הקדמה מיוחדת שהקדים הרבי בטרם פתח באמירת 'הדרן' * הקשר למכתב שכתב כ"ק הריי"צ ל"אחד מחתניו" * לרגל סיום המחזור השני של לימוד הרמב"ם ערך הרבי 'הדרן' בהתוועדות שבת פרשת ויקהל תשמ"ו * באותם ימים ממש סבל מאוד ברגליו, אולם בעת אמירת ה'הדרן', ניכרו בו התחדשות ורעננות מיוחדים, כאילו דבר לא אירע * הסיפור המלא, מתוך רשימת אחד התמימים
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
הלוואי שייקלטו הדברים
בחוברת הנושאת את התאריך "א' דראש חודש אדר שני תשמ"ו", שיצאה לאור על-ידי מערכת אוצר החסידים, נכתב ב'פתח דבר' כדלהלן:
"בזה הננו מוציאים לאור שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א – הדרן על הרמב"ם, שאמרה בהתוועדות דשבת-קודש פרשת ויקהל, כ"ז אדר ראשון – בקשר עם סיום מחזור שני דלימוד הרמב"ם בערב שבת-קודש, והתחלת מחזור שלישי – ביום השבת-קודש".
זה היה הדרן ארוך, שעסק בידיעת ה', ורומם את כל שומעיו בתוכנו ובעומקו. והנה תוכן מתומצת מהעניינים שנתבארו בהדרן (שנדפס גם ב'תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס' עמ' קא ואילך, שם גם נדפס תוכן העניינים (בעמ' קצט)):
הציווי דידיעת ה' כולל ידיעה שכלית וידיעה שלמעלה מגדר ידיעה שכלית, וקודמת לזה – האמונה שלפני ולמעלה מהציווי. ודוגמתם בימות המשיח, כשתהיה השלימות דידיעת ה' ודכל הלכות התורה – שנוסף על פעולת הלכות התורה בתיקון העולם על יסוד ב' אופני ידיעת ה', ישנו עצם עניין גילוי אלקות (מצד האמונה שלמעלה מהידיעה) שתהיה בביאת המשיח שלמעלה מתיקון העולם.
וענינו בתורה – לימוד התורה לשמה, כמודגש בלימוד כל התורה כולה (לא רק לדעת את המעשה אשר יעשון), ועל זה נאמר "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך", שלילת הבושת מצד החיסרון בעניין "אתם עדי", עדות על רצונו העצמי של הקב"ה שבתורה שלמעלה מהפעולה בעולם.
ה'הדרן' עצמו היה מאוד עמוק; הוא נאמר אחרי מאמר החסידות. כדרכו הזכיר הרבי שנהוג בכל שבת לבאר פסוק בפרשת השבוע עם רש"י, הערות לזוהר ושיעור יומי ברמב"ם, ובנוסף – המשיך הרבי – בקשר להתחלת מחזור השלישי ברמב"ם בו ביום (לאחרי סיום מחזור שני) ייאמר גם 'הדרן'. אך כאן הקדים הרבי את הדברים הבאים, לפי הנרשם בהנחות בלשון הקודש (התוועדויות תשמ"ו כרך ב' עמ' 674):
ולכן הרי זה הזמן הכי מתאים לומר מספר מילים (ומה טוב – יותר מזה) בקשר לסיום והתחלת הרמב"ם, כדלקמן. ויהי-רצון שדברים אלו ייאמרו "על אודנין דשמעין" שישמעו ויקלטו את הדברים הנאמרים ועל-כל-פנים – חלקם או מקצתם.
לפי נוסחת הנחות התמימים (ביידיש) עמ' 774 נאמר כך: "ויהי רצון שהדברים לא יישארו אותיות פורחות באוויר, אלא יהיו אודנין שמעין [=אוזנים שומעות], כל האותיות, או על-כל-פנים חצי, על-כל-פנים אחדות מהן".
'דברי ימי החוזרים'
הרה"ת הרב יוסף-יצחק גרינברג, כיום שליח הרבי באנקוריג' אלאסקה, היה עד לאותה התוועדות מיוחדת. על ניסוח הדברים שלעיל הוא סבור שהרבי התבטא בלשון "למחצה, לשליש או לרביע". הוא מוסיף לספר, כי בכל ה"הקדמה" הזו היה בה קצת מן הפלא. אם כי אכן לא קלטו רוב השומעים יותר משליש או חצי מה'הדרן', שתוכנו היה עמוק ביותר, בכל-זאת היה זה דבר בלתי שגרתי, שהרבי יקדים ויודיע זאת מראש – שיהיו כאלו שלא יבינו אלא חלק מהדברים.
כמה שנים לאחר מכן נחשף ברבים והופיע על-ידי קה"ת (ברוקלין תשס"ו) קונטרס "רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ – קיץ תרצ"ט", ומטרתו – לסקור את "דברי ימי החוזרים... בעדת חסידי חב"ד יצ"ו". בקונטרס זה נאמר (נדפס גם בחוברת 'דבר מלכות' לשבוע פרשת קורח תשע"א עמ' קסד):
"חוזר הוא שם המושאל לאיש בעל כשרון תפסן מהיר, שפה ברורה ולשון צח. ועבודתו היתה לאחר שגמר כ"ק רבינו אמירת התורה והלך לו, עלה החוזר. ויחזור את תורת רבינו דברים כהווייתן מילה במילה.
"וככה היה חוזר את תורת רבינו – בלשון הרב – כמה פעמים בזה אחר זה עד אשר השומעים קלטו את דברי התורה – איש כפי יכולתו – מהם שקלטו את כל התורה שאמר רבינו, ומהם שקלטו רק מחציתה ומהם אשר אפילו אחרי רוב ההשתדלות לא יכלו לקבל רק שליש או רביע. וכאשר נשנה הדבר בכל יום ויום במשך השבוע.. וכאשר נקלט המאמר היטב במוחם, אז התחיל החוזר לבאר ולהסביר – איש לפי מעלתו וידיעתו – את העניינים שנאמרו בהתורה".
[על קיומו של קונטרס זה, שהוכן כדי להדפיסו בחוברת התשיעית של 'התמים', ועקב פרוץ מלחמת-העולם השנייה לא יצאה לפועל – למדנו לראשונה מהערת הרבי ב'ספר השיחות – קיץ ה'ש"ת' (ברוקלין תש"ז) עמ' 101 הערה 80 (אודות ר' נחום החוזר שמצד עצמו לא היה שייך כלל להיות חוזר) – "בארוכה בהקונטרס על-דבר תולדות החוזרים"; ושוב נרשם במפתח כ"ק אדמו"ר למכתבי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע נעתק בשולי-הגליון ב'אגרות קודש – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ' כרך ד' עמ' תקנח: "לאחד מחתניו, קיץ [תר]צ"ט, דברי ימי החוזרים המנוחים וכו' א) ל"ב פרקים, החוזרים בימי אד[מו"ר] הז[קן] אד[מו"ר] האמצ[עי] הצ[מח] צ[דק]. אך האיגרת עצמה לא הגיעה [=באותה תקופה] לידינו".
בחורף תש"נ מסר הרבי לפרסום הערות ללוח 'היום יום', ובקטע לט"ז כסלו צוין: "דה"י [=דברי הימים של] החוזרים". על כתיבתו כותב אדמו"ר מהוריי"צ לרבינו בג' מנחם אב תרצ"ט (אגרות קודש כרך טו עמ' שנח): "הנני עוסק בעריכת מאמר תולדות החוזרים המניחים והמעתיקים בעדת חסידי חב"ד..." (וראה גם שם עמ' שסב)].
די – למבין
ב'הערות וביאורים' אהלי תורה נ"י (גיליון ש"פ תצוה תשס"ו עמ' 36-35) כותב על כך הרב יוסף-יצחק גרינברג: ואולי יש לומר בדרך-אפשר שההתבטאות בש"פ ויקהל מיוסדת היא על רשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. ואולי כוונת הדברים היא שלמרות שחלק מהשומעים יבינו רק חלק או מקצת מה'הדרן', אל להם ליפול ברוחם כי זה היה ה'סדר' בכל השנים, באמירת דא"ח אצל רבותינו נשיאנו, שרק חלק מהשומעים תפסו את הכול, ואילו רוב השומעים תפסו רק "למחצה לשליש או לרביע", מהדברים הנאמרים.
ובפרט שהמדובר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בתלמידי אדמו"ר הזקן, וה'חוזר' חזר את התורה "בלשון הרב" – ואפילו בעת ה'חזרה' לא יכלו השומעים לתפוס הכול (להיותה "בלשון הרב").
ונראה אולי, שסגנון זה של רבותינו נשיאינו היה מלכתחילה על-פי כוונה מסויימת מסוגנן באופן עמוק כזה, שרוב השומעים לא היו מסוגלים לתפוס את העניין בשלימותו, וגם לא בעת שמיעת ה'חזרה' בלשון הרב, כך – שכפי המסופר [לעיל] ברשימת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – רק לאחר שה'חוזר' חזר כמה פעמים על התורה בלשון הרב ("וכאשר נקלט המאמר היטב במוחם") – "אז התחיל החוזר לבאר ולהסביר – איש לפי מעלתו וידיעתו – את העניינים שנאמרו בתורה".
גם אצל כ"ק אדמו"ר היה נהוג שכאשר החוזרים כתבו את ה'הנחה', ובמיוחד כזו שהוכנסה לרבי כדי להגיהה, היו כותבים זאת באופן שהדברים יובנו אצל הקוראים. כך גם ה'הדרן' של תשמ"ו שהוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר, נכתב בהבנה ובהסברה עם הערות וכו'.
יפול צדיק וקם
אבל הסיפור האמיתי הוא – תיאור אותה התוועדות מיוחדת, שבה נאמר 'סיום הרמב"ם מחזור השני ש"פ ויקהל ה'תשמ"ו', אשר ממנו ניתן ללמוד עד כמה ייקר וחיבב הרבי את לימוד הרמב"ם וה'סיום' שלו – וזאת על-פי 'רשימת אחד התמימים':
במשך כשישה שבועות לפני הסיום (מש"פ בשלח – ט"ו בשבט), עשה כ"ק אדמו"ר 'שטורעם' גדול אודות ההכנות הדרושות לערוך הסיום ברוב פאר והדר. לכן כולנו חיכינו להתוועדות של ש"ק, מכיוון שבערב שבת סיימו ללמוד את המחזור השני, ועל-פי הצעת כ"ק אדמו"ר יש לעשות הסיום החל מש"ק מברכים אדר.
אך ביום חמישי שלפניו אירע מאורע איום ונורא, כאשר כ"ק אדמו"ר יצא לנסוע לביתו בלילה לאחרי תפילת ערבית, ראו לפתע שכ"ק אדמו"ר מאבד את שיווי משקלו ומתנענע מצד לצד. פתאום כשהחל לירד במדרגות, נפל ר"ל, אלא שהפיל את עצמו לכיוון ימין, לכיוון הגדר, כך תפס במעקה הגבוה שהיה בצד ימין, כשיוצאים מ-770). אחד התמימים ניסה לעזור לכ"ק אדמו"ר, אבל באמת כ"ק אדמו"ר בעצמו תמך את עצמו בגדר והמשיך ללכת, ושוב התנענע כמה פעמים מצד לצד, עד שהגיע למכונית.
מאורע זה גרם כמובן לזעזוע גדול, ביודענו אשר כ"ק אדמו"ר סובל מכאבים חזקים ברגלו הקדושה. כמובן שכבר לא ישנו כל הלילה, וחיכינו למחרת לבואו של כ"ק אדמו"ר, אלא שסידרנו (וכמדומה גם על-פי הוראת המזכירות), שאף אחד לא יעמוד בחוץ כשכ"ק אדמו"ר מגיע מביתו, כדי שכ"ק אדמו"ר יוכל ללכת במנוחה ולאט-לאט, ולא במהירות.
אנו, תלמידי התמימים, עמדנו במקומות שאפשר לצפות משם על כ"ק אדמו"ר, ואכן כשהגיע מביתו היינו המומים ומזועזעים לראות את כ"ק אדמו"ר הולך לאיטו עקב לצד אגודל, המזכיר (הרב בנימין קליין שי') הולך מאחוריו, כמעט צמוד לכ"ק אדמו"ר כדי להיות מוכן באם ח"ו יארע משהו.
בליל ש"ק, כאשר ירד כ"ק אדמו"ר לבית-הכנסת לעיני כול, הלך כל-כך לאט, שאף פעם לא ראינו ולא שמענו שדבר כזה אירע. ממש בכל פסיעה ופסיעה, כ"ק אדמו"ר כיווץ את פניו הקדושות בהבעת כאבים עצומים, ובלי גוזמה לקח לפחות כשבע או עשר דקות עד שהגיע למקומו [הבחורים העמידו שולחנות משני צידי ה'שביל' שרבינו יתמוך בהם, ואכן ביציאה ממעריב נעזר בהם]. (אלו שהיה להם קצת עדינות [=איידלקייט], הבינו שוודאי הכאבים האלו הם תוצאה ישירה מהייסורים העצומים שכ"ק אדמו"ר עובר בחודשים אלו, מאז שהתחיל משפט הספרים בי"ט כסלו תשמ"ו).
אמנם, למחרת סידרו את בית הכנסת למעלה (הביאו את הסטענדר של כ"ק אדמו"ר וכו'), וביקשו מכ"ק אדמו"ר שיתפלל שם (כדי למעט היסורים וכו'). ואכן, כשכ"ק אדמו"ר בא לאמירת תהילים, נכנס אל הזאל למעלה, דבר בלתי רגיל כלל וכלל. כמו כן חזר לשם אחר-כך לתפילת שחרית, וכמובן שכולנו חיכינו בלבבות שבורים להתוועדות.
ואכן, גם כאשר נכנס כ"ק אדמו"ר להתוועדות הלך בצעדים איטיים (וכמדומה שלא שרו כרגיל אלא היה שקט, וכך גם היה בליל שבת קודש כאשר יצא מהתפילה, כי איך אפשר לשיר כשכ"ק אדמו"ר מתהלך בכאבים עצומים). כשכ"ק אדמו"ר התיישב על מקומו הק' בשולחן ההתוועדות לקח כמה רגעים עד שסודר (וכמדומה שעזרו לו מהמשב"ק לסדר) את הרגל הכואבת, ואז ראו שוב את התכווצות פניו הק', מכאבים עצומים.
מ'צרה' ל'צהר'
כאן מגיעים אנו לתיאור ההתוועדות, שהיתה באופן של שמחה תקיעה בליבאי מחד – על ההתוועדות, ומאידך – בכייא בליבאי על הכאבים של כ"ק אדמו"ר.
שני דברים עיקריים נשארו בזיכרוני מהתוועדות זו:
בשיחה הראשונה פתח כ"ק אדמו"ר כמנהגו בשנים האלו, שבשבת זו יש כמה עניינים מיוחדים: שבת, שבת מברכים, פרשת שקלים, פרשת ויקהל, וכו', אלא שבמקום לדבר על כל עניינים אלו אמר, שרוצה להקדים ולדבר על עצם עניין ההתוועדות. ודיבר בארוכה על מעלת עניין ההתוועדות של בני-ישראל יחד, שמביא לאהבת-ישראל באופן של פועל ממש, מיוסד על דברי אדמו"ר הזקן אשר פיתקא משמיא וכו' בנוגע למעלת ההתוועדות וכו'.
אחרי ההתוועדות דיברנו בינינו, שלמרות שזה היה בשבת מברכים והרי ישנה הוראה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ להתוועד אז, כפי שהזכיר כ"ק אדמו"ר פעמים רבות, עם זאת לא הזכיר זאת כ"ק אדמו"ר אלא דיבר על מעלת עניין ההתוועדות, עצם העניין של אהבת-ישראל. חשבנו שאולי מפני הייסורים שהיו לו לא היה צריך לקיים התוועדות, למרות הוראת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ורק בגלל אהבת-ישראל הגדולה של כ"ק אדמו"ר אלינו, לחסידים והתמימים, לכן בא להתוועד למרות הכאבים העצומים.
במשך כל ההתוועדות הורה כ"ק אדמו"ר בידיו הק' לשיר וכו', כמו בכל פעם, אך ההקדמה האמורה, שהקדים כ"ק אדמו"ר שלא כדרכו בקודש, היתה ודאי גולת הכותרת של התוועדות.
ואכן, לאחר שדיבר על כל השיעורים הנזכרים, החל באמירת סיום הרמב"ם הנפלא והגאוני בתוכנו ובסגנונו, כידוע. זכורני שבשעת מעשה, לאחר השליש הראשון של הסיום, לא יכולתי עוד 'להחזיק ראש' ולהבין מה שכ"ק אדמו"ר אומר. הסתכלתי לעבר ה'חוזר' ר' יואל כהן וראיתי שהוא עומד באגרופים קפוצים על גבי השולחן מול כ"ק אדמו"ר, ומתנענע בחזקה מצד לצד, מתייגע מאוד להבין ולזכור כל מילה שנאמרה ב'סיום'.
אז למדנו וראינו איך אצל כ"ק אדמו"ר כל עניין בלתי-רצוי וכל עניין של ירידה לכאורה, כמו מצד הבריאות וכו', אף שלכאורה היה צריך להביא בדרך הטבע (כפי שנראה בדרך הטבע אפילו אצל רבותינו הקדושים שלפניו) – שלא תהיה התוועדות כלל או שתהיה התוועדות קצרה; הנה אצל כ"ק אדמו"ר דווקא 'לפום צערא אגרא', ובהתוועדות זו דווקא, שהיתה מתוך ייסורים עצומים, נאמר אז אחד ההדרנים הכי נפלאים של כ"ק אדמו"ר, העוסק בעניינים שהם מהיסודות החב"דיים ומאמונת-ישראל, עניין ידיעת ה' ובחירה וכו' וכו'.
כל מי שזכה להשתתף בהתוועדות זו לא ישכח זאת לעולם – הציור האיום של כ"ק אדמו"ר, איך שהוא בקושי הולך בגשמיות ומתכווץ בייסורים, וביחד עם זה מגלה עמקי תורת החסידות מתוך שמחה עצומה, כאילו ששום דבר לא קרה.
אכן זה היה סיום מיוחד במינו! | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
