששון ושמחה; הוא כבר בא. אבל כאן למטה הוא מחכה לבני-ישראל שיעשו תשובה.
(ספר השיחות תש"א)
מה עשיתי היום
בכל יום אנו אומרים בתפילת שמונה-עשרה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וכן "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". כאשר כל יהודי יאמר מילים אלה באמת, בוודאי ישאל את עצמו: מה עשיתי היום בכיוון זה.
(הרבי מליובאוויטש)
התשוקה והגעגועים יביאו אותו
כבר הגיעה העת לביאת המשיח. צריכים להיות בבחינת "עמדו הכן כולכם", מתוך תשוקה וגעגועים למשיח, ובכך בוודאי יביאו לידי התגלותו.
(ספר השיחות תשמ"ח) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
