גל חדש של שנאה כלפי יהודים התפרץ בעקבות שרֵפת התלמוד ברומא, לפני כארבע-מאות וחמישים שנה. בפקודת האפיפיור שלחה האינקוויזיציה את ידה גם בערים אחרות, ובהן התבצעו שרֵפות דומות של התלמוד וספרי יהדות אחרים. רוחות השנאה פשטו והלכו בעולם הקתולי כולו.
בעיר פראג משל המלך פרדיננד הראשון, אשר נטה חסד ליהודים, ועמד בקשרים טובים עם כמה ממנהיגיהם. אולם כשהחל מסע השיסוי ביהודים, חדרו הדברים גם לליבו והרעילו את מוחו.
באותה עת נפגש בנו של המלך, הנסיך פרדיננד, שליט ממלכת בוהמיה, עם ידידו הטוב יוהן, שליט מורוויה. שניהם היו משכילים וחובבי מדעים, במיוחד אסטרונומיה ומתמטיקה. במפגש דנו בחידה מתמטית סבוכה. הם ניסו לפתור אותה, ללא הצלחה.
החליטו השניים להתערב ביניהם. הם קבעו להיפגש בעוד כמחצית השנה, ועד אז ינסה כל אחד ואחד מהם לפתור את החידה. מי שיביא עמו את הפתרון יוכר כבעל הסמכות וכמכריע בכל ויכוח שיתגלע ביניהם.
חמישה חודשים עברו מאז ההתערבות והנסיך פרדיננד לא מצא פתרון לחידה. הוא חקר אצל טובי המלומדים שבממלכה, אך איש לא ידע להשיב. הנסיך חשש מאוד מהפסד בהתערבות, והדבר השפיע על מצב-רוחו.
יום אחד יצא הנסיך לבקר באחת מאחוזותיו הגדולות, ופגש את מנהל האחוזות המוכשר, ר' משה-יצחק. את האחוזות ירש הנסיך מקרוב משפחתו, שמת חסוך בנים. את האחוזות ניהל ר' משה-יצחק בהצלחה רבה, והנסיך פרדיננד ביקש ממנו בשעתו להמשיך בתפקידו.
ר' משה-יצחק הבחין במצב-רוחו הקודר של הנסיך, ושאל לסיבת הדבר. סיפר לו הנסיך על החידה ועל ההתערבות. שאל היהודי אם ניסה לפנות גם אל חכמי היהודים. הנסיך הגיב בהיתול: "וכי מה היהודים יודעים מלבד הבכי על חורבן בית-מקדשם?".
זו הייתה הזדמנות בעבור ר' משה-יצחק לספר לנסיך הצעיר כמה דברים שלא ידע על היהודים. הוא נקב לפניו בשמות כמה וכמה מגדולי ישראל שנודעו בהשכלתם הרחבה ובקיאותם גם בחכמות הטבע. "גם כיום יש לנו חכמים כאלה", אמר. "אני ממליץ לפניך לפגוש את רבה של פראג, רבי יהודה ליוואי, המהר"ל".
זיק של תקווה עלה בעיני הנסיך. הוא השיב כי הוא מוכן לפגישה כזאת, אולם מבקש שהדבר ייעשה בחשאיות, שכן הוא חושש מהחרפה שתיגרם לו, כשייוודע שנזקק לעזרת העם השפָל. הוא לא חש בנימה הפוגעת שבדבריו, אולם ר' משה-יצחק לא נשאר חייב.
בדברים בוטים הוכיח ר' משה-יצחק את הנסיך על שהלך שולל אחרי הכמרים, וקבע כי שנאתם מדברת מתוך גרונו. הנסיך טען לפניו כי היהודים תאבי בצע ועשירים. ר' משה-יצחק השיב כי היהודים, על-אף היותם גולים ממדינה למדינה, עובדים במרץ בעבודות פרך כדי להרוויח את לחמם. לעומתם, הגויים מבזבזים את כספם על שכרות והוללות.
"יש בין היהודים גם עניים מאוד", אמר ר' משה-יצחק, "ובכל-זאת המדינה מבקשת למלא את קופתה מהמיסים הגבוהים המוטלים עליהם". הוא קבל לפני הנסיך על המיסים הגבוהים שחייבים לשלם גם בעלי מלאכה ועסקים זעירים.
הנסיך הופתע מנימת דבריו של ר' משה-יצחק. זה הבהיר לו כי בעקבות מסע השנאה המשתולל נגד היהודים החליט לפקוח את עיני הנסיך, לבל יילכד בפח הכמרים והאצילים, שונאי-ישראל.
דבריו של ר' משה-יצחק הותירו רושם עמוק על הנסיך. כמה וכמה ימים התהלך שקוע במחשבותיו. הוא הכיר היטב את מסע ההסתה שהכמרים מנהלים נגד היהודים, ואת הקושי של אביו המלך לעמוד כנגדם. בסופו של דבר קרא לר' משה-יצחק וביקש להזמין את רבה של פראג אליו.
הנסיך הציע להביא את המהר"ל אל ארמונו במרכבתו המלכותית, אולם המהר"ל דחה את ההצעה והודיע כי יבוא בעגלה רגילה. כעבור שבוע הופיע המהר"ל בבית הנסיך.
כאשר הציג הנסיך את החידה המתמטית לפני המהר"ל פתר אותה הרב מיד, כלאחר-יד. הדבר עשה רושם עז על הנסיך. התפעלותו גברה שבעתיים כאשר המהר"ל הוסיף וכתב את פתרון החידה בשפת המדינה, בלשון צחה וברורה.
כעת היה הנסיך אסיר תודה למהר"ל והוא ביקש לשלם לו ביד רחבה. בתגובה השיב המהר"ל, כי מימי משה רבנו מסורת היא בעם-ישראל ללמד חכמה לכל דורש ללא תשלום, חוץ מן הזקוקים לתשלום לפרנסתם.
לבקשת הנסיך נשאר המהר"ל שבוע ימים בביתו של ר' משה-יצחק. בכל הימים האלה שוחחו המהר"ל והנסיך שיחות ממושכות בענייני אמונה ומדע. הנסיך יצא מגדרו לנוכח חכמתו של המהר"ל, והתפעל מבקיאותו בכל תחום של חכמה ומדע.
ששת החודשים חלפו. הנסיך הזמין אליו את עמיתו יוהן ואת ההגמון. לתדהמת הנוכחים הציג את פתרון החידה בדרך קלה וברורה, כפי ששמע מהמהר"ל. הפתרון הקסים את כולם, והם הודו מיד כי הנסיך פרדיננד זכה בהתערבות.
על השאלה כיצד מצא את הפתרון, ענה: "לא פרי חכמתי וידיעותיי הוא. עם כל רצוני הטוב לא אוכל לגלות את זהותו של האדם שפתר לי את החידה, שכן הלה דרש ממני בתוקף להימנע מלגלות את שמו". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
