קבלת עול מלכות
"שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו). הכוונה הפנימית של מצווה זו היא להחדיר בעם ביטול וקבלת עול מלכות שמים. המלך עצמו בטל בתכלית לקב"ה, וכאשר העם מתבטל אליו, יש בכך משום התבטלות למלכות שמים.
(דרך מצוותיך)
מטרת ההמלכה
בני-ישראל מצוּוים להעמיד מלך, כדי שהכול יבטלו את דעתם לדעתו. לכן הציווי נאמר בלשון "שׂום תשים עליך מלך". לעומת זה, כאשר בני-ישראל ביקשו מלך משמואל הנביא אמרו: "תנה לנו מלך", שדעתו תהיה על-פי דעתם ורצונם.
(רבי פינחס מקוריץ)
פחד רק מהקב"ה
"שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך" (סנהדרין כב). כשם שהמלך אינו מפחד מפני בני-אדם, אלא ממלך מלכי-המלכים בלבד, כך תהיה אימה זו עליך, שלא תתיירא משום אדם אלא מהקב"ה לבדו.
(רבי צבי מרימנוב)
מלך על עצמו
"שום תשים עליך מלך" – האדם צריך להיות מלך על עצמו. הוא צריך לשים עליו את המלך, שישלוט על מעשיו והתנהגותו.
(רבי ישעיה מרופשיץ)
הרב כמלך
כשם שבזמן הבית נצטוו בני-ישראל למנות להם מלך, כך בזמן הזה ישנו הציווי (אבות א), "עשה לך רב". כל יהודי צריך שיהיה לו רב שיחדיר בו קבלת עול מלכות שמים.
(הרבי מליובאוויטש)
לא 'ככל הגויים'
מאחר שמינוי מלך הוא מצווה מהתורה, מדוע התרעם שמואל הנביא על ישראל שדרשו ממנו שישים עליהם מלך? אלא שהם רצו מלך לא כדי לקיים את מצוות התורה, אלא מרצונם להידמות לאומות-העולם ולהיות "ככל הגויים".
(כתב סופר)
אח לבני עמו
"מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים יז,טו). "מקרב אחיך" – רק מי שהוא רואה בכל ישראל אחים, "תשים עליך מלך" – הוא הראוי להיות מלך.
(מעדני מלך)
שתי מערכות התנהגות
"וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר" (דברים יז,יח). אמרו חז"ל: "שתי ספרי-תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו, ואחת שנכנסת ויוצאת עמו" (סנהדרין כח). למלך בישראל צריך שיהיו לו שתי ספרי-תורות, שתי מערכות התנהגות: אחת לו לעצמו, שייזהר בה לכל פרטיה, בדקדקנות יתרה, ואחת שתצא עמו אל העם, שכן עִם העם עליו לנהוג בנחת.
(כתב סופר) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
