חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה כט,ז) מציגים דו-שיח ארוך בין הנביאים ובין עם-ישראל. הקב"ה משגר עשרה נביאים לנחם את עם-ישראל ולבשר לו על הגאולה הקרובה, אך בני-ישראל מסרבים להתנחם. כל אחד ואחד מהנביאים אומר לבני-ישראל פסוק של נחמה, אך בני-ישראל טוענים כלפיו: "הרי תנחומיך נתונים לך. אתמול אמרת (וכאן מובא פסוק בעל תוכן הפוך)... לאילו נאמין, לראשונים או לאחרונים?".
ואז חוזרים עשרת הנביאים אל הקב"ה ואומרים לו: "ענייה סוערה לא נוחמה". כנסת-ישראל מסרבת להתנחם. ובלשון הפסיקתא: "ריבונו-של-עולם, ביקשנו לנחם אותה ולא קיבלה. אמר להם הקב"ה: בואו עמי, אני ואתם, ומנחמים לה – נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".
עשר נקודות-חולשה
האברבנאל (בפירושו לנבואת ישעיהו, תחילת פרק מ) מסביר למה הוזכרו כאן דווקא עשרה נביאים. הוא מסביר שעשרת הנביאים האלה מכוּונים כנגד עשר נקודות שמקשות על עם-ישראל לקבל את בשורת הנחמה והישועה ועלולות להביא אותו לידי ייאוש מהגאולה. כל אחד ואחד מעשרת הנביאים האלה בא לעודד את ישראל באותה נקודה.
ואלה עשר הנקודות שעלולות לעורר ספקות בדבר הגאולה: א) העם מועט וקטן. ב) העם עני ודל. ג) אין מלך בישראל. ד) ריבוי החטאים והעוונות. ה) האויבים מושלים בנו. ו) העם חלש וחסר כוח. ז) הסתר פנים מהקב"ה. ח) הארץ אינה מבורכת. ט) חוזקם ותוקפם של הגויים. י) לעגם של הגויים על עם-ישראל.
כל אחד ואחד מעשרת הנביאים אומר לעם-ישראל פסוק שבא לחזק את רוח העם באותה נקודת חולשה. למשל, על הנקודה הראשונה אומר הושע: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה". כלומר, אין לחשוש שהעם מועט ודל, שכן "בהשגחת השם ירבו ויפרחו, כשושנה שיכרתו אותה מבעוד יום ובלילה תפרח ותצץ ציץ כאילו לא נכרתה". אולם בני-ישראל משיבים לאותו נביא שהוא-עצמו אמר פסוק הפוך. להושע הם אומרים: "אתמול אמרת לי 'הוכה אפרים, שורשם יבש, פרי בל יעשון'". לכן הם מסרבים להתנחם.
ומסכם האברבנאל: "הנה בזה נשלמו העשרה ספקות שהיו לישראל בעניין גאולתם, שהמה עשר אבידות גדולות שאיבדו בגלות, ולא נתפייסו ביעודי הנחמות שאמרו הנביאים הנזכרים בעניינם, לפי שכל אחד ואחד מהם אמר סותרו. ועניין כל זה, שאנחנו בגלות לא נתפייס בנחמות הנבואות, לפי שראינו בדבריהם תוכחות ונאצות גם-כן, ואין אנו מבינים דברי הנביאים וענייניהם...
"ולכן אמר שהלכו כולם אצל השם יתברך ואמרו: לא קיבלה ממנו תנחומין... כלומר, שלא הספיק זכות הנביאים לגאולתם. ולכן אמר הקב"ה: אני ואתם נלך לנחמה, כלומר, שהניחומים האמיתיים יהיו מאת השם יתברך ותשועתו וכשתראה בפועל".
ממתינים לאמירת העם
הרבי מליובאוויטש אומר על כך (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2780): "מכיוון שטענת כנסת-ישראל היא טענה צודקת, ובוודאי יודע הקב"ה שבני-ישראל יטענו כן – אם-כן, למה שולח תחילה את הנביאים שהם ינחמו את כנסת ישראל?!
"והביאור בזה – שהקב"ה אמנם יודע את צורכיהם ורצונם של בני-ישראל, אבל אף-על-פי-כן, מכיוון שרצונו וחפצו בעבודת המטה, לכן ממתין עד שבני-ישראל יבקשו על הגאולה, 'אנו רוצים משיח עכשיו!', ואז ממלא את בקשתם תיכף ומיד, ברגע כמימרא.
"וכן הוא בנידון-דידן – שהקב"ה ממתין שבני-ישראל יטענו ויאמרו שאינם מתפייסים בנחמת הנביאים... ואז מקבל הקב"ה את טענתם, ומנחמם בעצמו – 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
